פני יצחק חלק ו ל

דירתי הרב ז"ל אבי ראובן א"כ האב עצמו איבד חזקתו כנז"ל הנה לפנינו הרב הגאון החק"ל ז"ל בחק"ל מ"ב ח"מ סי' י"א העיד בגודולו דבעיה"ק ירוש' ת"י לא נהגו לדון למי שעקר דירתו שאיבד חזקתי והיה טעמו משום דהכל מעלי' לירוש' יע"ש הרי דבירוש' ת"ו דנים דיני חזקות דקרקעות עכו"ם עפ"י תקנות והסכמות הראש' ז"ל עכ"ז מכ"ש בעיר צפורי שאין דנים דיני חזקות הנז' כלל כפי מה שנתברר לי מנהגם בודאי דלא נהגו לדון דין זה דעוקר דירתו דאיבד חזקתו ומינה דגם בחזקת המינוי ודאי דלא דיינו הכי ופשוט והגם דהגאון החק"ל ז"ל איירי במי שיש לו חזקת קרקע בתוך ירוש' ת"ו ושוב עקר דירתו משם לחי"ל ואהא הוא דקאמר מר דלא איבד חזקתו שהי"ל בתוככי ירוש' ת"ו כמבואר בנ"ד שם מ"מ זיל בתר טעמא דידיה ומינה נפיק דגם למי שהי"ל חזקת קרקע בחו"ל ועקר דירתו לירוש' ת"ו דלא איבד חזקתו מטע"ז גופיה דהכל מעלין לירוש' וכיון דכל חילייהו דכת המיעוט דקא טעני הכי בנ"ד ילפי לה מדין חזקת קרקעות דעכו"ם א"כ כיון שבחזקת קרקעות הנז' גופיהו לית להו דיני חזקות הנז' ודאי דגם בחזקת המינוי לית להו האי דינא דהעוקר דירתו איבד חזקתי דאם ר' לא שנאה וכו' ופשוט: ועם דמרן החבי"ף ז"ל בס' רוח חיים הבין בדברי הגאון מר זקנו ז"ל דס"ל דגם הרב העוקר דירתו איבד חזקת מינויו כנז"ל אחהמ"ר אין כן הבנת דברי הגאון מ"ז ז"ל אלא דכוונתו ברורה דאם איזה יחיד או יחידים העוקרים דירתם מעירם שהמה היו תחת ממשלת רב עירם בהיותם דרים שם עכ"ז כשעקרו דירתם מאותה העיר פקע מהרב של עירם זכות המינוי שהי"ל עליהם זהו אמיתות הבנת דבריו ז"ל לענ"ד כדמוכחי דב"ק להדיא הכין ודברי נכדו הרב מהרח"ף ז"ל שלא הבין כן צל"ע ובודאי הגמור דזהו דעת עליון הרה"ג ראש"ל מהרד"ח ז"ל מר, בריה דרב הגאון החק"ל ז"ל שכתב בס' הבהיר נד"ל ח"א סי' ק"י דרי"ט ע"ד שהדין עם רוב הציבור הבאים בטענת ירושה שזוכה הבן ברבנות העיר מכח ירושת אביו שהיה רב בעירם וכשהלך לא"י מינו אחרים תחתיו ועכשיו מינו לבנו במקום אביו דזכותו הוא מכח ירושה וע"ז כתב דמצד זה נר' שהדין עמהם וכו' עכ"ל וכפי הבנת הרב מהרח"ף ז"ל הנז' הוי דלא כדס"ל להרב הגאון מר אביו ז"ל ודוחק לומר דלא ראה חשו' הרב אביו ז"ל שבחק"ל ח"מ הנז' דמי לנו גדול ורב בקי במילי דאבוה כוותיה דמר בריה ז"ל אל"ו דס"ל למר דגם הגאון מר אביו ז"ל לא איירי ברב העיר שעקר דירתו אלא איירי ביחיד העוקר דירתו כנז' א"נ דס"ל למר כדכתב הגאון מר אביו ז"ל במ"ב הנז' דאם עקר דירתו והלך לא"י לא איבד זכותו רב העיר כנז"ל וכיון דגם בנדון דהרב מהרד"ח ז"ל איירי שהלך לא"י ת"ו משו"ה פסק הוא ז"ל שהדין עמהם: ומה גם דחזקת וזכיית המינוי אינו אלא מדינא דאוריית' ומדין מלך ילפינן לה לכל מילי דשררה כידוע וא"כ מנ"ל לומר דאי עקר דירתו איבד זכותו וחזקת המינוי שלו וזהו דעת עליון הרב מהרד"ח ז"ל שלא נרגש לומר דכיון שהאב עקר, דירתו איבד זכותו והדברים פשוטים ובפרט בנ"ד דנתבאר בשאלה דהגם דהרב ז"ל עקר דירתו מהם אכתי מצודתו פרוסה וכו' א"כ זכותיה בקופתיה קאי ולא פקע מניה לכ"ע דומיא למ"ש גדולי הפוס' ז"ל בעיקר דין חזקות דקרקעות דאם עקר דירתו המחזיק והניח שם מטלטלי ביתו לא איבד חזקתו כמ"ש כל גדולי הפוסקים הו"ד בכנה"ג ח"מ סי' ק"ם ובמט"ש שם ובתשובת בירך יצחק די פאס ז"ל ח"מ סי' יו"ד ובחס"ל סי' ובש"ף ז"ל ע"ע ואכמ"ל בזה: גם על טענתם הב' שטענו דהואיל ואידחי בהיותו קטן אידחי לגמרי לא צדקו בזה כלל דלא אמרינן הכי אלא דוקא בש"ץ ובתוקע וכיוצא בהם דאין דין שמירה נוהג בהם מדב"ת כדרך דמשמרין לבן מלך ןלשאר שררות דילפינן להו מדין המלוכה וכדאסיק הכי הגאון החק"נ ז"ל בא"ח סי' ח"י דכיון דזכיית בן בחזנות ובתקיעה אינו אלא ממנהגא הרי לא נהגי בהם דין שמירה וכו' יעש"ב ולפי"ז כיון דמינוי שררה אינו מכח מנהג אלא מד כדבעינן מימר קמן בס"ד ודאי דיש לדון דין שמירה להב עד אשר יגדל ובפרט לסברת הרב זר"א ז"ל ושני גדולי הדור שהסכימו עמי דס"ל דגם בשאר מינוים נוהג בהם דין שמירה כ"ש במינוי רבנות ושררה כנ"ד ועם דהגאון החק"ל ז"ל שם צידד בסברתם ומר הוא דאמר דגם הם ז"ל מודו דאין דין שמירה נוהג בדבר התלוי במנהג אלא דלא אתשיל קמייהו וכו' יע"ש מ"מ בתר הכי אסיק התם מני"ר גופיה דממ"ש הזר"א שם דקמ"א ע"א נראה דס"ל דדין שמירה דשררה נוהג ג"כ בשאר מינויים ושוב צידד לו' דגם הזר"א לא ס"ל הכי אלא לנ"ד דשניא משאר המינויים שהרי אם ימתינו לקטן אין להם היזק כלל וכו' יע"ש וא"כ גם בנ"ד אין לכל בני העיר היזק כלל אם ישמרו לקטן זכות ירושתו שהרי כבר היו ממנים רבנים אחרים בזא"ז כנז"ל: ומה גם דחזינא תו להגאון החק"ל ז"ל שם בסוד"ק דהכריע שדין שמירה ליתיה בשאר מינויים שהרי בנין אב לכל המינויים אינו אלא מלך בדין שמירה זו וא"כ י"ל דדוקא מלך ודדמי ליה ישנו בדין שמירה שהרי אמר לישתמיש איניש וכו' כדמצינו בראב"ע וכו' יע"ש נמצ"ל דבמינו שררה דהוי דב"ת נוהג דין שמירה ולא אמרינן הואיל ואדחי אידחי ודון מניה ואוקי באתרין וכמובן: גם מה שטענו עוד דבמינוי רבנות לית ביה דין ירושה וכתבנו לעיל דהכי ס"ל למהרשד"ם וכו' הרואה יראה דרבו החולקים על סברת מהרשד"ם ז"ל הנז"ל כמ"ש הכנה"ג בא"ח סי' ג"ן וכבר האריך בזה הגאון החק"ל ז"ל ביו"ד ח"ג סי' ק"י ואסיק דרובא דרבוותא פליגי עליה ושם בדק"ה ע"ג הכריע וז"ל ומ"ש עיקר לענ"ד הוא שאם באים בני העיר למנות רב מופלג בחכמה אשר אין לו יחס עם זה שבא מכח ירושה שהדין עמם אבל בלאו"ה הבן קודם וכו' עכ"ל ולפי"ז בנ"ד דשני הרבנים הללו הם שוים ביראה ובחכמה ואין בין זל"ז שום הפרש כלל ודאי דהבן קודם וכמסקנת הגאון הנז' ז"ל וכמדובר וע"ע בתשו' הרב מהר"י ן' ויניסטי הנז' שם סי' הנז' שדחה כל מ"ש הרב ברכות המים ז"ל בטוט"ו ואסיק לדינא דבכל המינויים יש בהם דין ירושה גם במינוי רבנות דלא כמהרשד"ם ודלא כהרב ברכות המים ז"ל יעש"ב וע"ע בתשו' הרב נוכח השולחן ז"ל בח"מ סי' ט' שהעלה דעיקר סברת הרב הלק"ט ז"ל גם בתוקע במ"ח הוא שנוי יעש"ב וא"כ הגם דנימא דגם דין ירושה, דרבנות ושררה דמי לדין ירושת התוקע לבנו משא"כ האמת כמש"ל מ"מ פלוגתא דרבוותא ומידי ס' בדאורייתא לא נפיק דס' דאורייתא לחומרא וכמ"ש לקמן בס"ד ותו דגם מהרשד"ם ודעימיה לא איירי כי אם במינוי רבנות ודיינות משא"כ במינוי דנ"ד דאינו אלא, מידי, דשררותא ובנ"ד אינו אלא מידי דשררותא דמתא דוקא דכבר יש להם בעיר דיינים ורבנים קבועים להורות להם את החוקים ואת התורות ולא צריכי תו רק לרב ושליט אשר על פיו יחנו דבר א' לדיר א"כ אין מינוי זה אלא מינוי שררה ובהא ליכא פלוגתא וכ"ע מודו בכה"ג זוכה הבן בשררת אביו ופשוט: ועי"ל דהגם דנימא דאכתי נ"ד מידי פלוגתא דרבוותא לא נפיק מכח הטענות הנ"ל מ"מ כבר לימדנו להועיל הרב גו"ר ז"ל ביו"ד כלל ג' סי' ז' ומר הוא