פני יצחק חלק ו מז

ענינים נפרדים פני יצחק חלק ששי א) כתב הרב הקדוש עט"ר מרן זקני מהרח"א זצוק"ל זיע"א בס' הבהיר מק"ק בד"ב ע"ב בד"ה א"נ ק"ל למר וכו' והק' הרשב"א דא"כ למה גלו וכו' וי"ל שע"מ כן נתן להם א"י וכו' וקשה דאי הכי למה נתחייבו מיתה בבית ראשון וכו' ולטעם הרשב"א אף שיתחייבו גלות מיתה אין חייבים וצ"ע עכ"ל ז"ל ובהורמנותיה דמני"ר נלע"ד ליישב דכיון שנתן להם הארץ ע"מ לשמור התורה והמצות בודאי שקבלו ג"כ עונשיה כשיעברו על מצות התורה ותכף שעברו עליהם היו ראוים להתגרש מן הארץ וכל זמן שלא נתגרשו מא"י מחוייבים בעונשי התורה והמצות וכשראה ה' דאפי' הענישם לא חזרו בהם ולא שבו מדרכם הרעה עמד וגירשם מן הארץ ומשה"ק הרשב"א דא"כ למה גלו כלול בקושייתו דכ"ש למה הענישם כיון דאית להו טענת מודעא רבה כנלע"ד וק"ל: וע"ע לעט"ר הרב מ"ז ז"ל שם בדט"ו ע"ב שכתב דבז' מצות ב"ן שקבלום קודם מת"ת לא שייך אונס ולכך נענשו בעגל ובשטים דע"ז וג"ע הם מז' מצות ב"ן ומשום דמשמע דעל ביטול תורה ובזיון ת"ח גלו הוצרך הרשב"א לתת טעם משום ויתן להם אר"ג וכו' עכ"ל עי"ש הרי דגם מני"ר גופיה ס"ל למר דמשום ז' מצוות ב"ן כע"ז וג"ע וש"ד דהוו נמי בבית ראשון חייבים עונש מיתה כיון דלית' בהו טענת מודעא וא"כ בזה יתורץ שפיר תמיהתו פה ע"ד הרשב"א ז"ל הנז"ל וכמובן: אך זוהי שק' על מ"ש בדט"ו הנז' דכפי דרז"ל דישראל בעגל עע"ז בשיתוף הרי ב"ן אינם מזהרים על השיתוף כידוע א"כ לפי"ז גם בעגל יש להם ט' מודעא ולמה נענשו ויש ליישב ודו"ק: ב) עוד כתב עט"ר הרב הק' מ"ז ז"ל שם בד"ח ע"א בד"ה א"נ יודע העתים נחלקו במ"ש בפ' הנחנקין לענין זקן ממרא דרע"ק ס"ל דמשמרין אותו עד הרגל דכתיב וכל העם ישמעו ויראו ור"י ס"ל אין מענין דינו אלא ממיתין אותו מיד דמי כתיב יראו וייראו ישמעו כתיב והרמב"ם פסק כרע"ק ואילו בפי"ח דעדות לענין עדים זוממים לפמ"ש מרן פסק כר"י ולא ידעתי מה חילוק יש ביניהם דבכולהו כתיב ישמעו וייראו וצ"ע עכ"ל וכבר כתב מרן ז"ל בכ"מ שם בפי"ח דעדות דין ז' דלא פליגי רע"ק ור"י אלא בזקן ממרא משום דסבר רע"ק דמשמרים אותו עד הרגל ולא אשכחן דפליג עליה דר"י אלא בזקן ממרא אבל באינך דצריכי הכרזה כיון דלא אשכחן ליה דפלוג מסתמא כר"י ס"ל וכו' עכ"ל יע"ש דבר הלמד מדב"ק דבכולהו פסק הרמב"ם כרע"ק משום דהל' כרע"ק מחבירו וכמ"ש מרן ז"ל גופיה בפ"ג דממרים דין ח' יע"ש וכל עצמו דמרן ז"ל בדב"ק הנז' אינו אלא להוכיח במישור דמ"ש הרמב"ם ז"ל דההכרזה צ"ל בכל המקומות לכל הנהו ד' לזה כתב מרן ז"ל דזה נלמד מדין זקן ממרא אליבא דר"י דאמר כותבין ושולחין לכל המקו' ואפי' רע"ק דפליג וכו' כנז"ל נמצא דבכולהו פסק הרמב"ם ז"ל כרע"ק וכסתם ברייתא דבפ' הנחנקין דפ"ט דתני ד' צריכי הכרזה דגם רע"ק מודה דכולהו הני ד' בעו הכרזה דלא אשכחן לרע"ק דפליג אסתם ברייתא הנז' וכ"כ הגאון הרא"ם ז"ל בפ' שופטים בדין זקן ממרא שגם רע"ק מודה דזקן ממרא בעי הכרזה דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם בהמתנה זו עד הרגל אם לא יכריזו בב"ד להודיע עניינו להעם אבל המח' שבינו ובין ר"י אינו אלא בהמתנה וכו' שהרי הרמב"ם שפסק לגבי זקן ממרא כרע"ק כתב אח"כ ד' צריכי הכרזה וכו' יע"ש: ובעיקר תמיהת עט"ר הרמ"ז ז"ל דלא ידע מה חילוק יש וכו' והצ"ע כבר עמד בזה הגאון הרא"ם ז"ל שם בסוד"ק וכתב הרב נחלת יעקב ז"ל שם דה"ה דהוה מצי להק' מעדים זוממין אלא דחדא מנייהו נקט אלא דכתב הנח"י דקו' מעיק' ליתא וכו' יעש"ב: ועם דהרב מהרד"ף ז"ל בס' משכיל לדוד שם בפ' שופטים דחה דברי הרב נח"י ז"ל יע"ש אנא דאמרי דעם שנודה לו במאי דפליג ע"ד הנח"י במ"ש אבע"א סברא דיש מקום לומר בדבריו ז"ל דאיפכא מסתברא מ"מ במ"ש הנח"י אבע"א קרא בהא ודאי נלע"ד דהאמת עם הנח"י דקא יהיב טעמא למילתיה דהיינו מדמשני קרא בדיבוריה לומר בזקן ממרא וכל העם ובאינך כתיב וכל ישראל והנשארים ומדשינה בזקן ממרא לומר וכל העם משמע דכל העם העולים לרגל דאי הוה אמר וכל ישראל לא הו"א דמשמרים אותו עד הרגל דא"א להיות כל ישראל המה יעלו לרגל דהאיכא זקן וחולה ודכוותייהו דאינם עולין לרגל ומדכתב וכל העם ש"מ דכל העם הנמצאים ברגל וענין ההכרזה נפק"ל מדכ' ישמעו לכך סבר רע"ק דבעינן המתנה עד הרגל והכרזה בכל המקו' ובהכי נתיישבה שפיר קו' הרא"ם ז"ל וכמ"ש הנח"י ז"ל וכמובן וגם הרב משכיל לדוד ז"ל שם נ"ט לשבח מדיליה לחלק מדין זקן ממרא לאינך כיעו"ש והוא ג"כ טעם נכון לענ"ד וק"ל: ג) עוד כתב עט"ר הרמ"ז ז"ל שם דכ"א ע"ב אות קל"ח וז"ל אף ע"ז פקח עיניו מ"ש בן תימא בפ' אלו דברים חגיגת י"ד יוצא בה ידי שמחה ולא ידי חגיגה והלא לבן תימא חגיגת י"ד דאורייתא דיליף זבח חג הפסח ודינה כפסח לכל דבריה ותוס' ס"ל דדחיא שבת לבן תימא דהויא חובה כיון דהיא מדאורייתא וכו' ואיני יודע איך כ' מרן בפ"ב דחגיגה דגם לבן תימא אינה חובה וכו' וצ"ע עכ"ל: ואפ"ל דס"ל למרן ז"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל כרש"י דס"ל דלבן תימא נמי חגיגת י"ד רשות ואינה דוחה שבת כדכתבו התוס' ז"ל בשמו שם בפ' אלו דברים ד"ע ע"ב בד"ה מט' דבן דורתאי וכו' עי"ש וכ"כ הלח"ם שם בפ"ב דחגיגה דרבינו ז"ל פליג אתוס' וס"ל דאע"ג דהיא מן התורה לא אמרה תורה אלא רשות אם ירצה וכו' ולפי"ז אפי' לבן תימא דאית ליה מקרא דהוי כפסח דרחמנא אקשייה יכולים אנו לומר דהוי רשות ורחמנא לא אמר אלא אם עשאה שתהיה כפסח אבל לא שתהיה חובה כפסח ודלא כהראב"ד וכ"כ הרב בכ"מ וכו' עכ"ל יע"ש: ובהכי ניחא מאי דהוה ק"ל קצת אסתמא דש"ס דהתם דאסיפא דמתני' דתני התם דנאכלת לב' ימים ולילה אחת עלה קאמר הש"ס מתני' דלא כב"ת אי איתא דבן תימא ס"ל חגיגת י"ד חובה ודחייא שבת אלא ודאי דס"ל לתלמודא כס' רש"י והרמב"ם ז"ל כמ"ש מרן כ"מ ולח"מ ז"ל דגם בן תימא מודה דחגיגת י"ד רשות ולא דחיא שבת ולא ידעתי מה יענו התוס' ז"ל לזה: אלא דראיתי בתוס' ז"ל בפ' תמיד נשחט דנ"ט ע"ב בד"ה בי"ד שחל להיות בשבת וכו' דפשיטא להו התם דגם לבן תימא מודה דל"ד שבת ולזה ק"ל משם רשב"א לבן תימא היכי מתוקם האי קרא בשבת הא מודה דל"ד שבת כדמוכח התם ותירצו די"ל דבן תימא יסבור כרי"ש א"נ דב"ת יפרש כהירוש' עכ"ל עי"ש הרי דפשיטא להו הכא כל בתר איפכא והוי סייעתא רבתי להרמב"ם ולמרן כ"מ ז"ל ולהלח"ם ז"ל וכמובן: