פני יצחק חלק ו מד

היא ק"ו עצומה וגם במ"ש היה נראה וכו' ע"כ ולא ראה שהרב שער יאודה והרב נוכח השולחן ז"ל דחי ד"ק וראייתי ודצ"ע יע"ש: ומ"ש עוד וז"ל ומ"מ לגבי המוחזק וכו' עסה"ל כבר כתבתי דבנ"ד ליתיה להאי טעמא דאין כוונתו להזיק אלא היא להנאת עצמו משום דלא זו בלבד דלית למוכר זה שום הנאה במוכרו לזולת זה עוד זאת, אדרבא הפסיד עצמו מההיא טופינא דאוסיף ליה זה וא"כ כל מ"ש מר בזה לא שייך בנ"ד כלל וכמובן: גם מאי דאסף וקבץ סברות הפוס' ז"ל וסיים עלייהו מר וז"ל ובנ"ד היא לא עשה כלים וכו' וכ"ש בנ"ד שלא עשה שום מעשה וכו' עכ"ל אנא דאמרי דכל מ"ש הפוס' הנז' אינו אלא לאתרייהו דתפסי דגל הקי"ל לא כן אנן בדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דאין חי' מגרמי לגרמא וגם ס"ל דד"ג דינא היא ולא קנסא וגם דיבורו חשיב מעשה כמ"ש הכנה"ג בסי' שפ"ו וכ"כ החוו"י וש"פ ז"ל וגם כשמכר לזולתו בקו"ע הפך דיבורו אין לך נתכוון להזיק גדול מזה וכמדובר: ומ"ש עוד דבנ"ד מכ"ש דבשעה שאמ"ל להכין המעות לא עשה מעשה ופסקיה לגיריה ע"כ לא הבנתי כוונתו דמה שייך לו' בנ"ד פסקיה לגיריה. ומ"ש עוד דבנ"ד לא הי"ל לאסוקי אדעתיה וכו' ע"כ כבד הקדמתי דשבועה דאיני יודע או ח"ס מיהא בעי כנז"ל. ומ"ש עוד וז"ל גם שם הבי"ד מוהריק"ו ש"ו קל"ג וכו' ע"כ לא ראה מ"ש בזה הרב בירך משה סי' ה' הנז' והרב ראש"ל וש"ב נר"ו בס' בני בנימין וקרב איש ח"א סי' כ"ט יעש"ב ובתשו' כת"י אשר לי עמדתי קצת על דבריו נר"ו יע"ש: גם מ"ש עוד וז"ל ומה גם דהוא המוחזק ויכו"ל קי"ל כהרא"ש וכל האח' שפסקו כרבה וכו' ע"כ אתמהא דאיך יאמר קי"ל נגד הרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל שפסקו דלא כרבה וקבלנו הוראותם כידוע: ומ"ש וז"ל והרב חס"ל סי' י"ט פטר בנ"ד משום שלא נתכוון להזיק במזיד וממנו ניקח לנ"ד ע"כ הנה מלבד דבאתריה דמר החס"ל ז"ל תפסי דגל הקי"ל ומשו"ה הרב ז"ל פטר בנ"ד עוד זאת דודאי בנ"ד כשחזר בו מדיבורו ומכר לראשון בפחות אין לך נתכוון להזיק גדול מזה כמש"ל. ומ"ש עוד דנ"ד עדיף שהוא עפ"י הדיבור כבר כתבתי דבבגו"ד הדיבור חשיב מעשה גמור: גם מ"ש משם הרב אד"ק ח"ב סי' ד' דאפי' הרמב"ם ודעי' דמחייבי גם בגרמא אינו אלא במתכוין להזיק וכן' ע"כ הנה מלבד משה"ק עליו החס"ל ז"ל עוד אני תמיה עליו שדבריו ז"ל הם הפך מ"ש מרן ז"ל בב"מ בפ"ג דמאכ"א דכתב בפי' דקי"ל אדם מועד לעולם חייב בין בשוגג בין במזיד בדברים שהם ידועים לכ"ע שהם נזקין ואין טענת שוגג או אינו מתכוין פוטרתו וכו' יע"ש ואיך לא זכר שר הרב אד"ק ז"ל דברי מרן אלו ואנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל: גם מאי דיליף מר מדברי החס"ל וסיים וז"ל אשר מזה ניקח לנ"ד דלאו היזק ניכר הוא ולא מזיד הוא וכו' ע"כ תמהני טובא דהא אין לך היזק ניכר גדול מזה שמכר במזיד הקרקע לזולתו וגרם לו נזק שהפסידו הרבית ולא קיים הבטחתו ודיבורו לזה בלי שום טעם ובשום הנאה כי אם בשאט ובנפש כנז"ל: גם מאי דיליף מר מג' תשו' דמהרק"ף ז"ל שבחקק"ל ח"ב הנה לענד"ן דאין מהם שום ראיה לפטור בנ"ד כלל וכמ"ש בס"ד דממ"ש בסי' ל"ג דהדבר בא ממילא וכו' לא דמי לנ"ד דהשליח עשה מעשה רב דמכר בידים הקרקע לזולת זה בפחות ובודאי שאין כוונתו רק להרע לו דאל"כ קודם שמכר הי"ל לימלך עם זה אם יקנה או לא וברור: גם ממ"ש בסי' ל"ד ליכא שום ראיה לנ"ד דשאני התם דמצי טעין שהוא לטובת בעל המטבע לא כן הכא בנ"ד כיון שמכר לזולת זה שקליה לטיבותיה לגמרי והוברר היזק זה בהדיא: גם ממ"ש בסי' ט"ל שאני התם דלא כיון להזיק לשוכר הא' כי אם כל כוונתו בעד עצמו אלא דעי"ז הגיע נזק ממילא לשוכר הא' וכל כה"ג יש לפוטרו וכמ"ש הרב נוכח השולחן דט"ו ע"ג דכל שהוא חושש לנזק עצמו אין לי לחוש על נזק חבירו ופטור מדד"ג כיעו"ש וכל ראיותיו לא שייכי לנ"ד ולנדון מהרח"ף ז"ל דסי' ט"ל שייכי וכמשי"ר המעיין. גס מאי דיליף מר מד' הפרה"א ז"ל וסיים עלה מר וז"ל וא"כ בנ"ד שלא באו לידו כלל כי אם בעל המעות הוא המזיק א"ע פשוט וברור דאין לחייבו כלל ע"כ כבר כתבתי דזוהי ס' הראב"ד ואנן לא קי"ל כוותיה אלא כהרמב"ם ומרן באה"ע סי' ן' וכמדובר ואין זה ענין למ"ש הפרה"א וברור: ומ"ש עוד וז"ל ובפרט למ"ש השליח דהי"ל להמתין עד בא זמן הפרעון ואזי יביא מעותיו ע"כ לדידי אינה טענה כלל דתשו' בצידה כי ירא להמתין שמא השליח לא ימתין לו וימלך וימכו' הקרקי לזולתו ולכך ניח"ל להפסי' הרבי' כדי שיקנה הקרקע ממנו והא קמן דהגם שלא המתין כבר מכר השליח הקרקע לזולתו וכ"ש אם היה ממתין עד זמן הפרעון ומן הפעולות יוודעו הכחות ופשוט: ומ"ש עוד אשרי וכו' אף ג"ז היתה יתירה דמעיק' לא כיון ולא עשה שום מעשה להרע בדבר וכו' עסה"ל גם לזאת כבר מילתי אמורה דהשליח המוכר במוכרו לאחרים עשה מעשה גדול ועבר על דיבורו וגרם הפסד ממון לזה בסומכי נפשו שיקנה הקרקע דבהא ודאי מתחייב השליח בדד"ג ופשוט: ומ"ש עוד וז"ל וגם דהוי להנאתו וכו' ע"כ ליתא דכיון דמכר לזולתו נאבדה הנאתו והוברר היזקו שהפסיד הרבית בלא שום תועלת לו: ומ"ש עוד וז"ל וכ"ש לפי"ד ש' שלא אמר לו כלום ע"כ הא ודאי דכל הנז"ל אינו אלא במונח דאמ"ל תכין המעות אך אם הוא מכחיש שלא אמ"ל כן והלה טוענו בריא שאמ"ל כן ודאי אינו חייב השליח ממון רק שבועת היסת שלא אמ"ל כלום ואם הלה טוענו שמא חייב השליח לקבל ח"ס ותל"מ: ומאי דיליף תו מר מד' הפרה"א ח"ב די"ט ע"א וסיים מר וז"ל וכ"ש בנ"ד, שלטובה נתכוון שיהיו המעות מוכנים בידו בכדי שיוכל למכור לו תו"מ וכו' עכ"ל הא ניחא אם היה עומד בדיבורו ומוכר לו ברם השתא הכא דעבר ע"ד ומכר לזולתו שקליה לטיבותיה לגמרי ופשוט ובהכי אזדא ליה נמי מאי דיליף מר תו מתשו' מהרש"ך ח"ד סי' ל"ב וה"ה כמבואר. גם מ"ש עור וז"ל ולעילא מן כל וכו' ע"כ כבר כתבתי דשאני אתרי דתפסי דגל הקי"ל מאתרי דידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל וא"כ מאי מייתי מתשו' הרפ"מ ומהרש"ך והפרמ"א ז"ל דבאתרייהו תפסי דגל הקי"ל וגם ראייתו מד' הרב פרמ"א ז"ל היכא דהנזק בא ע"י שניהם וכ' מר ע"ז וז"ל א"כ ה"ה והה"ט בנ"ד דהוא גרם לעצמו והו"ל כבא הנזק ע"י גרמת ב' דפטור עכ"ל לענד"ן דלא דמי נ"ד למ"ש הפרמ"א והפרה"א ז"ל דכיון דהשליח הבטיחו ונתן לו דיבור שיכין המעות וימכור לו הקרקע א"כ מוכרח זה הקונה להפסיד הריבית כדי שיקנה הקרקע וכשמכר לזולתו נמצא למפרע שהוא לבדו הגורם הנזק ופשוט: וכן מאי דיליף תו מר מד' הש"ך דיש לפטור גורם דגורם ונ"ד הו"ל גורם דגורם לדבר הזה יסלח דנ"ד אינו אלא גורם דוקא ולא חשיב גורם דגורם כלל והגם דע"י בעל המעות היה ההפסד דרבית לא משום הא