פני יצחק חלק ו מא

יע"ש דלפי"ד התוס' דמציעא אינו אלא מדרבנן דאין הולכין בממון אחר הרוב אבל מדאורייתא גם בממון אזלינן בת"ר לפי"ז לקמ' וכמובן וע"ע בס' חוקי חיים דקכ"ז ע"ב משה"ק ע"ד השעה"מ ז"ל הנז' וע"ע בס' יאודה יעלה בדקכ"ג ע"ג אות כ"ט שכתב עליו שכל דבריו אינם אלא דברי תימה וכו' יע"ש וע"ע בס' נח"ל ח"א דפ"ו ע"ג מ"ש בזה יע"ש ואכמ"ל בזה כעת: ומשה"ק עוד הרב יעקב לחק שם על הרב י"מ ז"ל דיליף מהירוש' שהביא הה"מ דממונא מאיסורא לא ילפינן דאיך לא ראה מ"ש הגמי"י שם דפסק הפך הירוש' ופסקה מור"ם ז"ל בסי' רכ"ב יע"ש אנא דאמרי דגם הוא לא ראה מ"ש הרב פ"מ בפ' כיצד הל' י"א בפי' הירוש' הנז' שתמה על הגמי"י והרמ"א ז"ל בזה דהא בירוש' הוא מבואר דאינו נאמן יע"ש וע"ע בס' נחלת צבי סי' רכ"ב מ"ש בזה ולא ראה גם הוא מ"ש הרב קה"ע שם: ומ"ש עוד הרב יעל"ח שם דאיכא ט"ס הניכר בדברי הגמי"י במ"ש דהירוש' אינו מסיק דליתא דאדרבא מסיק ומסיק דבקידושין נאמן ובמכירה לא וט"ס הוא עי"ש יש לתמוה דאי ס"ל להגמי"י דהירוש' מסיק דבמכירה אינו נאמן היכי פסק בתר הכי דנאמן גם במכירה הפך הירוש' כיון דבש"ס דילן לא מצינו דפליג על הירושל' בדין זה ודבריו צל"ע כעת. והנה אמת דבסה"ק פנ"י ח"א דקנ"ב ע"ג הנז' נטה דעתי הענייה בתר דברי הרב יעקב לחק הנז' כיעו"ש ואולם השתא הכא הדרי בי דהאמת יורה דרכו דאין דבריו מוכרחים ומדי פלו' לא נפקא וכמבואר. ומה גם דהרשב"א ז"ל בתשו'. סי' תתקס"ה והבי"ד מרן ב"י סי' ז"ל הוה ס"ל להלכה דממונא מאיסורא ילפינן וכמ"ש הה"מ ז"ל בפ"ז מהל' שכירות דיליף שכירות בית מדין נדרים ושוב ביטל דעתו נגד דעת הראשונים משום דהוי אפוקי ממונא והרמב"ם ומרן ז"ל בסי' שי"ב פסקו דלא כהרשב"א גם בנדרים וע"ע להרב דרישה שם סי' שי"ב סי"ד ובכנה"ג שם הגב"י מ"ש בזה ואכמ"ל בזה כעת: (עכ"ן וחע"ד). סימן ו'. זאת מעט"י להודיע נאמנה כי מזה ימים במספר ירחים הגיעני פס"ד שו"ת ארוכה מאר"ש מדה ממע' רב רחומאי הרב המובהק כמהר"ר בכור אהרן אלחדיף יצ"ו חד מחו"ר עיה"ק טברי' ת"ו ונדון השאלה הוא בראובן ששלח לשמעון לעיר אחרת שימכור לו הקרקע שלו שיש לו שם ומצא שמעון השליח הנז' שם ללוי הדר שם שרוצה לקנות ממנו אותו קרקע ופסקו ביניהם דמי הקרקע בסך כו"ך ושוב שמע יאודה הדר שם הענין הנז' ורצה גם הוא לקנותה והלך אצל שמעון השליח והוסיף לו סך מה יותר ממה שנתן לוי בדמי הקרקע ההוא והבטיחו שמעון למוכרה לו דוקא ואמר לו תכין המעות דמי הקרקע ואני אמכור לך הקרקע והלך יאודה לבית הבאנק שיש לו עליהם סך מה ותבע מהם לפורעם לו ויען שתביעתו מהם היתה בתוך זמן הפרעון ומנהג הבאנק שכל התובע מעותיו מהם תוך הזמן פורעים לו סך הקרן שלו דוקא ואוכלים עליו כל הרבית שעלה לו ממעותיו עד יום הפרעון ויאודה הנז' בההיא הנאה שחפץ לקנות הקרקע הנז' מח בסכי הרבית ולקח מהם הקרן שלו דוקא והלך עם מעותיו אצל שמעון הנז' כדי לפרוע לו דמי הקרקע וימכור לו בהם הקרקע ובבואו אל שמעון אמר לו כבר מכרתי הקרקע ללוי הקונה הא' וקבלתי ממנו המעות ונשאר יאודה בפחי נפש ודינא קבעי משמעון השליח וטוען עליו שגרם לו הפסד הרבית של מעותיו וחייב לפורעם לו ושמעון טוען כנגדו שעפ"י הדין אינו חייב בהפסדו כלום כי כן נשאל מע' הרב הפוסק הנז' ע"ז והאריך הרחיב בתשו' ושלח לי הפס"ד שלו וביקש ממני לעיין בדב"ק ולהסכים איתו עמו בדין זה וכשאני לעצמי עיינתי היטב בדין זה ובדב"ק אשר עלתה הסכמתו לפטור לשמעון מתשלומי נזק יאודה להיותו מוחזק ולא מצאתי בכל דב"ק טעם מספיק וחלקתי עליו בדין ושלחתי לו הפס"ד שלו ומ"ש אני עליו כאשר יבואר לקמן בס"ד ויען שלא נשאר בידי העתק הפס"ד שלו זוהי סיבה שלא העתקתי ד"ק פה זולתי העתק מ"ש אני בעניי וזאת היתה תשובתי וז"ל: הנה תחי"ד בקדשו עמד בדין אם יש לחייב המשלח בהפסד ממון דיאודה או"ד יש לחייב השליח דוקא מדין פושע ואסיק וז"ל הנה מלבד דנ"ד הוא עדיף שלא לחייבו מנדון הרשב"א יען כי גם פה טוען מי יימר וכו' עכ"ל ולענד"ן דאכתי חייב השליח דפושע הוי ועל טענת מי יימר אם הלה טוענו בריא חייב הוא לישבע ובנדון הרשב"א ז"ל ממש ואין שום חי' ביניהם כלל וכ"כ להדיא הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' קע"ב יע"ש ואם טוענו שמא חייב הלה לקבל ח"ס שהפסיד הרבית בגרמתו ואם הדבר ברור שכן הוא מנהג הבנקו"ס אין עליו אפי' ח"ס וחייב השליח בתשלומי נזקו שגרם לו עו"כ ה"ה נר"ו וז"ל דאפי' דנימא דאמ"ל תכין המעות אפי"ה פטור מלשלם ועיקרא וכו' ובנ"ד ליכא למקנסיה כיון שבעל המעות הוא המזיק את עצמו וכו' עכ"ל הנה זוהי סברת הראב"ד ז"ל בפ"ו דזו"מ דפליג על הרמב"ם בדין אם חזרה הכלה דהרמב"ם חייבה בכל הוצאות הבעל הגם דהוא הזיק עצמו בהוצאותיו והשיגו הראב"ד שם דס"ל דפטורה מטע"ז עצמו שהוא הזיק א"ע יע"ש ואנן קי"ל כהרמב"ם, וכן פסק מרן ז"ל באה"ע סי' ן' כוותיה וכטעמיה דהרמב"ם ז"ל ודלא כהראב"ד כיעו"ש וא"כ טע"ז שכ' רו"מ דבנ"ד ליכא למקנסיה משום שהוא הזיק א"ע זהו דלא כהלכתא וכמבואר: עו"כ וז"ל והרא"ש וכו' וכתב החס"ל וכו' אתאן לנ"ד דאינו בודאי הזיק עפ"י דיבורו וכו' עכ"ל ותמהני איך יאמר קדוש דאינו בודאי דהא ודאי הזיקו היזק גמור כיון שכבר חזר בו מדיבורו ומכר לזולתו א"כ אין לך היזק ברור גדול מזה ופשוט: ומ"ש עוד וז"ל ונ"ד לא במזיד אלא בשוגג דלא ידע דהבאנק וכו' עכ"ל הנה הגם דנימא דהיכא דלא ידע פטור מתשלומים כדס"ל לכמה פוס' ז"ל כמ"ש הרב מנחת זכרון באות ד' יעש"ב מ"מ שבועה או ח"ס מיהא בעי אם טוענו בריא דידע או שמא ואין פוטר אותו מהם וברור. ומ"ש עוד וז"ל וגם לא הוי בריא היזקא כיון דלא ידע וכו' ע"כ הנה זוהי עצמה טענה קמייתא ועליה אנו דנים דעכ"פ שבועה או ח"ס מיהא בעי שלא ידע כנז"ל: ומ"ש עוד וז"ל ועוד כי בנ"ד ההיזק תלוי ביד אחרים שהוא בעל המעות וכו' ע"כ לא הבינותי דכיון דהוא הבטיחו למכור לו ואמ"ל תכין המעות א"כ מוכרח לקבל מעותיו בלי רבית שלהם כדי לקנות הקרקע דאית ליה הנאה טפי בקנותו הקרקע ולא סגי בלאו"ה ולא דמי למ"ש אני עני בסה"ק פנ"י ח"א סי' כ"ד וברור. וגם ל"ד למ"ש עוד אני עני בסה"ק פנ"י ח"ג סי' ח' אחר החיתום דשאני הכא דעפ"י הבטחתו ודיבורו עשה מעשה לגבות מעותיו בלא רבית כדי לקנות הקרקע. ומ"ש עוד דיכו"ל קי"ל דהוי קנסא וכו' ע"כ הנה אפי"ה מה הרויח בזה דאכתי יש לחייבו משום קנסא אפי' שהוא מוחזק אם לא ישבע דלא ידע ותו דהרמב"ם ומרן ז"ל דאנן קי"ל כוותיהו ס"ל כהרמב"ן ז"ל דד"ג דינא דאורייתא הוא ולא קנסא כמ"ש מהרח"ש ז"ל הוב"ד בס' מנחת זכרון שם וכ"כ הרב בית יצחק דצ"ו ע"ב דרובא דרבוותא ומרן ז"ל