פני יצחק חלק ו לח

הא' כיון שכתוב הקמ' שבידו עליו וככל מה שהעלה הרב באה"מ ז"ל שם ישכן הוא דעת מרן כמ"ש הרפ"מ בח"ב סי' כ"ב כנז"ל א"כ תורה יוצאה בהינומא דחייב בדין שמעון לפרוע הרבית לגוי אפי' ע"י ראובן הסוחר ואין כאן איסור לתא דרבית כלל וככל האמור ומדובר: וגם אם נדון לראובן דנ"ד דלא גרע מערב דעלמא כיון ששמעון הקונה הרשהו להיות ערב בעדו כמ"ש הקמ' לאורדין של ראובן זה מורה שכתב לו כן אדעתא למכור הכמ' בפחות ולא יוכל למוכרה ראובן כי אם ע"י שיכתוב ויחתום בגירו לקונה אותה באח' כל הקמ' עליו אם לא יפרענה הראשון שהוא שמעון מוכר ראובן לכתוב על עצמו אח' הקרן והרבית כדי שלא יתבזה בעשיית פורטיסטו עליו א"כ הי"ל בכל ערב בעד חבירו לגוי ואתאן לפלו' דמהרי"ק עם הטור ז"ל ביו"ד רס"י ק"ע בהיכא דלא קביל עליה הגוי שלא יתבע הערב בתחי' ועבר ונעשה הישראל ערב ופרע לגוי בשבילו צריך הלוה שישלם לו כל ההפסד שהפסיד מחמתו דדוקא לכתחי' הוא דאסור אבל בדיעבד ישלם לו כל ההפסד זוהי סברת מהרי"ק ז"ל ורבינו הטור ז"ל פליג עליה שם וכתב ע"ז דאינו נראה דכיון שיש בו צד איסור למה נחייבנו לפרוע באיסור לומר לו תן רבית עכ"ל ומרן ז"ל בשה"ט השמיט האי פלו"ד הלזו אך מיר"ם ז"ל בד"מ ובהגהה שם פסק כהטור ז"ל והרב"ח ז"ל שם פסק כמהרי"ק והרב באה"מ שם דכ"ג ע"ג הסכים עם הרב"ח ז"ל דלא כהרפ"מ ז"ל משום דהן בדין ערב דאין איסורו אלא מדרבנן וכ"ן דעת מרן בסי' ק"ע כמ"ש הרב פרמ"א בסי' כ"א והן בדין דהא ג"כ מדרבנן ושכ"כ הנ"י דדין השליח אנו למדים מדין ערב וערב גופיה הוא מדרבנן ודיו לבא מן הדין וכו' יעש"ב וכיון דהו"ל כאיסור דרבנן וראובן דנ"ד הוא המוחזק ומצ"ל קי"ל כמהרי"ק ודעי' כמ"ש הכנה"ג שם ולכ"ע לא מפקינן מניה דלא גרע מאב"ר הגם דמור"ם פ' כהטור ז"ל כ"ש לד' מהרי"ק ז"ל וכמובן וגם מטעם שכתב עוד הרב באה"מ ז"ל שם בתר הכי דמדקדוק דברי הטור משמע דס"ל דמדינא חייב לשלם גם הרבית דהו"ל פסידא דאתי מחמתיה כדס"ל למהרי"ק אלא דאין הדיין יכול לחייבו בדין לפרוע באיסור רבית מטעם שאינו יכול הדיין לומר לו תן רבית משום דאתו לזלזולי באיסור רבית ע"י הוראת הדיין דלא מש"ל לאינשי דמשום פסידא הוא דאתו לחיוביה דלאו כ"ע דינא גמירי ומכח זה זיכה הרב הנז' ז"ל בנ"ד להפ"אטור אפי' לאפוקי ממונא מהסוחרים שהם חייבים מצד עצמן לשלם לו כל סכום הרבית אשר פרע שכן שוה"ד מחייבת אפי' לד' רבינו הטור ז"ל אתד"ק עש"ב ולפי"ז כ"ש בנ"ד דראובן הוא מוחזק ויכו"ל הדיין לעמוד בתפיסתו שתפס משמעון ואין צורך לדיין לומר לשמעון הלוה תן רבית כיון דכבר שכנגדו הוא תפוס ועומד ובכה"ג ודאי דשרי גם להטור ז"ל דהרי בנדון הרב הנז' פסק וחייב ואמר להסוחרים שיפרעו הרבית להפ'אטור, דהוא ממש כאלו אמר להם תנו לו רבית ועכ"ז התיר הרב ז"ל כנז' כ"ש בנ"ד דעדיף טפי כנז"ל: ואחד חכם רב ומ"ץ גבר בעז יצ"ו הביא ראיה לנ"ד להתיר ללוה לפרוע הרבית לערב שלו ממ"ש הכנה"ג ביו"ד סי' ק"ע הגהט"ו אות ח' וז"ל וה"ה אם לוה לזמן פ' ונתערב לו חבירו ובאותו הזמן לא פרע לו הישראל והוצרך הערב לקצוב זמן אחר בריות שמתירים להיות ערב שישלם הלוה כל מה שקצב עמו לזמן ב' עכ"ל והוא כנ"ד ממש והיא ראיה נכונה לענ"ד לנ"ד ויפה כיון הרב מ"ץ נר"ו הנ"ל אך ק"ל דהא כל שלא קבל עליו הגוי שלא לתבוע לערב תחי' אסור להיות ערב ואי מיירי דעבר והיה ערב הלא אתאן לפלו"ד דמהרי"ק עם הטור ז"ל ואי משום דכבר נתערב פ"א בהיתר שלא היתה ברבית משו"ה היתר לו להיות ערב ברבית פ"ב מנל"ן הא וכעת צ"י לכאורה: אמנם כבר כתבו הרא"ש והטור ז"ל ופסקיה מור"ם ז"ל בהגהה שם דהאידנא שרי להיות ערב לגוי בעד ישראל חבירו אף שלא קבל עליו הגוי שלא לתבוע לערב תחי' דהאידנא אפי' בסתם הו"ל כקביל עליה הגוי הכי דאינהו נמי דייני הכי כדיננו וא"כ ליתא תו שום איסורא מלהיות ערב וכל דליכא שום צד איסור חייב הלוה לפרוע לערב כל הפסדו גם הרבית אפי' לד' הטור ז"ל וכמ"ש הכנה"ג שם בריש אות ח' הנז' ורוח ה' דיבר בו שכ"כ מהר"מ ז"ל בתשו' הביאה המרדכי ז"ל בפ' הגוזל דמחמת שהעמידו אצלו ערב באה לו הצרה הזאת וכו' יע"ש ומינה) יליף המבי"ט ז"ל בח"ג סי' קנ"ו דכל שהגיע נזק לשליח מחמת המשלח הרי המשלח חייב מן הדין לשלם לשליח מי הנזק וההפסד יע"ש ודברי מהר"מ הנז' הם הלכה פסוקה ומוסכמת כמ"ש הרא"ש והטור בח"מ סי' קל"א ס"ז ופסקה מרן שם ואין חולק ע"ז כלל כמ"ש הרב באה" ז"ל שם וכיון דאסיקנא דאין שום צד איסור בנ"ד הא ודאי לכ"ע חייב הלוה לשלם כל הפסד וככל האמור ומדובר: גם מטעם המנהג הקדמון שנהגו מזמן מהר"ם מנרבינהק ז"ל וכל קדושים עמו כנז"ל להתיר ללוות ברבית מן הגוי ע"י שליח כבר האריך הרחיב בזה הרב באה"מ ז"ל שם סוס"י ל"ח דאישר וקיים המנהג הנז' מחמת התפשטותו כיעו"ש וגם אני עני הארכתי בזה בסה"ק פנ"י ח"א סי' ז' בהיתר הקאמביוס עש"ב ושוב יצא לאור וראיתי ל ז"ל בתשו' יו"ד הלכות רבית סי' ה' שהאריך הרחיב בזה א"כ אין צורך להאריך בזה כעת דמשם באר"ה היתר ברור לנ"ד וחייב ללוה לשלם קרן ורבית ליד הגוי אפי' שיהיה הפרעון ע"י שליח ישראל ואחרי כותבי כ"ז עינע ראו תשובת הרב כפי אהרן ז"ל ח"ב סי' ה' שנשאל בדין שותף שלוה ברבית מגוי ושם בדכ"ח ע"א אייתו לן האי פלו"ד דאיפליגו בדין ישראל שלוה רבית ע"י שליח אי אסור מדאורייתא או אב"ר הוי ומדרבנן ששורש דב"ז נתבאר בד' מהרא"ש סי' קע"ז והוא והטו' ז"ל והנמק"י וכו' ורא' לגדולי הדור שאמרו דאינו אלא אב"ר דרבנן ובדכ"ט ע"א כתב דיש הרבה מן הראשונים חולקים ע"ז ה"ה מהר"מ הנרבונה הוב"ד בבעה"ת שמ"ו ח"ד וכו' ועם שהפרמ"א כתב דסברא יחידאה היא מ"מ הרב"מ דחה דבריו בטו"ט וכ"כ המכת"ל יו"ד סי' י"ו וכו' באופן דחמשה מהראשו' כאן נמצאו מסכימים לד' המ"ך שהביא הב"י וכו' עכתד"ק יעש"ב ולא זכר שר תשובת הרפ"מ ז"ל בח"ב סי' כ"ב שכ' דדעת מרן ז"ל כד' המ"כ דכל שלא לוה לצורך עצמו לאו לוה מיקרי ולד' הרא"ש והטור אב"ר הוי כמ"ש בשמו הרב באה"מ ז"ל דכ"ב ע"ב ואין ס' פ"מ ח"ב מצוי אצלי למען דעת במאי אוקים מ"ש מרן ז"ל סי' קס"ט סי"ז ואפ"ל דהפ"מ ס"ל בדעת מרן לאסור ברם אינו אלא מדרבנן כדס"ל להרא"ש והטור ופליג מרן ע"ד המ"כ ולדידן לא נ"מ מידי הגם דנימא דמרן אוסר מ"מ כבר כתבתי בעניותי לעיל ובסה"ק פנ"י ח"א דל"ב ע"ג דכבר נהגו להתיר רבית ע"י שליח מזמן מהר"מ מנרבונא וכל קדושים עמו וכמ"ש הרב מ"מ יו"ד סי' י"ז דמאותו זמן נהגו בפשוט התר רבית ע"י שליח ישראל מהגוי ונתפשט ההיתר ובקבלת אח' שיקבל עליו השליח הישראל ובלי הזכרת שם הלוה כלל כמ"ש הגאו' הנז' ואין זה מנהג חדש מדלת העם אלא מזמן קדמון קודם מרן בזמן רב וכיון שכן הגם דקבלנו אח"כ דעת מרן ז"ל עכ"ז במקום מנהג קדום לא קבלנו כמ"ש השו"ג ז"ל בא"ח סי' תצ"ה ס"ט ובכלליו למרן סט"ו עש"ב א"כ הגם דמרן ז"ל פסק לאסור כהרא"ש והטור ז"ל לית לן בה כיון דנהגו היתר מקודם קבלתנו דעת מרן ז"ל ותו כיון דגם מרן ס"ל דאיסור זה אינו אלא מדרבנן וכיון