פני יצחק חלק ו לה

עיגון כנ"ד וליכא שעת הדחק דאכתי לא נתקדשה האשה בהרשאה זו א"כ ודאי דאם יקדשנה בהרשאה זו אין ספק דלכתחי' מיקרי ולא מצי לקדשה בהרשאה זו לכתחילה וכמדובר והדברים ברורים: ומ"ש עוד רו"מ וז"ל ואי משום תרי יב"ש וכו' ע"כ הא נמי ליתא דבנ"ד ליכא חשש תרי יב"ש רק כל החששא היא לתרי משה חזן דאיתנהו פה עמנו היום ולא ידעינן מתוך גוף ההרשאה הי מנייהו השליח של הקי' דאילו לתרי יב"ש ליכא למיחש בנ"ד כיון דאין שמות אבותיהם שוים וכיון דאינו ניכר בנ"ד מגוף ההרשאה הי מנייהו השליח אפי' בגט ואפי' לסברת ר"א דס"ל עידי מסירה כרתי ולא בעי שיהיה הגט מוכח מתוכו מ"מ בשטר הרשאה דקידושין בעינן שיהיה מוכח מתוך ההרשאה מי הוא משניהם שליח קי' וכמ"ש הרב הגאון שער אשר שם דאפי' בגט אם לא נזכר שם האבות ראוי להחמיר כיון דהעדרם ניכר וכמש"ל וגם כתבו הפוס' ז"ל דגם בגט לא מכשרינן בדיעבד בדלא הוזכרו שם האבות כי אם דוקא היכא דלא אפשר בגט אחר וכמ"ש הרב גט מקושר בולה ז"ל בסי' ד"ן יעש"ב ולא דמי נ"ד למ"ש מרן ז"ל בח"מ סי' מ"ט כב' יב"ש המוציאים שט"ח זע"ז דכל אחד מהם המוציא שטר על חבירו מחזקינן ליה בשלו דשאני הכא בהרשאת קי' דבעינן מוכח מתוכו כנז"ל וברור ומ"ש עוד וז"ל ובפרט דעמיה צוותא כתי' החתן בשמו ג"ז אינה ראיה לפי האמור דבעינן בהרשאה מוכח מתוכה וליכא בנ"ד וגם כתי' החתן הנם כתובים בשמו דוקא ולא בשם אביו ג"כ ופשוט: ומה גם שהרי בדין קיום ב"ד קי"ל בש"ע ח"מ סי' מ"ו דאין מקיימין אלא מב' שטרות של ב' שדות וכו' או מב' שטרי כתובות וכו' יע"ש וכתב מור"ם שם דאין לקיים השטר מאיגרת שכתב יע"ש וכתב הסמ"ע שם דה"ט משום דאין אדם מדקדק בכתיבת האיגרת וכו' יע"ש וא"כ אין מקום עוד למ"ש רו"מ יצ"ו שיכולים לקיים ההרשאה מכתי' המשלח ומכמה כתבים וכו' ע"כ דהא ליתא כלל וכמדובר וא"כ לפי"ז אדרבא אין בדבריו ממש גם בפרט זה ופשוט: ומ"ש דאין צריך שיהיו הקי' מממון המשלח ממ"ש מור"ם ז"ל דאם ציוה אותו לקדשה בכל כסף שירצה רשאי וכו' ע"כ גם בזה לא כיון יפה דאנן באיסור ערוה החמורה חיישינן לכל הסברות להחמיר כמ"ש הגאון מהריט"א ז"ל כידוע וכל שלא שלח המקדש את כסף הקי' משלו הרי לדעת מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' קכ"ז הו"ל ההרשא' מילי וס"ל למר דמילי לא ממסרן גם לשליח ראשון כיעו"ש והגם שרבים לוחמים עליו בזה כידוע מ"מ מידי סברתו לא יצאנו והו"ל ספק קי' ונ"מ אם פשטה ידה וקבלה קי' גמורים מאיש אחר הילכך לצאת יד"ח סברת מהרימ"ט ז"ל כתבנו שצריך שישלח החתן המשלח כסף הקי' לחוש לכל הסברות להחמיר וכמובן ועם שהרב מחנה אפרים ז"ל בהל' שלוחין סוס"י ו' כתב משם המרדכי בפ' האיש מקדש משם הרב מדרוויש ז"ל דשליח קי' מילי קחשיב ואפי' מסר בידו הטבעת ושכ"כ בתוס' רי"ד יע"ש התם מיירי לענין שאין השליח א' עושה שליח ב' אפי' שמסר לו הטבעת וכבר מור"ם ז"ל שם הביא סברא זו בשם י"א דבכל ענין אין השליח א' עושה שליח ב' כיעו"ש אבל לענין שליח א' לא דיברו ז"ל הראשונים הנז' דהוו מילי ול"מ לשליח זולתי מהרימ"ט ז"ל דחדית לן האי דינא דאפי' בשליח א' הוו מילי אם לא מסר בידו כסף הקי' וראוי לנו לחוש לסברתו להחמיר וכנז"ל: איברא דאם באנו לחוש לכל הסברות להחמיר בנ"ד היה לנו לחוש לחומרא שלא לשלוח הרשאת הקי' עם בי דוואר דכתב מור"ם ז"ל שם סי' ל"ה סס"ו וז"ל השולח כתב ע"י עכו"ם לחבירו ישראל שבמ"א וממנהו להיות שלוחו לקדש לו אשה י"א שדינו כמו בגיטין שיתבאר לקמן סי' קמ"א וי"א דגבי קי' לכ"ע מקודשת מדאורייתא ע"כ ועם דמרן ז"ל בשה"ט סי' קמ"א סל"ה פסק כהרא"ש והטור ז"ל ושכן נוהגין באשכנז וצרפת עפ"י ר"ת ז"ל מ"מ הרי כתב מור"ם ז"ל שם די"ח וס"ל דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב ושלא ראה נוהגין כן יע"ש וע"ע בפתחי תשו' שם סקל"ה מ"ש בזה אשר מכח סברת רוב הפוס' ז"ל החולקים ע"ד הרא"ש והטור ומרן ז"ל שהביא מור"ם ז"ל תמה טובא הגאון הרב שער אשר ז"ל סי' הנז' שלא חששו לס' רוב הפוס' המחמירים לשלוח הגט וההרשאה ע"י בי דוואר כיעו"ש וכמש"ל וא"כ גם בהרשאת שליח קי' היה לנו להחמיר לחוש לס' המחמירים לשלוח ע"י בי דוואר כיון דבאיסור ערוה חיישינן לכל הסברות להחמיר ואיך אנו מכשירים הרשאת קי' הבאה ע"י הבי דוואר וכנ"ד שבאה ההרשאה ע"י בי דוואר זה היה נר' לערער בהרשא' זו דנ"ד כפי הקדום וכמובן: אמנם בקושטא דאי מהא לא אירייא כלל דכבר פשטה ההוראה להתיר לשלוח גם גט והרשאה ע"י בי דוואר אפי' שלא במקום עיגון ושלא יש שעת הדחק כמ"ש הרב אוזן אהרן ז"ל במזה"ג אשר לו אות וכ"כ הרב הוראה דב"ד ז"ל בכמה דוכתי וכ"כ הרב תעלומות לב נר"ו בח"ב אה"ע סי' יע"ש וכן אנו נוהגים גם לכתחי' ומעשים בכל יום וא"כ אין אחר המנהג שום פקפוק וערעור כלל לא כן בהדיא פלוגתא אי מילי ממסרן לשליח א' או לא ובפרט היכא דלא מסר המשלח לשלוחו הטבעת או כסף הקי' רק הרשהו לקדשה בכל כסף שירצה כנ"ד דודאי דיש לחוש בזה לד' מהרימ"ט ז"ל להחמיר וכנז"ל והדברים ברורים: ומ"ש עוד וז"ל וכ"ש וק"ו שהורשה לקבל מ' לירא מקרובי הכלה והרי הם של חתן ויכול לקדש לו מהם אשה ולית דין צריך בושש עכ"ל: אנא דאמרי דהא נמי ליתא דכיון דהסך הנז' הוא מנדוניית הכלה ועדין לא נכתבו עליו בכתובה אינם שלו עדין כלל ואם יקדשנה השליח מהם לא חלו הקי' כלל כיון שהם ממונה והו"ל כנתנה היא ואמר הוא דל"מ רק אם הוא אדם חשוב משא"כ בנ"ד וזה פשוט וברור: עו"כ רו"מ וז"ל עוד מ"ש שאין בשטר ההרשאה קיום ב"ד אין בדבריהם ממש שלפי"ד מרן סי' ל"ה שאין צריך עדים במינוי שליח הולכה רק שהשליח והמשלח מודים בדבר ובנ"ד הרי כתי' המשלח וההרשאה בתוכו וכו' עכ"ל ואני תמיה טובא עליה דמר איך מלאו לבו לכתוב שאין בדברינו ממש וראויים דברים אלו למי שאמרם שהוא הוא שאין בדבריו ממש מתרי טעמי תריצי חדא שהרי מרן גופיה שם סיים עלה וז"ל וי"א שגם בשליחות האיש צריך עדים ע"כ וכיון דמרן גופיה חש להביא בשה"ט ס' י"א והיא סברת הראב"ד והר"ן והמרדכי בשם ראבי"ה כמ"ש בב"י ובב"מ פ"ג דאישות דין ט"ו יעש"ב הא ודאי לא העלה סברתם על שה"ט אלא כדי לחוש לסברתם ובלאו"ה כבר כתבנו דאנן בדידן חיישינן לכל הסברות להחמיר להצריך עדים אפי' אם שניהם מודים בדבר וכיון דצריך עדים הא ודאי צריכי קיום ב"ד מדרבנן דהא דקי"ל עדים החתומים על השטר וכו' אינו אלא מדאורייתא אבל רבנן הצריכו קיום כידוע: ומ"ש דבנ"ד הרי כתי' המשלח וכו' עסה"ל כבר נדחו דבריו אלה לעיל מכח מ"ש מרן ז"ל בח"מ סי' מ"ו כנז"ל וא"צ לכפול הדברים וע"ע בס' הבהיר שמחת יו"ט סי' ז' וסי' ח' ואפי' הודאת המשלח מפיו ליכא בנ"ד רק מפי כתבו ול"מ ול"מ ומ"ש שכתי' כוו' משה מנשה יצ"ו ידוע ע"כ אם אצלם ידוע הנה אצלנו אינו ידוע כלל ומפי איגרותיו אין לקיים וכנ"זל ופשוט: