פני יצחק חלק ו נ

ממ"ש הב"י ח"מ סי' ר"ה עמ"ש תליוה וזבין ז"ז אגב אונסא וזוזי גמר ומק' ממ"ש בפ' הניזקין ג' גזירות גזרו א' יב' כיון דקטלי גמר ומק' וזוזי ליכא וי"ל דגזירת מלך א"נ אונס דמיתה גמר ומק' בלא זוזי ע"כ וא"כ ה"נ גזירת מלך ואונס מיתה איכא ובטלה מודעא וכו' ולקמ' עמ"ש העיטור הבי"ד מור"ם שם דכשאנסוהו לקנות אינו מועיל רק כשאנסוהו למכור ה"נ אנסם השי"ת שיקנו התורה והמצות ומודעא טובא הויא וכו' עכ"ל ותירוצו זה לא אתי שפיר רק לסברת העיטור ז"ל ורמ"א ז"ל אכן הרואה יראה דרבים לוחמים עליו בחי' זה כמ"ש הרב מהרח"ש ז"ל בקונטריס מודעא דז"ך ע"א יעש"ב גם הרב ח"מ והב"ש ז"ל באה"ע סי' מ"ב חלקו עליו יע"ש וכן מבואר בשיטת הרשב"א לקידושין פ"ק כיעו"ש וא"כ לדידהו הדק"ל: ותו דגם העיטור ומור"ם ז"ל מודו דהיכא דאיכא אונס מיתה ממש כגון גזירה קמייתא ומציעתא וכ"ש כעין הרוגי מלחמה או גזירת מלך הא ודאי כי היכי דאמרינן במוכר באונס מיתה או גז"מ דגמר ומק' בלא זוזי ה"ה בקונה באונס מיתה או ג"מ דגמר וקני והדק"ל דלפי"ז בטלה לה מו"ר דאורייתא וכדהק' מני"ר ז"ל כנז"ל וכן הק' ג"כ המשל"מ ז"ל בריש פיו"ד דמכירה והצ"ע ע"ד המרדכי שבפ' הניזקין יע"ש גם הרב מ"מ ח"מ סי' ל"ו דקי"ט ע"ד עמד בזה וכתב דבאמת צריכה רבה יעש"ב. וגם הרב תורת חסד ז"ל הוב"ד בס' פרמ"א ח"א סי' י"ז דמ"ט ע"א עמד בזה וכתב לתרץ עפ"י חילוק מהד"מ ז"ל שחולק דגבי מקרקעי דלא מחסרי גוביינא שייך לומר אגב אונסא גמומ"ק ליה לסקריקון אבל גבי מ"ט דמחסרי גובינא ל"ק הסי"ק ובהכי מתישב שפיר דהתם נמי בקבלת התורה לא היה שם נתינה ממש רק חיוב ושעבוד וכו' ועוד חילק חי' אחד מדיליה מדבר תמידי ותדירי להיכא דאינו רק פ"א יעש"ב: ואני ברגליו אעבורה דנלע"ד לומר דאעיק' דדינא כיון דאיכא מודעא רבה על כל התורה בכלל ג"כ דעל כל דיני ביטול מודעא דאיכא בפוס' ובש"ס על כולם איכא מודעא רבה דכפיית ההר דומיא למ"ש הפוס' ז"ל דהיכא דכתוב במודעא דאף אם יכתבו בשטר המכר או הפשרה בביטול וכו' וגם בפיסול וכו' ע"ד הרשב"א כנהוג עכ"ז הכל בטל מכח, מודעא זו דהמודעא קיימת והביטול והפיסול עדים וקבלת דעת הרשב"א ז"ל בטלים נגד מודעא הקודמת כידוע ה"ה והוא הטעם במודעא רבה דאורייתא כל הדינים המבטלים אותה מודעא רבה בטלי להו לגמרי כיון דאיכא מודעא רבה דכפיית ההר על כל התורה בכללותה ותו לקמ' מכל דיני ביטול מודעא דבעלמא וכמובן וק"ל: יוד) עוד כתב עט"ר הרמ"ז ז"ל שם במק"ק בזבח פסח ד"ז ע"א וז"ל ובחי' הלכות כתב דפליג שמואל עם רבא ורבא שהתיר כאן מתיר במנחות ואשתמיטתיה שהרמב"ם בפ"ו מהל' חומץ פסק דמותר ללתות ובפ"ב ממע"ק פסק דחטי מנחות אין לותתין וק' הני תרי פסקי אהדדי ויראה דמשו"ה כ' הרמב"ם וטוחנין אותם מיד משא"כ במנחות דא"א לטוחנן מיד דבעו ש' שיפה ות"ק בעיטה וכיון דמשהו להו כולי האי יחמיצו וכו' עכ"ל: הנה מ"ש הרב ז"ל דכיון דמשהו להו כולי האי יחמיצו משמע דס"ל דודאי יחמיצו וכן השכל מחייב דבודאי יחמיצו ומזה קל"ט ע"ד הרמב"ם שבפי"ב ממעה"ק ה"ך דאמאי כתב שם שמא יחמיצו הא בודאי יחמיצו כיון דבעו ש' שיפה ות"ק בעיטה מקמי טחינה ותוק' במ"ש עוד שם שהרי בחוץ לותתין אותם דמה נ"ט הוא זה דהא הגם דהיתה הלתיתה בפנים במקום זריזין ליתסר כיון דע"כ משהו להו למעבד בהו ש' שיפה ונק' בעיטה דודאי יחמיצו אם לא שנאמר דליכא אלא חששא דשמא יחמיצו כדכ' הרמב"ם וחיישינן בהי יותר מלתיתה דחטי דפסחא כיון דתכף ומיד טוחנין אותם דפסח ומ"ש הרמב"ם בהל' חו"מ שמא ישהו ויחמיצו האי שמא קאי על השהייה דשמא ישהו ועי"ז שמא יחמיצו: אך אנכי עבד לא ידעתי מנל"ן לומר דהלתיתה דחטי דמנחות תהיה קודם שיפה ובעיטא אימא דהוו הלתיתה אחר השיפה והבעיטה משום הסרת הקליפה ואח"כ לותתין וטוחנין אותם מיד וכמ"ש הרמב"ם בהל' חו"מ ומנ"ל להרמב"ם דהשיפה והבעיטה היו אחר הלתיתה כדי לחוש שמא יחמיצו כיון דמשהו אותם כולי האיל והדק"ל דבחיטי מנחות פסק כשמואל ובחיטי דפסחא פסק כרבא. ונלע"ד לחלק דהט' דפסק כרבא בחיטי דפסחא דשרי ללתות משום דודאי אינשי זהירי טובא מחשש חימוץ דקאי בכרת דמה"ט אפשר דאסרי הגאונים ז"ל ללתות הגם דרבא התיר ללתות משום דס"ל להגאונים דכיון דאיכא איסור כרת ואין אנו בקיאים בלתיתה אסרוה לגמרי משא"כ בחטים דמנחות דליכא כרת רק מ"ע דליהוי מצה אתו לזלזולי וחיישי' לחימוץ גם לרבא. ולדעת הגאון מהרש"א ז"ל דס"ל דרבא מתיר גם בחטי דמנחות כנז"ל לכאורה קל"ט דא"כ מאי קאמר הש"ס בפסחים ד"מ ע"א בתר דנפיק אמר מ"ט לא אימא ליה מהא דאמר"ז אמר"י אמר שמואל חטים דמנחות אין לותתין אותם וקא ק"ל סולת וכו' ע"כ דמאי ראיה מדשמואל אליבא דרבא דס"ל דשרי ללתות גם במנחות ומשו"ה קרי להו סולת ואדרבא דגם דבפסח רשות דשרי ללתות אם ירצה מ"מ במנחות חובה ללתות משום דבעי" סולת נקייה וא"א בלא לתיתה ותוק' דאי רבא פליג אשמואל א"כ גם כי רב הונא ובי רבא בר אבין דלתתי מוכרח אליבא דמהרש"א ז"ל דגם אינהו פליגי אשמואל וא"כ ק"ט איך יפסוק הרמב"ם במנחות כשמואל ושביק להני תלת אמוראי בתראי דעבדי עובדא דלא כשמואל ואמאי ל"ק תלמודא אמילתייהו ופליגא דשמואל דאמר אין לותתין וכו' ותו איך לא חששו כל הני אמוראי לסברת שמואל דאסר ואשמואל גופיה יל"ד דאמאי נקט מילתיה בחיטי דמנחות דלא נהיגי בזה"ז ולא אמרה לסברתו בחטי דפסחא דנהיגי גם בזה"ז אלא מוכרח דכולהו מודו לשמואל בחטי דמנחות לאסור אי מטעמא דכתב עט"ר הרמ"ז ז"ל ואי מט' דכתיבנא בעניותין כנז"ל דהשתא לא הוה מצי תלמודא להק' מדינא דשמואל דאסר הלתיתה במנחות על מאן דשרו בפסח וכקו' מהרש"א ז"ל די"ל בפשיטות דשאני לתיתה דפסח מלתיתה דמנחות וכיון דרבא והני' אמוראי אזלי ומודו לשמואל א"כ שפיר קאמר ר"פ בתרא דנפיק וכו' ויתכן ששמע רבא בתר הכי להא דשמואל דאין לותתין הדר ביה רבא ממ"ש תחילה מדברייתא דתני יוצאין בפת נקייה ואי אפשר נקייה בלא לתיתה דאין זה הכרח דאפי' בלא לתיתה נקראת נקייה וסולת וכדשמואל וחזר ואמר מצוה ללתות דשאני הכא גבי פסח דגלי קרא דבעי לתיתה משא"כ במנחות כנז"ל ודברי הגאון מהרש"א ז"ל צל"ע כעת. ולאפס הפנאי ולרוב חולשתי לא יכולתי לתור ולחפש בסש"ץ מפרשי הש"ס ז"ל על מס' פסחים למען דעת אם קדמוני וכבר עמדו בזה ע"ד הגאון מהרש"א ז"ל הנז"ל. וע"ע לעט"ר הרמ"ז ז"ל שם בס' מק"ק דקע"א סע"א וריש ע"ב שדבריו שם הם הפך מ"ש הוא עצמו בד"ז הנ"ל ולפי ד"ק שם יפה כתב הרמב"ם בחטי מנחות לשון שמא יחמיצו כמובן. וע"ע לו ז"ל שם במק"ק בדצ"ב ואילך מ"ש עוד בזה ודו"ק: