פני יצחק חלק ו מ

למיחזק מוק' לממונא גביה ולא מפקינן מניה אי היה ילפינן לה מאיסו' הוה לן למיזל בת"ר כדקי"ל באיסורא: ומ"ש כת"ר יצ"ו דכל שהוא לאוקומי ממונא ילפינן מאיסורא במכ"ש ושכ"כ הר"ן וכו' ע"כ ליתא דלא כתב הר"ן ז"ל דילפינן מאיסורא למיזל בת"ר רק מר הוא דאמר דכיון דרובא גוים נינהו לא מיחייב בהשבת אבידה דאזלינן בת"ר כשאר איסורין וה"ל דדמי הך מילתא לשא' איסורין דכיון דאי אמרי' דחייב להשיב אבידה אי לא השיב קא עביד איסורא דעבר אמימרא דרחמנא והוי כשאר איסורי דקא עבר עלייהו ולהכי אי רובא גוים נינהו לא מיחייב בהשבת אבידה דאזלינן בת"ר כשאר איסורין וזה ברור: ותו דכיון דקא ילפינן ממונא מאיסורא במכ"ש כדס"ל למני"ר יצ"ו הרי כתבו התוס' ז"ל בקידושין דכ"ח ע"ב בד"ה נאמרה וכו' דהיכא דאיכא ק"ו ילפינן ממונא מאיסורא וכמ"ש הרב עצמות יוסף שם וכ"כ הרב יבין שמועה בדקכ"ג ע"א יע"ש והרב עושה שלום ד"ס ע"א נ"ט לשבח בהא משום דהא דלא ילפינן ממונא מאיסורא הט' משום דהאיסור חמיר מממון דכמה קולי איכא בממונא ולזה אנן לא ילפינן ממונא מאיסורא אמנם היכא דאיכא ק"ו הא קי"ל דאדם דן ק"ו מעצמו והוא הל' למשה מסיני דעבדינן ק"י דהא אנן לא ילפינן מדעתינו אלא הוא מן התורה עכ"ל והוא טעם נכון והרב משק ביתי אות רפ"ה סייעו מדברי רש"י דברכות שכ"כ להדייא דממונא קיל מאיסורא והשיגו ממ"ש התוס' במציעא ד"ך דטפי אנו מחמירים בממון יע"ש: ואגב אורחין ראיתי מ"ש הרב מר בריה ז"ל ע"ד הרב ע"ש הנז' ולקמ' דפשוט מאד דתיבת אין הבאה בדברי הע"ש ט"ס הניכר היא וכצ"ל אדם דן ק"ו מעצמו וברור. ולא חזינא בדברי התוס' והרא"ש שבפ' אלו נערות דט"ל ושבספ"ק דכתובות גבי מצא תינוק וכו' ובדברי הראשונים שהוב"ד בש"מ דהרב"א ז"ל שם ובדברי הרב מח"מ ז"ל שבסי' ד' סקל"ב דאייתינהו כת"ר לראייה לדבריו לא חזינא אנא עניא שום דבר סת"ר למ"ש מהרשד"ם ז"ל דלא ילפינן ממונא מאיסורא וחלילה לומר על מהרשד"ם ז"ל דלא ראה מ"ש התוס' והרא"ש ז"ל כיון דכל רז לא אניס ליה ומה גם דכל חיליה דמהרשד"ם ז"ל דס"ל דממונא מאיסורא לא ילפינן היא ממ"ש התוס' ז"ל בקידושין כמבואר בד"ק כיעו"ש: ועוד דאפי' למטוניה דמני"ר יצ"ו דהיכא דהוא לאוקומי ממונא ילפינן מאיסורא ומשום דבספק כל דהוא מוק' ממונא ולא מפקינן מיד המוחזק כמו שכ"כ כת"ר נר"ו להדיא מ"מ התינח אי איכא ספק אפילו כל דהוא אזי מוק' ממונא בחזקת מאריה דאמרינן הממע"ה אמנם אי ליכא באיזה נדון שום ס' בדין כלל וכגוונא דנדון מהרשד"ם דבסי' שצ"ט הנז' גופיה דהן קדם הוכיח במישור ובירר הדין דחייבים אנשי פטרץ לפרוע עם אנשי העיר המתגוררים בה במסים המוטלות עליהם ואין חולק ע"ז כלל עד שכתב שם שזה ברור כשמש א"כ בדין הוא דאף שדעתם לחזור לעירם חייבים הם לסייע לאנשי העיר ולא ילפינן מההיא דנותנים עליו חומרי מקום שיצא משם היכא דדעתו לחזור דממונא מאיסורא לא ילפינן כיון דאין שום ספק בדין ההוא לפוטרם ולאוקומי ממונא בחזקתייהו ובודאי דבכה"ג מפקינן מנייהו וזה פשוט לענ"ד: ומה שהק' מהרח"ש ז"ל דברי מהרשד"ם ז"ל אהדדי ממ"ש בסי' רכ"ז לדסי' שצ"ט והוצרכו מהרח"ש ומגי"ר יצ"ו לידחק ולחלק בין הנדונות ככתוב בד"ק יצ"ו לדידי אין צורך לידחק כדבריהם כלל די"ל דשאני ההיא דסי' רכ"ז דקא יליף ממונא מאיסו' היכא דדעתו לחזור והנה מלבד דאשתמיט מניה תשו' מהרשד"ם ז"ל דבסי' הנז' דכל הראשונים והאח' ז"ל נקטי בפשיטות איפכא וכו' דהט' משום דאינו אלא גילוי מילתא ולאו ילפותא גמורה דכל דהוי גילוי מילתא ילפינן ממונא מאיסורא כמ"ש הגאון הרב צבי ז"ל בסי' קט"ז הבי"ד הרב י"מ ז"ל אות מ"ב דהיכא דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא ילפינן ממונא מאיסורא ובנדון מהרשד"ם דבסי' רכ"ז בלאו"ה ס למהרשד"ם שם דכיון דראובן יצא לדעת מעירו איבד זכותו חזקתו מכח תקנות והסכמות החזקות והיינו ודאי דלא תקינו רבנן הכי אלא היכא דעקר דירתו ואין דעתו לחזור כלל בכה"ג הוא דאיבד חזקתו לא כן אם דעתו לחזור וע"ז כתב דיש ראיה לזה מההיא דנותנים עליו ח"מ שיצא משם אם דעת לחזור דאין זה אלא גילוי מילתא בעלמא דבהא שפיר ילפינן ממונא מאיסורא וכמדובר: ומ"ש מהרשד"ם שם בסוד"ק וז"ל אבל אם יתברר הדבר שהיה דעתו לחזור אז איבד זכות החזקה עכ"ל הא ודאי דט"ס הניכר נפל בד"ק וחסר תיבת וכצ"ל אז לא איבד וכו' או שצ"ל אם יתברר שלא היה דעתו לחזור אז איבד וכו' כמובן: והרב שבת של מי ז"ל בקונט' יעקב לחק שבסו"ס ס' הנז' סי' ל"ו אסיק להלכה דממונא מאיסורא ילפינן עש"ב והבאתי ד"ק אני עני בסה"ק פני יצחק ח"א דקנ"ב ע"ג יע"ש וראיתי בד"ק דכל חיליה דמר אינו אל מסוגיין דקמא דל"ז מדיליף תלמודא התם נגיחה מווסתות מוכח דס"ל לש"ס בפשיטות דילפינן ממונא מאיסור ומכח זה דחה לדברי הרב י"מ ולדברי הרב צבי ז"ל שבסי' א"ך יעש"ב: והנה מלבד דאשתמיט מניה תשו' מהרשד"ם ז"ל דבסי' שצ"ט הנז' דקרי בחייל דממונא מאיסורא לא ילפינן עוד זאת תמה עליו הרב משק ביתי סוף אות רפ"ד יע"ש ומה שנתעצם מאד הרב יעקב לחק שם בראייתו ממאי דקא יליף הש"ס נגיחות מווסתות לענד"ן דבנקל יש לדחות דשאני התם דהנגיחות והווסתות תרוויהו טעם אחד להם כמ"ש הרא"ש ז"ל בפסקיו והבי"ד הוא עצמו לעיל ועי"ל דשאני התם דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא כנז"ל גם אשתמיט מניה דמר תשו' הרב צבי ז"ל דבסי' קט"ז הנ"ל: ומה שנסתייע עוד ממ"ש הרב פני יאושוע בשיטתו לכתובות ולקידושין דבעלמא ילפינן ממונא מאיסורא לא סיימו קמיה סיום דבריו ז"ל שכתב דזהו דוקא מדאוריי' דילפינן ממונא מאיסורא יע"ש והיינו משום דס"ל למרן דהא דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא אזלינן בת"ר כדין האיסורין ולהכי ס"ל דמדאורייתא ילפינן ממונא מאיסורא כדדייק הרב ז"ל הני בלישניה כיעו"ש והרב קמ"ר ז"ל ח"ב סי' י"ב נסתפק בזה אי הא דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב הוא מדאורייתא או מדרבנן ותחילה הוכיח מד' התוס' דמציעא דאינו אלא מדרבנן ומשום לתא דגזל החמירו בשוא"ת ושוב הוכיח מהתוס' דבב"ק דס"ל דהוי מדאורייתא יע"ש וא"כ י"ל דה' פנ"י ז"ל אזיל בשיטת התוס' דמציעא דהוי מדרבנן וכ"כ הרב נאמן שמואל בסי' ק"א דזכיית קי"ל במיעוט נג רוב אינו אלא מדרבנן יע"ש אמנם הגאון החק"ל ביו"ד ח"ב סי' מ"ו חלק עליו והכריח דהוא מדאורייתא יע"ש וע"ע להרב ירים משה בכללי הקי"ל אות כ"ד ואות קכ"א מ"ש בזה ואכמ"ל בזה כעת. ועפי"ד התוס' דמציעא דס"ל דהא דאין הולכין אחר הרוב בממון אינו אלא מדרבנן כנז' סרה מהר תמיהת הרב שעה"מ ז"ל בהל' טומאת מת פ"ט הי"ב מדקי"ל גבי פדיון דחייב לפדות הבן מבן חדש תפדה ולא חיישי' שמא טריפה הוא משום דאזלינן בת"ר והק' הרב ז"ל שם דהן עוד היום ק' דהא קי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ופדיון הבן ממונה הוא והצ"מ