פני יצחק חלק ו מג

דאם חזרה בה הכלה דחייבת בכל הוצאות הבעל הגם דלא נתכוונה רק להנאת עצמה: עוד זאת דבנ"ד מאי להנאת עצמו איכא הכא כדי לזכותו בט' קי"ל כהראב"ד דנהפוך הוא דאם היה מקיים דיבורו למכור לזה הוה אית ליה הנאה טפי כיון שהוסיף לו בדמי הקרקע יותר מהסך של הקונה הא' ונמצא דכעת שחזר המוכר מדיבורו ומכר לראשון הפסיד עצמו בההוא טופיינא וגם גרם נזק והפסד ממון הרבית לזה הב' ומתחייב בתש': ומה גם דהרב חיי עולם ז"ל שם בד"ט ע"ב העלה דהרמב"ן והתוס' והרא"ש והר"ן והר"י ז"ל כולהו ס"ל דכל שמכרן להזיק אפי' שהוא בשביל הנאתו חייב וסברת הראב"ד דפוטר במכוין להנאתו סברא זו אינה מתקבלת והיא נגד כמה גדולי הפוס' ומ"ש הכנה"ג והמח"א דיש כמה פוס' דס"ל הכי וכו' כמש"ל כבר הוכחתי לענ"ד דזה אינו ולא יש בס' זו כי אם הטור לבד דגם מד' הראב"ד נראה שחזר בו וכו' יע"ש וכ"כ הרב מ"ז שם בד"ל ע"א יעש"ב ושם דחה סברת המח"א דכייל להרמב"ם בהדי הטור ז"ל כיעו"ש ולענד"ן דמסייע ליה דהוא דינא דכ' הרמב"ם בפ"ו דזו"מ ופסקה מרן באה"ע סי' ן' דאם חזרה בה הכלה חייבת בכל הוצאות הבעל מדד"ג הגם דודאי דמאי דחזרה בה אינו אלא להנאתה ולא כיוונה להזיק לבעל ועכ"ז חייבת ומ"ש מרן בח"מ סי' ס"ו בסתם כס' הראב"ד והטור ז"ל לאו למימרא דס"ל למרן כוותייהו בעלמא היכא דמכוין להנאתו פטור דהא ודאי ליתא כיון דבש"ע אה"ע סי' ן' מבואר דס"ל דאף במכוין להנאתו חייב מדד"ג אלא התם שאני דס"ל למרן בח"מ סי' ס"ו כיש מ"ש דאייתי בתר הכי דאף לעצמו יכול למחול דהגם דבעלמא קי"ל בד' מרן בסתם וי"א דדעת מרן כהסתם הכא שאני דחזינא למרן באה"ע סי' ק"ה דפסק בפשיטות כמ"ד דמוחל לעצמו וזוהי ס' רוב הפוס' כמ"ש הרב בני בנימין סי' י"ב ד"ל סוף ע"א יע"ש וגם ידוע מ"ש האח' ז"ל דש"ע אה"ע חיברו מרן באחרונה ולא תידוק מניה דס"ל בעלמא דכל שמכוין להנאתו פטור. ומה גם די"ל כמ"ש הסמ"ע שם דגם לד' התוס' חייב לשלם ללוקח מה שנתן אעפ"י שאין כוונתו להזיק וכ"כ הש"ך ז"ל שם דלדינא חייב לשלם כל החוב רק בדעת מרן חלק הש"ך שם על הסמ"ע יע"ש ולא ירדתי לסו"ד הש"ך ז"ל דכיון דס"ל למר דלדינא חייב לשלם כל החוב אפי' שאין כוונתו להזיק רק להנאת עצמו הוא מכוין א"כ אמאי נייד מלמימר הכי בד' מרן ז"ל ובפרט דהכי מוכחי להדיא דברי מרן שבאה"ע סי' ן' דאף דלא נתכוונה הכלה בחזרה בה רק להנאת עצמה עכ"ז חייבת לשלם מדד"ג אשר מזה קל"ט נמי למ"ש הרב בני בנימין ז"ל שם בד"ל ע"א ובע"ב דאסיק התם בד' מרן דס"ל דהיכא דמכוין להנאת עצמו דפטור ולא זכר שר מ"ש מרן גופיה באה"ע סי' ן' ומה גם דלא זכר דגם הרב ח"מ והרב"ש ז"ל שם בסי' ק"ה ס"ל בפשי' כהסמ"ע דאף דהיורש יכול למחול לעצמו מ"מ חייב לשלם מדד"ג יע"ש ועם דהרב נוכח השולחן סי' י"ג ס"ל בד' מרן דגם בסי' ק"ה פטור היורש היכא דמתכוין להנאתו ודחה דברי הח"מ והב"ש ז"ל דנר' מדבריהם דבגדול חייב מדד"ג אפי' שמתכוין להנאתו ופליג הוא ז"ל באומרו דמלשון מרן בח"מ סי' ס"ו מודה להדיא דלדיעה זו פטור מתש' ושיותר נר' כמ"ש הש"ך דפטור מכלום ודלא כהסמ"ע והח"מ והב"ש ז"ל והניח ד"ק בצ"ע ואסיק דלא איירי הרמב"ם ומרן בסי' ן' בחזרה בה הכלה אלא כשכוונתה להזיקו מבלי שום טעם וסיבה אך אם כיוונה להנאתה גם הרמב"ם ומרן מודו דפטורה מתש' כיעו"ש ואחהמ"ר אעיקרא מ"ש דמלשון מרן וכו' יש לדחות בנקל די"ל כמ"ש הסמ"ע דלס' קמייתא חייב לשלם כל החוב ולס' בתריתא חייב לשלם מה שקבל וג"ז מדד"ג ולא לפוטרו בלא כלום: גם מאי דאוקי מלתייהו דהרמב"ם ומרן שבסי' ן' דאיירי במתכוונת להזיקו הא ודאי ליתא דלא משכחת לה שתחזור בה הכלה כדי להזיקו מבלי שום סיבה וכבר הרב פרה"א ז"ל בח"ב דפ"א ע"ד אסיק לדינא דפסקינן לחייב בדד"ג אע"ג שאינו מכוין להזיק רק להנאת עצמו יע"ש. ומ"ש עליו הרב בני בנימין שם שדבריו תמוהים וכו' יע"ש הנה נתבאר דאדרבא דברי עצמו הם התמוהים מכח מ"ש מרן ז"ל באה"ע סי' ן' וכמדובר: עו"כ וז"ל עוד זאת אחרת דגם הרמב"ם אזיל ומודה היות שהוא נתכוון לטובת בעל המעות וכו' עכ"ל ואתמהא טובא דמאי טיבותיה כיון דבעל המעות ניחא ליה בהפסדו הרבית כדי לקנות הקרקע דיותר טוב הוא לו קנייתו הקרקע טובא ובשלמא אם היה השליח המוכר מקיים לו דיבורו והבטחתו ומכר לו הקרקע ושוב הלה יטעון עליו שהפסידו הרבית לא היינו שומעין לו כלל דטענינן ליה שפיר דלטובת הלוקח נתכוון השליח כיון שרצונו לקנות ממנו הקרקע ברם השתא דהשליח המוכר חזר בו מדיבורו ומכר לזולתו יותר בזול היכי מצ"ל דלטובת הלוקח נתכוון הא ודאי דאין זה אלא לרעתו ולהזיקו נתכוון בודאי וברור: ומ"ש דנ"ד לאו בריא היזקא וכו' כבר נתבאר דאין לך בה"ז יותר מזה כיון שחזר בו מדיבורו ומכר לזולתו. ומ"ש שהדבר ברור שלא ידע וכו' אנא דאמרי דעכ"פ שבועה או ח"ס מיהא בעי כמש"ל ומ"ש דאנן בעינן נתכוון להזיק וכו' ע"כ ליתא דמבואר יוצא מדברי מרן ז"ל בכ"מ שבפרק י"ג דמאכ"א דנ"ל דבעלמא חוץ מנגיעת העכו"ם ביין לא בעינן נתכוון להזיק דאדם מועד לעולם כנז"ל וע"ע לקמן מ"ש עוד בזה בסו"ד: עו"כ וז"ל אתאן לתשו' הרב מכת"ל וכו' ואני ב"א בקשתי ול"מ וכו' ולא עוד אלא דמאי אפי' וכו' עסה"ל ואחד הרואה בכנה"ג ח"מ סי' שפ"ו הגהט"ו אות צ"ד שכ"כ להדיא משם הרמב"ן יע"ש ובודאי דעל לשון זה קאי המכת"ל ופשוט וא"צ עוד לידחק להגיה בד"ק כלל ובפרט מ"ש מר להגיה דאפי' במזיד פטור הא ודאי ליתא כיון דהרמב"ן ז"ל שם ס"ל דד"ג דינא הוא ולא קנסא ואיך יתכן לומר דאפי' במזיד פטור ומ"ש המכת"ל ע"ד הרמב"ן דה"ט משום דכיון דד"ג אינו אלא קנסא לא קנסינן שוגג וכו' עכ"ל הנה ברור דטע"ז אינו אלא למ"ד דד"ג קנסא הוא ולא דינא כמ"ש להדיא הכי הרמב"ן גופיה אשר במאמרו שם דקי"א ע"ד דאילו הרמב"ן גופיה ס"ל להדיא דדינא הוא ולא קנסא וחייב בין במזיד בין בשוגג וכ"כ שם בדקי"ב ע"ב א"כ עכצ"ל דמ"ש הכנה"ג בשם הרמב"ן דפטור אפי' בשוגג ר"ל לא מיבעיא באונס דפטור אלא אפי' בשוגג וזה אינו אלא למ"ד קנסא הוא ולא דינא וכמ"ש מר גופיה בד' הרמב"ם ז"ל ולא ידעתי אמאי נייד מר מלומר כן גם להרמב"ן ושו"ר בתשו' הרב חס"ל אלקלעי ז"ל בח"מ סי' י"ט דקכ"א ע"ב שהבין האי אפי' בשוגג דר"ל דאפי' בדד"ג בשוגג פטור יע"ש: ומ"ש עוד מר יצ"ו דאם נגרוס הרמב"ם במ"ם במ"ם א"ש דהא איהו ס"ל דהוי קנס וכו' עכ"ל ג"ז אינו דלא ראה מ"ש מהרח"ש וה' בית יצחק ז"ל הנז' שכתבו להדיא דס"ל להרמב"ם ומרן ז"ל דד"ג דינא הוא ולא קנסא כמש"ל ומ"ש הרמב"ם בהל' חובל אינו אלא בהיזק שאינו ניכר דהתם הוא דס"ל דפטור באונס ובשוגג וכדס"ל להרמב"ן שם דקי"ב ובריש דקי"ג וכמ"ש הרב מ"ז ז"ל שם ואילו הכנה"ג והמכת"ל איירי בהיזק הניכר והדברים ברורים: עו"כ וז"ל שו"ר להמח"א וכו' במ"ש ולכאורה וכו' הלא