פני יצחק חלק ו מב

הכי ס"ל דדינא הוא ולא קנסא יע"ש ולא מצ"ל קי"ל דהוי קנסא ופשוט: ובהכי אזדא ליה נמי מ"ש עוד רו"מ וז"ל דבנ"ד לא כיון להזיק וכו' ע"כ דכיון דאנן קי"ל דד"ג דינא היא ולא קנסא הא ודאי דבדאורייתא לא שנא בין נתכוון להזיק ללא נתכוון כדהק' כן הרב חס"ל ז"ל שם דקי"ד ע"ד על הרב אד"ק ז"ל יע"ש: ומ"ש עוד ב' תשו' הרשב"א ותשו' הרב חוו"י ז"ל וסיים עלייהו וז"ל וקח לך ממנו לנ"ד בכל פרט ופרט ע"כ הנה הרשב"א אזיל בשיטת התוס' והרא"ש ז"ל דמחלקי מדד"ג לגרמא ומצרכי ד' תנאים כדי לחייב מדד"ג לא כן אנן בדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דלמאי דקי"ל כר"מ דדאין דד"ג אין חילוק מגרמי לגרמא דבכל אופן חייב הגורם וכמ"ש הסמ"ע ברס"י שפ"ו כ"כ מור"ם בתשו' הביאה מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג סי' שפ"ו והרב חיי עולם בפ' בראשית דרוש ב' וכ"כ כמה פוס' ז"ל ועד אחרון הרב מנחת זכרון ז"ל שם וא"כ הגם דנימא דנ"ד אינו אלא גרמא אכתי לדידן יש לחייבו בתשלומי נזקו כיון דבריא היזקא הוא כשעבר על דיבורו ומכר לזולתו וע"ע לקמן מ"ש בזה: גם מ"ש עוד וז"ל עו"כ החוו"י וכו' ומכ"ש בנ"ד דהוא המוחזק ע"כ ג"ז ליתא דשאני הכא דעפ"י דיבורו נעשה מעשה שאמ"ל תכין המעות וגם דיבורו חשיב מעשה גמור כמ"ש החוו"י ז"ל עצמו שם לעיל מזה והבי"ד רו"מ בשמו. ומאי דאייתי בידיה דברי הש"ך שבסי' שפ"ו לקמן אבאר אי מצי המוחזק לו' קי"ל כוותיה דהש"ך ז"ל במ"ש בדעת עליון מרן ז"ל ומשם באר"ה. ומ"ש עוד מש' הש"ך לסברת ריצב"א כבר מילתא אמורה דאנן קי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דד"ג דינא הוא ולא קנסא כנז"ל גם מאי דיליף מר מתשו' מהרשד"ם דבסי' של"ב ות"ס וסיים עלה מר וז"ל אשר משם תורה יוצאה בהינומא לנ"ד וכו' ע"כ לדידי לא שמיה מתיא כלל בתר דאנן קי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דאין חילוק מגרמי לגרמא דבכולהו חייב הגורם היזק כל שההיזק בריא כגוונא דנ"ד כמש"ל וספר קצות החושן ח"ב אינו נמצא אצלינו לראות ד"ק בשורשן היעמדו ד"ק ז"ל בדעת הרמב"ם ומרן ז"ל דאיכא למיקם טובא בד"ק ז"ל מכמה דינים, שפסקו הרמב"ם ומרן בסי' שפ"ו לחיובא הגם דאינם אלא גרמא לשיטת ר"י והרא"ש ודעי' ז"ל דמחלקי מגרמי לגרמא ולקמן אעמוד בזה בס"ד: ומאי דרמי ומק' מר מתשו' הרשב"א דבח"ג סי' ר"ז ולמ"ש הכנה"ג בסי' שפ"ו איני רואה ריח ק"ו כלל אם לא שנאמר שכיוון מר לקו' הרב מ"ז ז"ל הנז' שם דכ"ב ע"א יע"ש וע"ע להרב בני בנימין ז"ל ח"ב סי' י"ב מ"ש בזה. גם מ"ש מר ע"ד רש"י ע"ע בס' מ"ז שם מ"ש בזה ובפוס' שציין שם ואכמ"ל. עו"כ וז"ל ואקחך אל מ"א וכו' ובנ"ד ליכא כל ה"מ עכ"ל הנה אנכי הרואה דנ"ד דמי ממש למ"ש הרמב"ן ז"ל דכל הגורם ומחמת גרמתו בא לחבירו היזק שא"א אלא באותו היזק ואינו תלוי בד' אחרים אלא בשעה שגרם בא ההיזק או עת"ל כגו"ד מחייב ר"מ ונקרא בריא היזקא ע"כ ונד"ן דכוותה ממש שמחמת שמכר לזולת הפך הבטחתו ודיבורו שאמ"ל תכין המעות תכף ומיד בשעת המכירה לזולתו בא לחבירו זה היזק גמור וא"א לגבות מעותיו אלא בהפסדו הרבית כדי לקנות אותו קרקע וגם אינו תלוי בד' אחרים רק בדעת עצמו של המוכר שמכר לזולתו מדעת עצמו א"כ הו"ל בריא היזקא גמור וכמדובר: עו"כ וז"ל ואלכה לי וכו' תשוב תראה וכו' ולדידן טעם ריצב"א הוא משום קנס וכו' בנ"ד ליכא למקנסיה כיון שבעל המעות הוא הזיק את עצמו עכ"ל הנה כבר כתבתי דזוהי סברת הראב"ד ז"ל דפליג על הרמב"ם בפ"ו דזו"מ מטע"ז גופיה ואנן קי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל באה"ע סי' ן' דלא שנא להו אם מזיק הוא א"ע או"ל דמ"מ חייב הגורם מדד"ג דדינא הוא ולא קנסא דלא כס' ריצב"א וכמ"ש הרב מהרמ"ג ז"ל בתשו' בירך משה ח"מ ס ה' יעש"ב: גם מ"ש מתשו' הרתה"ד ז"ל לא מכרעא כלל דגם הוא ז"ל אזיל בשיטת התוס' ור"י והרא"ש ז"ל דמחלקי מגרמי לגרמא ואנן קי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל כנז"ל ובהכי אזדא ליה נמי מ"ש עוד רו"מ וז"ל ראה תראה וכו' והיינו ממש כנ"ד וא"כ יכו"ל המוחזק קי"ל ופטור ע"כ וליתא דאנן קי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל ולא מצ"ל קי"ל דלא כוותייהו כמדובר. עו"כ וז"ל תשוב תראה וכו' ע"כ לא ידעתי כוונתו בזה כלל: עו"כ וז"ל אציגה נא וכו' ואתה תחזה מכל האמור לפטור בנ"ד המשולל וכו' ע"כ ולפי האמור ליתא דאנן קי"ל כהרמב"ם ומרן דמחייבי גם בגרמא היכא דהוי בריא היזקא כנ"ד: עו"כ וז"ל ומצאתי עוד טעמא רבה לפטור בנ"ד וכו' ומ"מ לגבי המוחזק אין מי שיוכל להוציא מידו כיון דבעה"ת וכו' ע"כ ולא ראה דכמה דיות נשתפכו בזה בס' הפוס' מלבד הרב ח"מ שציין רו"מ דאסיק דלא כמר כיעו"ש עוד ליעיין מר בתשו' הרב נוכח השולחן אה"ע סי' י"ג ובתשו' הרב. בני בנימין ח"מ סי' י"ב ובמ"ש הרב, מ"ז שם ומהם יראה דאין מקום לפטור המוחזק בנ"ד כלל כמשי"ר המעיין וברור: גם מ"ש לתשו' חכמי לוניל עיין להר' מ"ז ז"ל שם מ"ש בזה. גם מ"ש עוד וז"ל גם מהרמב"ם ח"ב בפי"ג מהל' מאכ"א וכו' אשר מזה מוכח דדוקא במכוין להזיק הוא דחייב ושו"ר שכבר קדמו בזה המחנ"א וכו' עכ"ל וליעיין מר מ"ש על דבריו ז"ל הרב מ"ז שם והרב נוכח השולחן והרב בני בנימין ז"ל שם: גם משה"ק מר ממ"ש הרמב"ם בהל' חובל ושלא מצא מי שנרגש מסתירת ד"ק לדידי איני רואה שום דבר סת"ר לו דבהל' חובל פליגי הרמב"ם והראב"ד היכא: דאינו מתכוין להזיק רק להנאת עצמו דלהרמב"ם במזיד חייב ולהראב"ד פטור ובהל' מאכ"א איירי היכא דאינו מתכוין להזיקו לאסור יינו וגם לא כיון להנאת עצמו רק כגון שהוא שוגג או מוטעה דסבר דבנגיעתו ביין לא מיחייב בתשלומין אבל בשאר נזקין חייב דקי"ל אדם מוסד לעולם וכו' כמ"ש מרן ז"ל שם במאכ"א בכ"מ יע"ש וע"ע להרב שער יאודה ז"ל דס"ג ע"ג מ"ש ע"ד המחנ"א ז"ל ודחה דבריו וע"ע בבני בנימין שם ובזה סרה מהר תלונתו ע"ד הכנה"ג או הגד"ת דמדוע לא נרגשו מהסתירה דמניה וביה דלקמ' וכמובן: ומאי דחילק ידע מר מסברא דנפשיה ומר הוא דאמר דלעולם אימא לך וכו' ע"כ תמהני טובא דא"כ אמאי הרמב"ם ז"ל שם לא נקט רק גוי שנגע ביינו של ישראל דרבוותא טפי הול"ל דאפי' שתה ממנו ג"כ חייב לשלם כיון דנאסר היין על ידו ותו דאי גם במכוין להנאתו לשתות חייב א"כ אמאי לא השיגו הראב"ד שם כדהשיגו בהל' חובל וזה ג"כ ק' ע"ד הרב שער יאודה ז"ל הנ"ל כמובן הילכך מחוורתא כדכתי' בעניותין דבהל' מאכ"א לא איירי כלל במכוין להנאת עצמו ואנה"ן דהיכא דקא מכוין להנאתו לשתות ויודע דעי"ז נאסר היין דחייב בתש' אלא דבדא לא איירי התם דכבר נלמד זה ממ"ש בהל' חובל ולכך לא השיגו הראב"ד שם בהל' מאכ"א אלא איירי בשוגג ומוטעה כנז"ל וכ"כ הרב בני בנימין ז"ל שם דכ"ט ע"ד יע"ש: ומ"ש עוד מר וז"ל וא"כ יכו"ל קי"ל כהראב"ד וכו' ע"כ ליתא לדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן דס"ל