פני יצחק חלק ו לט

דראובן הוא תפוס ומוחזק הא קי"ל דאב"ר אינה יוצאה בדיינים ומדין שליח נלמד לדין ערב דשקולים הם ויבואו ב' כמ"ש בבאה"מ ז"ל וכנז"ל ולהיותי אך עסוק בצורכי ציבור ויחיד לא יכולתי להאריך עוד יותר מזה והנלע"ד כתבתי וצו'י י"מ וימ"ן כיר"א פי המדבר אנא זעירא דמן חברייא: הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט וזאת תשובת הרב המובהק המאיר כברק ראב"ד מקודש בעוב"י צובה יע"א נרו יאיר לע"ל כיר"א. וז"ל הטהור: ראש הממשלה רבה דעמיה ונהורא שרא עמיה. מה טובו ומה. ראש וקצין דן ידין דינא שלמא. ראש הלבנון לדידיה אזהר רחמנא כמו השחר עלה אור יממא. הרב הגדול פחד יצחק נר"ו ירום ונשא וגבה מאד ותכון מלכותו לעד לעולם ברמ"ה כיר"א: ראש אמיר אימור דאמרי אנא יהא שלמא רבה וקרוא לפניו אברך ליפוש חיי כולהו שני כשני אליאו חי ומלא ברכת ה' אמור רבנן בטעמא. זאת אומרת מ"ק ואילך זה כתיה"ק הגיעני כפול ב' פס"ד והיו לי למשיב נפש תנתן לי נפשי בשאלתי כי כיוונתי לדעת קדושים לפו"ד בענין פס"ד הרבית איברא מ"ש רו"מ כת"ר בענין המלוה הא' שהוא הסוחר דאינו אלא שליח או ערב וכו' וא"כ פשוט מאד דשמעון עשאו לראובן שליח ללוות בעדו וכו' וכפי האמור לד' המ"ך והראשונים הנז' מותר לגמרי וכו' אמת אגיד דמקוצר דעתי לבי מגמגם בזה דאימת הוי ראובן שליח שמעון ללוות בעדו ונכניס את עצמנו בסלע המ"ח בס' המ"ך שהביא מרן ב"י אשר לכאורה היא הפך פסק מרן בשה"ט סי' קס"ט לאסור איסר בלוה ע"י שליח כיון שמתחילה ראובן מכר סחורתו לשמעון בשטר הקמבייאל ומכר שטרו לגוי מהיכא תיתי דליהוי ראובן שליח שמעון ללוות בעדו ואפי' את"ל למפרע דלא פרע שמעון בזמנו נמצא שהמכר בטל והו"ל ראובן לוה מן הגוי מ"מ לא מיקרי שליח שמעון מאחר שכבר הלוה לו סחורתו והו"ל לוה שלו כיצד חזר להיות ראובן שלוחו ללוות בעדו מן הגוי אלא ודאי נד"ד ראובן הסוחר אינו אלא כדין ערב ממש וכמ"ש רו"מ בסו"ד: עו"כ מעכ"ת משם אחד חכם שהביא ראיה להתיר בנ"ד ממ"ש מרן החבי"ב בכנה"ג יו"ד סי' קס"ט אות ח' וסיים עלה והיא ראיה נכונה וכו' וקשיתיה למר דברי הכנה"ג דהא כל שלא קבל עליו הגוי וכו' לכ"ע אסור וכו' לענד"ן דלק"מ דכוונתו במ"ש שמתירים להיות ערב היינו בענין שקבל עליו לתבוע הלוה תחילה ולא לערב ושפתיו ברור מללו כנד"ד ממש ותל"מ: עו"כ מעכ"ת בפסקא דדינא וז"ל ותו דכיון דגם מרן בש"ע ס"ל וכו' דאב"ר הוי א"כ כיון דראובן הוא מוחזק ותפוס הא קי"ל דאינה יוצאה בדיינים וכו' לא הבנתי כוונתו דהי"ד כשאכל המלוה מדעת הלוה האב"ר ולא אם תפס ממ"א כמ"ש בש"ע סי' קס"א. אמנם נאמר כיון שהוא ס' פלו"ד המוחזק יכו"ל קי"ל את זה כתבתי בעניותי לפי מיעוט שכלי יראה וירצה לפני מי שגדול גאון עוזינו יאריך ימים ושנות חיים כיר"א גם פס"ד הב' בענין פאה נכרית מאפס הפנאי לא למדתי בו בארוכה כי זכורני כי בימי קדם בימי מהר"א סתיהון ומהר"א שמאע ז"ל המחבר ס' קרבן אשר היינו פלוגתייהו ונהגו להיתרא וכעת הסכימו הב"ד יצ"ו כוותיה דמר יצ"ו כ"ד אנכי איש צעיר זעירא דתלמידייא המצפה לברכתו והוא זעירי: הצעיר משה ח"ר יצחק הררי ס"ט וזאת תשובתי על דברי הר' משה איש האלקי' הנז' יצ"ו לאפס הפנאי אין ארו"ך אליו ולקצר אני צריך הנה מ"ש מר יצ"ו דמהיכא תיתי דליהוי ראובן שליח של שמעון וכו' כבר ביארתי הטעם בפס"ד הנ"ל דכיון דשמעון כתב הקמבייאל למאמרו של ראובן ר"ל לאורדין שלו משם ראיה שעשאו שליח ללוות בעדו ברבית מהגויים דאלת"ה הי"ל לכתוב סתם דלוה מראובן לבדו ולא היל"ל לאורדין שלו וזה פשוט: ומ"ש ההכנה"ג בסי' ק"ע מיירי בקבל עליו הגוי לתבוע ללוה תחי' נלע"ד שזה דוחק עצום והנלע"ד לומר דט"ס נפל בדברי הכנה"ג ובמקום תיבת שמתירים צ"ל שמותר והיא סברת עצמו ומה שכתבתי אני עליו דמנ"ל הא לק"מ כיון דהוא סברא דיליה ואיהו ידע טפי מינן: ומ"ש עוד רו"מ דמרן ז"ל בסי' קס"א פסק דלא אמרו אב"ר אינה יוצאה בדיינים אלא דוקא כשאכל המלוה מדעת הלוה וכו' ותריץ יתיב דכיון דהוא ספט"ר המוחזק יכו"ל קי"ל ולא היכא דתפס ממ"א וכו' ע"כ לענד"ן דלא בא מרן למעוטי אלא היכא שקודם שאכל טען עליו שלא יאכל והוא הוציא ממנו ע"כ בדיני העכו"ם או בדיין ישראל שטעה והכריחו לשלם דבכה"ג יוצאה בדיינים כדסיים עלה מרן ז"ל הכי התם להדיא אמנם היכא דלא הוי הכי וכבר הוא תפס משל לוה ממ"א גם מרן יודה דאינה יוצאה בדיינים: ועוד כיון דבנ"ד הרשהו הלוה למלוה ללוות בעדו מגוי ברבית במ"ש הקמבייאל' לאורדין פ' הו"ל כאילו הוא התפיסו מדעתו דלא תיסק אדעתין שהרשהו ללוות ברבית אדעתא שראובן יפרע הרבית והוא ליכול וליחדי הא ודאי ליתא ומה שתירץ מר יצ"ו דכיון דפלו"ד הוי המוחזק יכו"ל קי"ל תמהני דבהאי דינא דכתביה מרן שם ס"ד לית ביה פלוגתא כלל ואפי' את"ל דאית ביה פלוגתא היכי מצ"ל קי"ל נגד מרן ז"ל ופשוט ע"כ משלי וא"ש את"ם פי המדבר שיח יצחק ס"ט סימן ה'. מ"ש אני עני על הפס"ד שמסר בידי מע' הרב הגדול כש"ת כמהר"ר שלמה אליעזר אלפנדרי המכונה מירקאדו הי"ו לחוות דעי גם אני ולעשות ד"ץ חפצתי וזה החלי בעז"ה צורי וגואלי: הנה חזיתיה למני"ר יצ"ו דעמד ע"ד מהרשד"ם ז"ל בתשו' ח"מ סי' שצ"ט דפשי"ל למר דלא ילפינן ממונא מאיסורא דלא כמ"ש מהרי"ף ז"ל בר פלוגתיה באותו נדון ותמה עליו מני"ר יצ"ו דהא דלא ילפינן ממונא מאיסורא אינו אלא היכא דאי ילפינן ממונא מאיסורא היינו מוציאין ממון מחזקת מאריה לא כן היכא דהוא לאוקמי ממונא בחזקת מאריה לכ"ע ילפינן מאיסורא ונסתייע מר יצ"ו מדברי התוס' והרא"ש והראשונים ז"ל שהוב"ד בש"מ להר"ב ז"ל לכתובות ולקמא ומציעא ככל הכ' בד"ק ולענד"ן דהא דקי"ל חזקת ממון אלימא טובא וגדול כח המוחזק לאו מטעם דילפינן לה מאיסורא אלא הט' משום דסמכינן מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא ולכך אין הולכין בממון אחר הרוב כמ"ש התוס' ז"ל בקמא דז"ך ע"ב בד"ה קמל"ן וכו' א"נ משום דקי"ל הפקר ב"ד הפקר כמ"ש רש"י בפ' השולח דל"ד ע"ב בד"ה התם ממונא וכו' יע"ש: ותו דלאוקומי ממונא בחזקתיה אפי' בב' פוס' דמסייעי