פני יצחק חלק ו מו

פנ"י ח"ב דקי"א יע"ש א"כ אין צורך לטענת קי"ל ואולם ברור אצלי דאין נד"ז בסוג מזיק שש"ח אלא הוא מזיק ממנו ש"ח ממש כנז"ל: באופן דלענד"ן לדינא דלדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דאין חילוק מגרמי לגרמא דבכל גוונא מחייבי למאי דקי"ל כר"מ דדאין דד"ג כמ"ש הסמ"ע ומור"ם ז"ל בתשו' סי' ע"ח והבי"ד הכנה"ג בסי' שפ"ו ואחריהם נמשכו כל רבני האח' כמ"ש הרב כר"ש ב פ"ה ושפ' אח' ז"ל א"כ לפי"ז הגם דנימא דנ"ד אינו אלא גרמא בעלמא הא קי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל גם להוציא ולכל הדברות לא נפיק נ"ד מידי גרמא ועכ"ז חייב הגורם בתשלומין ומה גם דלדידי אין ס' דחשיב שפיר גרמי כיון דבריא היזקא גמור הוי וכמש"ל וברור. ובתשו' אחרת כת"י אשר לי עמדתי בזה ושם הבאתי בעניותי מ"ש הרב מטה אהרן בדס"ג ע"ד וגם עמדתי בדעת מרן ז"ל במ"ש בתשו' אבק"ר בסי' קמ"ו ובסי' פ"ט שדבריו ז"ל שם הפך מ"ש בש"ע שפסק כהרמב"ם ז"ל והעלתי בעניותי שם דהעיקר כמ"ש בש"ע דוקא דקאי בשיטת הרמב"ם כמ"ש מור"ם והסמ"ע והכר"ש והאח' ג"ל ודלא כמ"ש הש"ך והרב קצה"ח ז"ל ומשם באר"ה ואכתי הדבר צאת"ג אם יוכל השליח לטעון קי"ל כמרן בתשו' וכהרב ש"ך וקצה"ח או"ל: אמנם מטעם אחר רואה אני לפטור את השליח המוכר מתשלומי נזק יאודה כיון דהוא אינו אלא מניעת הרווח דלא חשיב הפסד ולא מיחייב בדד"ג וככתוב אצלי במ"א ושם הבאתי מ"ש הכנה"ג סי' שפ"ו והרב בני חיי ובס' קול בן לוי ובס' חיי עולם ובס' שמחת יאודה ובס' חוקי חיים סי' ז"ך ובש"פ ז"ל והארכתי בזה שם וע"ע בסוף תשובת הרב דברי שמואל הנד"מ להרה"ג מהר"ש ארדיטי ז"ל בח"מ סוס"י א"ך דר"מ ע"א מ"ש בזה יע"ש ואכמ"ל כעת גם בזה. וא"כ מצי המוחזק לטעון קי"ל כרוב הפוס' דפטרי יתיה אפי' באתרי דמרן ז"ל כיון דאין בירור בדברי מרן כמאן ס"ל דאי מההיא דסי' של"ג כבר נדחה קרו לה הרב חוקי חיים והרב משכה"ר במע' השי"ן אות פ' והרב נוכח השולחן בתשו' סי' מ' יע"ש ואין לחלק ממניעת הריוח שלו שהיה לו מקדמת דנא לשאר מניעת הריוח שהיה עתיד הוא להרויח אם לא היה גורם לו האחר הנזק דאין שום טעם וסברא לחלק מזל"ז וע"ע במשכה"ר מע' המ"ם אות ובס' יד מלאכי בכללי הדינים בסי' תמ"ח ובס' ארעא דישראל מע' המ"ם ואכמ"ל בזה לאפס הפנאי הנלע"ד כתבתי לדינא וצו"י י"מ וימ"ן כיר"א הלא כ"ד זעירא דמן חברייא: הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט שו"ר דמצד אחר יש לפטור השליח המוכר מתשלומי נזק הלוקח הב' שהיה רוצה לקנות אותו קרקע והוא ממ"ש הרב ב"ד ז"ל בח"מ סי' ק"ז והבי"ד הרב מט"ש ז"ל בסי' ק"ץ במי שמכר חפציו בזול כדי לקנות קרקע שהבטיחו המוכר למכור לו ושוב חזר בו המוכר והלוקח תובע ממנו מה שהפסיד במכירת חפציו ופסק הרב"ד ז"ל דפטור המוכר מלשלם כלום דהלוקח איהו דאפסיד אנפשיה דהי"ל להתנות ויליף לה מדברי הרמ"ה ז"ל שהבי"ד הטור ז"ל בח"מ סי' קמ"א סל"א יעש"ב, ונד"ן דכוותה ממש דאיהו דאפסיד אנפשיה דהי"ל להתנות על המוכר וכנז"ל וכן ראיתי בתשו' הרב ירים משה ז"ל בח"מ סי' ז"ך שנשאל כנדון הרב ב"ד ז"ל ואייתי בידיה תשו' הר' ב"ד ז"ל הנז' וסייעו מסוגייא ערוכה) שבפ' האומנים דע"ז ע"ב דתניא התם הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מהם ק"ק זוז בזמן שהמוכר חוזר בו י"ד לוקח עה"ע וכו' רצה אומר לו תן לי קרקע כנגד מעותי מהיכן מגבהו מעידית שבנכסיו ויהיב טעמא רב אחא התם משום דמאן דזבן ארעא באלפא זוזי אחולי אחיל ומזבין נכסיה והו"ל כניזק ופירש"י דסתם איש הקונה קרקע גדולה כזו אין לו מעות כ"כ מצויות אצלו אא"כ מוכר מטלטליו וצריך למכור בזול וכי חוזר בו מוכר נמצא זה ניזק על ידו וכו' עכ"ל הרי דלא חייבוהו רבנן למוכר כי אם כנגד המעות שקבל דוקא וכ"כ התוס', ז"ל שם ומזה תמה על הרב"ד ז"ל שלמד דינו מד' הרמ"ה והוא ש"ס ערוך ורש"י ותוס' כנז"ל וסיים עלה דעכ"פ גם הראיה שהביא הרב"ד ז"ל מד' הרמ"ה היא ראיה ברורה והדין דין אמת שהלוקח אינו דאפסיד אנפשיה מדהי"ל להתנות ושוב ראה בתשו' הרב משר"א ח"א סי' ק"ל שעמד ע"ז וכו' וגדולה מזו כתב הרב מהרש"ך ז"ל שם דאפי' אמר הלוקח למוכר כשהיו עסוקים בענין גמר המקח שצריך הוא למכור החפצים כדי להביא לו המעות עכ"ז פטור המוכר דחושש המוכר דשלא להשביע א"ע אומר שצריך למכור החפצים וכו' יעש"ב ודון מניה ואוקי באתרין וכמובן. וע"ע להרב משכה"ר ז"ל בדק"פ ע"א אות ע"ב שפסק כהרב"ד ז"ל וציין לסוגייא הנז' ולהתוס' ולהטור ז"ל יע"ש ולפי"ז יש לפטור המוכר אפי' שלא היה מוחזק כיון דדין זה הוא מסכים בלי חולק וכמבואר וע"ע בתשו' הרב ירים משה שם בתר הכי דעמד בדיני דד"ג בפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד ודר"י וריצב"א ז"ל והאריך בזה יעש"ב ואכמ"ל עוד בזה כעת: