פני יצחק חלק ו נא

יא) עו"כ הרב הק' עט"ר הרמ"ז ז"ל שם בזבח פסח ד"ט ע"ב בד"ה א"נ ראה וכו' וז"ל והרמב"ם פ"ג דזכיה מבואר דפסק כשמואל וכו' ואיני יודע מה הי"ל למרן בכ"מ שהק' להמ"מ דרבינו פ' כרב דליתא כדכתיבנא והוא עצמו ספר דנדרים כתב דפ' כשמואל ותרתי בעי שמואל וכו' עכ"ל: והנה מלבד מ"ש בהל' נדרים גם בב"י אה"ע סי' פ"ה הבי"ד הרא"ש והר"ן שכ' דהרמב"ם פ' כשמואל וכן פסק הוא עצמו בבד"ה שם וביו"ד סי' רכ"ב בב"י שם וזה הפך מ"ש בהל' זכייה והנה אמת דלולא מ"ש מרן בכל דוכתי הנז' הוה מצ"ל דס"ל למרן בהל' זכייה כדס"ל להרב מגדל עז שם בפ"ז דנדרים דהרמב"ם פסק כרב וכר"מ וכו' ותמה ע"ד הראב"ד ז"ל שכ' שם דהרמב"ם שנה משנתו כשמואל דלא היא אלא פסק כרב ושכ"ד ר"ת כרב דאיסורא הוא וכו' יע"ש. אך מה נענה לכל דוכתי הנ"ל דס"ל למרן בפי' דהרמב"ם פסק כשמואל והכי נקטינן דלא כדס"ל להמ"ע ז"ל ותו דאי מרן ז"ל בכ"מ בהל' זכייה אזיל בשיטת המ"ע ז"ל הנ"ל לא היה כותב מרן בהל' זכייה דצריך טעם למה פסק כרב דהא בדברי המ"ע ז"ל הנז' מבואר הטעם כמ"ש ר"ת ז"ל וגם כיון שכבר גילה דעתו מרן בג' מקומות הנ"ל תו לא מצ"ל בעד מרן ז"ל שבהל' זכייה דנוסחא מוטעית נזדמנה לו דפסק כרב כמ"ש הרב מ"ע ז"ל שם בעד הראב"ד ז"ל יע"ש כיון דכבר מרן ז"ל גילה דעתו בתלת דוכתי הנ"ל וכמדובר. שו"ר שכבר עמדו ע"ד מרן כ"מ הנ"ל הרב לח"מ שם בהל' זכייה והרב תויו"ט בפי"א דנדרים והרב מהר"י הלוי ז"ל בסי' צ' ומהריט"ץ סי' קנ"ב והגד"ת ז"ל בדמ"ג ע"ד והמשל"מ ז"ל שם בהל' זכייה ע"ע הלא בספרתם ואכמ"ל: יב) עו"כ עט"ר הרמ"ז ז"ל שם בזבח פסח דט"ז ע"א אות צ' וז"ל א"נ שמע מ"ש בפ' אלו עוברין וכן מי שיצא מירוש' ונזכר שיש בידו בשר קדש אם עבר צופים שורפו במקומו ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה מע"ה ופירש"י דכתיב בקדש באש תשרף והק' התוס' אי הכי מ"ל עבר צופים או לא בדאורייתא אין לחלק וי"ל דוקא בק"ק ומדרבנן גזרינן קדשים קלים אטו ק"ק ותמוהים דבריהם דבפ' כ"צ אמרינן דכל פיסולי הק' בין ק"ק בין קק"ל גמרא גמירי לה וק"ו מעיק' דל מהכא דהכי גמ"ל ועיין בתי"ט עכ"ל: ולענד"ן די"ל דמ"ש התם בפ' כ"ץ דפ"ב גגמ"ל היינו לומר דגם קק"ל אם נפסלו בעו שריפה וכדפירש"י התם ומאי דפריך התם בתר הכי דהשתא דאמרינן כל פיסולי הק' בשריפה ל"ש ק"ק ול"ש קק"ל גגמ"ל בקדש באש תשרף למ"ל ומשני ההוא מבע"ל ששריפתה בק' היינו שצריך לשורפן בעזרה כדפירש"י התם והי"ד ק"ק ואימורי קק"ל אבל בשר קק"ל דנאכלין בכל העיר שריפתן נמי בכל העיר כדתנן התם במתני' דפ"א ע"ב נטמא מיעוטו והנותר שורפין אותו בחצרותהם או על גגותהם וכ"כ רש"י בדפ"ב ריש ע"ב יע"ש ולפי"ז א"ש דברי התוס' דבפ' אלו עוברין דאינהו איירי על מקום השריפה דמה שהצריכו חכמים לשרוף הני דהכא לפני הבירה היינו גזירה אטו ק"ק ומ"ש בפ' כ"ץ דפ"ב דגמרא גמ"ל היינו על עיקר הדין דבעו שריפה ולא נאמר דלא בעו שריפה כלל דגמרא גמ"ל דבעו שריפה ושאני אימורי קק"ל מבשר קק"ל וכמדובר וגם דברי הרב תויו"ט ז"ל י"ל כדכתי' בעניותין ודו"ק: יג) עוד כתב עט"ר הרמ"ז ז"ל שם בז"פ די"ז אות ק"ו וז"ל ואמרתם זבח פסח הוא לה' בעינן שתהיה היא לה' כמ"ש בירוש' וכו' וכמ"ש הרא"ש בפ' כ"ש והמ"מ בפ"ו מהל' חו"מ דאיכא מ"ד דבדיעבד יוצא במצה גזולה ממ"ש בירוש' הדא דתימא בתחי' אבל בסוף דמים חייב ולא כתיב מצתכם וליתא דסוף הירוש' דאמר אלה המצוות מוכח דגם בדיעבד אינו יוצא וכו' ע"כ ובודאי שכ"ז הם דברי הה"מ ז"ל ולא דברי עצמו שהרי הה"מ ז"ל גופיה כתב כן להדיא וז"ל וסוף הירוש' אינו נראה כן אלא לא יצא עכ"ל. ובהורמנותייהו אמינא דמסו"ד הירוש' ליכא סתירה לסברת יש מי שכתב די"ל דכוונת הירוש' דאינה מצוה כתיקנה ברם בדיעבד יוצא בה יד"ח וכן מוכח ממ"ש הרא"ש בפסקיו בפ' כ"ש דאייתי תחי"ד הירוש' ושוב הבי"ד סוף הירוש' שאמרו אינה מצוה וסיים עלה וז"ל ואפשר דפליגי הני אמוראי ואית לדון כיון שלא עשאן כמצוותן אינה מצוה ולא יצא יד"ח עכ"ל הרי דלא ס"ל בפשוט דפליגי אלא כמסתפק משום דיש צד לומר דלא פליגי וכ"ע מודו דבדיעבד יוצא בה יד"ח וא"כ י"ל דהיש מי שכ' הכי ס"ל דלא פליגי ולכ"ע בדיעבד יצא לס' ימ"ש הנז"ל ועיין למרן ב"י א"ח סי' קצ"ו ובהחונים עליו ובס' נחמד למראה ח"א דקע"ה ע"ב מ"ש בכוונת הירוש' הנז' וע"ע בס' מק"ק דצ"ו ע"א בד"ה או שגזלה וכו' מ"ש עוד בזה יע"ש: יד) עו"כ עט"ר הרמ"ז שם ז"ל בזבח פסח דיו"ד ע"א אות ע"א וז"ל א"נ שמע מש"ה תושב ושכיר לי"ב הרמב"ם ס"ל דבגר תושב ושכיר מיירי קרא ואינהו לא מחייבי לקיים המצות אלא לדידן אזהר קרא שלא יאכילום וקרינן ביה לא יאכל והראב"ד ס"ל דלישראל שלא נמנה עליו אתא קרא ולדידיה אזה"ר שלא יאכל בו האי גר ערל מכל ערל נפיק ותי' מרן האי לשלא נמנה עליו מתכוסו נפיק ואי משום דנפיק מכל ערל מיירי בערבי מהול א"נ גר שמל ול"ט וליתא דמתכוסו לא יש לאו אתא האי קרא לאשמועי' שאם אכל לוקה. גם מ"ש דמיירי בערבי מהול ליתא דאכתי דין ערל לו וכו' עכ"ל ונלע"ד ליישב ולומר דכיון דכל עיקר, הילפותא דילפינן שנמנין על ק"פ אינו אלא מדכ' תכוסו על השה כמ"ש הרמב"ם ברפ"ב דק"פ ואין כאן אלא מ"ע ואם אכל מי שלא נמנה אינו לוקה כיון דלא עבר כ"א אמ"ע א"כ מה נשתנה העבד ישראל השכיר שאם אכל בלא מינוי שילקה ותו אזהרה זו דכל ערל ותושב ושכיר לי"ב אינם אלא על ישראל המאכיל שלא יאכיל עמו ערל ותושב ושכיר ומשום דלא כתיב בהדיא לא תאכילום אין לוקין עליו כדכתב מרן כ"מ שם בפ"ט דק"פ ה"ז ולהראב"ד ז"ל אזהרה זו היא על המאכיל שלא יאכיל עמו אפי' ישראל שהוא תושבו או שכירו בלא מינוי ועל לאו זה כבר כתב הרמב"ם ז"ל שם בדין ז' דהמאכיל עובר בל"ת ואינו לוקה והט' כמ"ש מרן בכ"מ שם וכנז"ל ולא הם אזהרה על האוכל כלל וא"כ איך ילקה האוכל בלא מינוי כיון דאינו באזהרה ומה גם דדברי מרן כ"מ הנ"ל שכתב דאתא קרא לתושב ושכיר גבעוני או ערבי מהול הם לקוחים מהמכילתא הביאה הרא"ם ז"ל בפ' בא בד"ה כגון ערבי מהול וכו' יע"ש ומ"ש עוד עט"ר הרמ"ז ז"ל דאכתי דין ערל לו כמ"ש לענין נדרים וכו' לזה י"ל דשאני נדרים דקי"ל בהו הלך אחר לשון בני אדם דלא מיקרו מולים בלבנ"א כי אם ישראל שמל ופרע ולא גוי וערבי מהול אבל בלישנא דקרא דקאמר וכל ערל לי"ב נכלל בכלל ערל ערבי וגבעוני מהול וכמ"ש הרא"ם שם וע"ע בס' עץ החיים בפ' בא דס"ו ע"ג בד"ה א"נ עמ"ש הרמב"ם וכו' שכ' וז"ל ועיין מ"ש מרן שדבריו צ"ע עכ"ל והא ודאי שכוונתו למשה"ק פה בזבח פסח הנז"ל והנלע"ד כתבתי ודו"ק: