פני יצחק חלק ו לא

דאמר דהגם שיהיו פנים מטין לומר דאין הבן קודם מ"מ לא ימלט מלהיות ס' בדבר והו"ל ס' תורה ונקטינן ביה לחומרא שאם נעמיד אחר י"ל אי קא עברי על ד"ת ואם נעמיד הבן אין הפסד בדבר שאם הבן זוכה מד"ת מוטב ואם אינו זוכה מד"ת אין עוון והפסד בזה וכו' יע"ש והבי"ד הרב דב"מ ז"ל ביו"ד סי' א' וקלסיה טובא דראויים הדברים למ"ש יע"ש גם מרן מהריט"א ז"ל בס' הבהיר שמיו"ט סי' ו' הסכים לד"ק כיעו"ש ומזה נלמוד דבכל ס' שיפול בעיקר דין ירושת הבן בשררת אביו דנקטינן ביה לחומרא כיון דהו"ל ס' תורה וכדברי הרבני' ז"ל הנז"ל וברור: והגם דהרב החסיד מהרי"א ז"ל בס' ארעא דרבנן אות שפ"ה כתב דעיקר מינוי שררה דקי"ל מעלין בק' וא"מ אינו אלא מדרבנן יע"ש מ"מ הרי הרב גו"ר והדב"מ ומהריט"א ז"ל והגאון החק"ל ז"ל בכמה דוכתי פליגי עליה וס"ל דגם במינוי שררה הוי דאורייתא וכ"כ הרב אוזן אהרן במע' השי"ן ובס' כפי אהרן ח"ב יו"ד סי' ז' יע"ש והחק"ל ז"ל בס' מערכי לב ח"א הניח דברי מהרי"א ז"ל הנ"ל בצ"ע יע"ש ומרן מהריט"א ז"ל שם סי' ו' כתב להדיא דסתמיות דברי הריב"ש וש"פ שלמדו דין זה מד' הרמב"ם דס"ל דכל השררות שוים הם בדינם וכיון דבשאר שררות הוא מן התורה ה"ה בשררה דמורה הוראה וכו' ואפי' נשבעו לא חלה שבו' של יח"ס בזה דמעיק' שבו' בטעות היתה דאילו היו יודעים מעיק' דאיסורא קא עבדי לדחות את בן הרב אשר לא כדת ש"ת דמן הדין הבן יורש מקום אביו אנ"ס דלא ניח"ל למעבד איסורא כהאי ובפר דפשט דברי הפוס' הוא דדין זה הוא מדאורייתא דהבן יורש מקום אביו אף בכתר תורה וכו' עכ"ל עש"ב וכ"כ להדיא הרב פורת יוסף ז"ל בתשו' יעש"ב וידוע דעיקר דין מעלין בק' וא"מ נפיק מדין ירושת המינויים כמ"ש הגאון החק"ל בא"ח וביו"ד סי' הנז' ויליף לה ממ"ש מהריק"ו ז"ל וכו' ואסיק מר וז"ל באופן דבמינוי כתר תורה אי אית בה ירושה וחזקה פליגי בה וכו' יע"ש וכמש"ל וכבר מילתא אמורה דע"כ לא פליגי אלא במינוי רבנות דדיינות לא כן בשאר שררותא דמתא כ"ע מודו דהוי דב"ת ומינוי זה דנ"ד אינו אלא בשררותא דמתא ולא במינוי רבנות דדיינות דהוי כתר תורה כיון דכבר יש אלקים שופטים בארץ וכמש"ל: ואפי' את"ל דנד"ן הוי בכלל רבנות דכתר תורה משא"כ האמת כנז"ל עכ"ז הדין נותן בפשוט למנות בנ"ד את הבן הבא מכח ירושה הוא ולא אחר משום דכבר נודע מ"ש הר"ן ז"ל בתשו' הביאה מרן ז"ל ביו"ד בב"י סי' רכ"ח דבמילתא דפליגי בה רבנן אי הוי דאוריית' או דרבנן דאי רובא דרבוותא ס"ל דהוי דאורייתא אזלינן אנן בתרייהו וכל ס' שיפול בההוא מילתא חשיב שפיר ס' תורה ואזלינן ביה לחומרא יע"ש והכי נקטי כל הפוס' ז"ל וכמ"ש הרב חיד"א ז"ל בס' עין זוכר מע' הס' אות כ"ו זולתי הרב קול אליאו ז"ל פקפק בכלל זה וציין דבריו הרב חיד"א ז"ל שם ואין דבריו עומדים נגד כל הנהו רבוותא ז"ל דס"ל כהר"ן ז"ל אך משה"ק עליו הרב חיד"א ז"ל שם דאשתמיטתיה להרב קול אליאו תשו' הר"ן ז"ל הנ"ל לדבר הזה יסלח אדוני דכבר נרגש הק"א ז"ל מתשו' הר"ן ז"ל הנ"ל אלא שהעיקר מדברי הט"ז ז"ל יע"ש וכ"כ הגאון הרב שער אשר ז"ל בח"א דק"א ע"ג בפשיטות כמ"ש הר"ן ז"ל כמדבר על הידוע יע"ש וע"ע להרב ערך השולחן ז"ל ביו"ד סי' קי"ט שכ"כ משם כמה פוס' ז"ל אלא שגם הוא ז"ל לא ראה שכבר הרב קול אליאו גופיה נרגש מדברי מרן ז"ל והוא פלא: אתאן לטענתם האחרונה שטענו דכיון דאחר שגדל הבן והיה ראוי ליירש שררת אביו והיו מתמנים רבנים אחרים והוא שתק ולא תבע זכות ירושתו במקום אביו הרי מחל זכותו וחזקת ירושתו כנז' בשאלה אנא דאמרי דגם בהא לא צדקו בטענתם זו כלל כמ"ש הרה"ג ראש"ל כמהרד"ח ז"ל בס' הבהיר נדיב לב ח"א סי' ק"י לחלק יצא מדין התוקע דהלק"ט ז"ל לנ"ד שהוא דין מינוי רבנות וז"ל אבל כשהוא ראוי ולא מינו אותו לא מיקרי דחייה וכו' וכ"ש במרביץ תורה בעוב"י דהוי שררה גדולה לא שייך לשאול חלקם בפיהם אפי' קל שבקלים וכגו"ד לא הוי דחיה ולא מחילה וכ"מ מד' הגו"ר והרב"מ וכ"מ מד' הגאון מ"א בא"ח סי' ח"י וכו' דכל שלא נפסל מדינא והיה ראוי לא מיקרי דיחוי וזוכה בירושתו ואפילו באינו ראוי משום חומרא דרבנן כגון שאינו נשוי ולא נתמלא זקנו רפיא בידיה לו' דאיבד זכותו ופסק דימנו אחר במקומו עד שיתמלא זקנו והיינו בש"ץ דלדעתו זכות ירושתו ממנהג ולא מדינא אבל בשררת הרבנות דהוי מדינא לד' כל הפוס' וכו' ודאי כשאין בבן דבר הפוסל והוא ראוי ליכנס תחת אביו ועברו עליו את הדרך ולא מינו אותו מי שם פה לומר דאיבד חזקת ירושתו דאין זה כי אם שלא היה כח בידו להעמיד דינו ולהחזיק בשלו וכשסייעוהו מן השמים זוכה בשלו והכי פשי' לומר להרב מהרא"ן הוב"ד בשמיו"ט סי' ו' אפי' קבלו הב' בשבועה יכולים לסלקו ולמנות את בן הראשון הפך סב' הלק"ט וכו' עכ"ל יעש"ב ודון מניה ואוקי באתרין דכיון דאין בבן שום דבר הפוסל והוא ראוי למלא מקום אביו אפי' שתק כל הזמן שעבר ולא תבע את זכותו מחמת ירושה לא הוי שתיקותיה כמחילה כלל וכהסכמת הרב הנז' ז"ל וברור: ומה גם דאיכא בנ"ד טעם כעיקר לשתיקתו דה"ט משום דאחר הרב אביו ז"ל עד עתה כל הרבנים שנתמנו אחריו המה היו גדולי הדור רבנים עצומים ובאים בימים וגדולים ממנו בחכמה ובמנין ואין לו פה לתבוע חזקת הרב אביו ולסלקם וחלק להם כבוד כ"ז היותם רבנים ע"פ האדמה כמ"ש בזה הגאון החק"ל ז"ל בא"ח וביו"ד כידוע זוהי סיבה גדולה וטעם כעיקר לשתיקתו בזמניהם משא"כ השתא הכא דלא נשאר בעיר מי שגדול ממנו אלא בשוים עסקינן יפה עשו רוב בני העיר לבחור בבן הבא מכח ירושה דאל"ה קא עברי על איסור תורה ואין מקום עוד לומר דמדשתק ודאי מחל דליתא כלל וכמדובר: ופוק חזי דאפי' בחזקת קרקעות בתי עכו"ם שזוכה המחזיק בחזקתו בהם שעמדו בזה גדולי הפוס' ואח' ז"ל אי עבר כמה שנים ולא תבע דמי חזקתו אי הוי שתיקה כמחילה או לא כמשי"ר הרואה בסש"ץ הפוס' הם המדברים בדיני חזקות הבאים בכנה"ג ח"מ ובמט"ש סי' ק"ס ע"ע מ"מ כתב מרן החבי"ב ז"ל בתשו' בע"ח ח"מ סי' ר"ל הגם דדין זה בע"ח הוא שנוי אינו אלא אי איבד דמי חזקתו של השנים שעברו אבל זכות החזקה עצמה לכ"ע לא איבד זכותו מכאן ולהבא יעש"ב וע"ע בחקק"ל ח"ב סי' ח"ן ובישרי לב דנ"ו ע"ב אות נ"ה ובס' אורח משפט סי' ק"ם הגב"י אות י"ז ובז"כל ח"ג ח"מ מע' ח' יע"ש ואכמ"ל בזה א"כ גם בנ"ד אין לומר דאיבד זכותו של מכאן ולהבא כלל מכח שתיקתו לשעבר וברור: ועם דהגאון החק"ל ז"ל בח"מ ח"א דקס"ה ע"ב פקפק בזה על נ"ד שהוא מינוי רבנות באומרו דהאי מינוי דרבנות לא אלים מזכות מחזיק בבית עכו"ם מכמה טעמי וכיון שכן הרי מצינו בענין חזקת קרקע שכתב רשד"ם דאם שתק כמה שנים ולא תבע איבד חזקתו וכו' סיים עלה דמ"מ מדעת רשד"ם והכנה"ג והבנ"א לא יצאנו וא"כ י"ל לנ"ד כיון שידע מהר"ר יקיר במינוי מהר"ם ושתק ולא ערער וגם ששימש במינויו ח' שנים ולא ערער תלינן דמחל זכותו וכו' עכ"ל ולפי ד"ק לכאורה יראה דגם בנ"ד י"ל כן וכמובן: אכן בקושטא נראה החי' בריר דשאני התם דאין טעם