פני יצחק חלק ו לו

באופן שאין בכל דבריו מראש וע"ס שום טעם מספיק להכשיר הרשאה הא' לכתחי' מכל הטעמים שכתבנו ויפה עשינו שהחזרנוה ריקם ואולם גם בנוסח הרשאה הב' ששלח לנו כת"ר מצאנו בה תרי ט"ס חדא שבהקנאת דא"ק השמיטו תיבת מאחוזתו וכתבו סתם אני מקנה לו דא"ק ואגבן וכו' והיה להם לכתוב דא"ק מאחוזתי אמנם הכשרנוה גם לכתחי' דתלינן בט"ס הניכר גם שכחו לכתוב מקום כתיבת ההרשאה שהיא פצ"י ואף ג"ז הכשרנוה כפסק מרן בח"מ סי' מ"ג סכ"ב יע"ש ותל"מ וצי"י י"מ וימ"ן כיר"א פי המדבר אנא זעירא דמן חברייא: הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט סימן ד'. שאלה ראובן הסוחר מכר סחורה בהקפה לזמן מה וכתב עליו שטר קמבייאליה לאותו זמן לאורדין ראובן כנהוג וראובן הנז' מכר הקמבייאליה הנז' בפחות לגוי אחד וכתב לו גירו באחריות עליו כמנהג שאין קונים הקמבייאליה ממנו עד שיכתוב לו המוכר גירו באחריות עליו ובהגיע הזמן של הפרעון ותבע הגוי לשמעון הלוה הראשין הנז' ושמעון פושט לו את הרגל ולא רצה לפרוע לגוי הקמבייאל' הנז' כלל והגוי חזר על ראובן שעשה לו הג'ירו באח' והידיעו שלא רצה שמעון לפרוע לו ולא לכתוב שמו בקמבייאליה שקבל עליו אחריות הקרן והרבית שמכאן ואילך והוא רוצה לעשות פורטיסטו על שניהם וראובן הנז' חשש על עצמו שלא ירד מכבודו בעשיית הפורטיסטו וכתב להגוי תוך הקמבייאל' שהוא מקבל עליו עוד אח' הקרן והרבית עד שיפרע לו שמעון החוב הנז' ושוב תפס ראובן מנכסי שמעון דבר מה ואמר לשמעון שלא יחזיר לו מה שתפס עד שיביא לו מהגוי הנז' הקמבייאל' הנז' כיון שנתחייב לו בה גם על הרבית וטען שמעון דאינו חייב לפרוע הרבית דהרי זה כמי שלוה והלוה לישראל ברבית וגם בדיניהם אם לא כתב שמו בהגעת הזמן תוך הקמ' או שלא עשה עליו הגוי פורטיסטו אינו חייב לפרוע הרבית ומהי"ת שיפרע הרבית לגוי בחיוב ראובן שחייב את עצמו לגוי וכתב שמו בפ' ואיהו דאפסיד אנפשיה דמי הכניסו בערבות זו כיון שלא הרשהו להיות ערב בעדו אחר הגעת זמן הפרעון וראובן טוען עליו דכיון דנתפשט המנהג בין הסוחרים למכור הקמ' לגויים והנה היא כתובה למאמרו של ראובן ויודעים הקונים שהמוכר כותב שמו על הקמ' בפ' כדי שיקנו השט"ח מהם הו"ל בעת שלוה על תנאי כך שיהיה ערב בעדו על הקרן והרבית ומה שטען ש' כיון שלא חתם שמו כנהוג א"כ אינו חייב בדיניהם אין בדבריו ממש, כי אינו בדין שיתעסק בממון ולא יפרע הרבית דמה לי אם מסרב לפרוע הרבי' או אם מסרב לפרוע הקרן ג"כ ועיקר כוונתו כדי לחזור הגוי על הערב ראובן וכיון שראובן ערב בהיתר אפילו כבר פרע ראובן הרבית לגוי חייב ש' לפרוע לראובן מה שפרע בעדו ע"כ באו טענותיהם מצד אל צד יורנו מ"ץ הדין עם מי ושכמ"ה: תשובה הנה אמת דלכאורה נראה דהדין עם שמעון בטענותיו דכיון דבדיניהם לא מיחייב לשלם הרבית לגוי כיון שלא עשה עליו פורטיסטו לחייבו ברבית דמשם ואילך א"כ מנהג הסוחרים הוא העיקר אצלנו לדון אותם כמנהג הסוחרים דוקא כידוע וראובן שחייב עצמו ברבית ג"כ איהו דאפסיד אנפשיה ולכבוד עצמו הוא חושש שלא יכתוב עליו פור': אמנם אנכי הרואה דמתרי טעמי יש מקום לחייב לשמעון ברבית עפ"י דיננו והוא חדא עפ"י מ"ש מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' קע"ט וקפ"ג דשותף המעכב ממון השות' חייב לשלם הרבית שפורע שותפו בשביל אותו ממון מדינא דגרמי יעש"ב וכתב מרן החבי"ב ז"ל בתשו' בע"ח יו"ד סי' קפ"ב ובבע"ח ח"מ ח"ב סי' כ"ח והובאה תשובתו עוד בתחילת שכנה"ג ליו"ד ירמזה ג"כ בכנה"ג סי' קס"ט בהגב"י אות כ"ט דאין סברא לחלק בין שותף לאחר כיעו"ש ואוקי לדינא דמהרשד"ם המחייב מדד"ג דה"ט משום דהלוה דהישראל לא ירד עם הישראל לפרוע הרבית משו"ה מחייבינן ליה לפרוע הרבית שפרע חבירו מדד"ג כיון דאינו משלם מט' חיוב רבית אלא מפני שבא לחבירו היזק על ידו משו"ה מחייבינן ליה לפרוע ההיזק מדד"ג ובהכי תריץ ייטיב מאי דק"ל למר מדין ישראל האומר לחבירו לוה לי מעות מן גוי וכו' וגם בהכי אוקים דברי המ"ך שהביא מרן ב"י ביו"ד סי' קס"ט וסיים עלה מרן החבי"ב שם וז"ל נמצ"ל שתשו' מהרשד"ם והמ"ך דכל שלא ירד הלוה אדעתא דרבית ועיכב הנכסים בידו דחייב לשלם כל פסידא דמטי למלוה ע"י השיהוי אפילו רבית ממש דרך הלוואה וכו' ושו"ר להרדב"ז בח"א סי' קע"ח שכתב דאם יש עדים שראובן תבע את ש' שעיכב את, הסחורה בז' היוקר וכו' חייב מדד"ג ומדין מזיק יע"ש וכן הסכים ע"ז מהרש"א ז"ל שם סי' קפ"ד יע"ש ועל תשו' הרדב"ז הנז' הסכימו עליה ב' גדולי הדור הרב ב"ד ז"ל בח"מ סי' כ"א והדב"מ ח"ג סי' ד' יע"ש וכ"כ הרב"ד ז"ל ביו"ד סי' פ"ו יע"ש וכיון דכל הני רבוותא ס"ל הכי להל' ולמעשה לאפוקי ממונא דחייב לשלם מדד"ג ומדין מזיק גמור ע"י עיכוב נכסים שעשה ומתחייב בכל פסידא דמטי למלוה ע"י השיהוי אפי' רבית ממש דרך הלוואה ובכה"ג איכא לפרושי דין המ"כ ככל הנז"ל א"כ תורה יוצאת לנ"ד נמי ששמעון חייב בדין לשלם לראובן כל פסידא דידיה שגרם לו ש' בעיכובו מלפרוע לגוי אפי' שהוא רבית ממש דרך הלוואה וכהסכמת גדולי הפוס' ז"ל הנז"ל כיון שלא ירד שמעון עם ראובן בשעת ההלוואה לפרוע רבית שאחר זמן פרעון הקמ' אמטו"ל מחייבינן ליה לפרוע הרבית שפרע חבירו בעדו מדד"ג ולא מיחזי כרבית אלא מפני שבא לחבירו היזק בסיבתו הוא דמיחייב לפרוע ההיזק וכדברי מרן החבי"ב ז"ל והרב"ד וככל הנז"ל ולזה הסכים הרב באר המים ז"ל ביו"ד סי' ל"ח דכ"ב ע"א וע"ב ואייתי בידיה להקת הפוס' ז"ל הנז"ל והגם שהביא ג"כ סברת הרב מהר"ם ד"ב ז"ל דס"ל בפשוט דעיכוב הנכסים לא הוי רק גרמא בעלמא ולא דינא דגרמי יע"ש הנה מלבד שכבר השיגו הרב באה"מ ז"ל דאשתמיט מניה תשו' הרדב"ז ומהרשד"ם ז"ל וסיים עלה דאנן בדידן כוותייהו דרבנן קמאי אזלינן וכ"ש דרבנן בתראי הסכימו כן להל' ולמעשה יע"ש עוד זאת דאפי' יהיה הלוה מוחזק לא מצ"ל קי"ל כמהרמד"ב ז"ל כיון דסברתיה יחידאה היא נגד כל הפוס' ז"ל ול"א קי"ל כיחידאה כידוע ותו דאנן בדידן גרירי בתר מרן ז"ל וכבר כתב הסמ"ע ז"ל בריש סי' שפ"ז דהרמב"ם ומרן ז"ל לא מחלקי בין גרמי לגרמא ובכולהו מחייבי לגורם כיון דקי"ל כר"מ דדאין דד"ג יע"ש ואחריו נמשכו כמה מרבני האח' ז"ל ככתוב אצלי במ"א בארוכה ושם הבאתי בעניותי דהרש"ך ז"ל שם סק"ד מודה להסמ"ע בדעת הרמב"ם ופליג עליה בד' מרן ז"ל ושמשני תשו' מרן ז"ל באבק"ר מסייעי ליה להרש"ך ז"ל דלא ס"ל להמרן כהרמב"ם בהאי דינא אלא ס"ל למר כד' הראשונים דמפלגי בינייהו דמחייבי בגרמי ופטרי בגרמא ושם הקשיתי בעניותי דא"כ איך פסק מרן בש"ע כהרמב"ם בכמה דינים שאינם אלא גרמא והארכתי בזה יעש"ב ואכמ"ל דכיון דראובן הוא תפוס ומוחזק מנכסי שמעון כנז' בשאלה עליו להרים דגל הקי"ל כמ"ד דחייב מדד"ג ודלא כמהרמד"ב