פני יצחק חלק ו כט

ברם בתר הכי בדל"ה סע"ג הדר פשיט דמהימן לטעון כן כל בתר איפכא ממ"ש בדל"ד ע"א ותריץ יטי'ב דברי עצמו יע"ש וא"כ איך תפס כת"ר לעיקר דבריי ז"ל הראשוני' והוא פלא ולפי"ז הא ודאי דבריו האח' עיקר לדינא ובנד"ן מהימני בני דודיו של יוסף למטען הכי ואנן נמי טענינן להו הכי אלא דאין אנו צריכים כיון שהם לא באו בטענת עצמם כלל וכמדובר וע"ע להרב י"ד גופיה בסי' ה' בדין חזקת חנות דלא נרגש שם מדברי מהראנ"ח ז"ל הנז' כל והדין עמו משום דהחילוק מבואר וכנז"ל ופשוט: עוד כתב כת"ר נר"ו וז"ל ועוד טעם אחר איכא בנ"ד דלא מצו בני דודיו לטעון אתה מכרת לנו או לאבינו ושטר הי"ל ואבד דלא נאמר כן אלא היכא דאין טעם לשתיקתו למה שלא מיחה יוסף בבני דודיו כ"כ זמן וכו' אבל אם יש ליוסף טעם במה שלא מיחה הו"ל לבני דודיו לאסוקי אדעתייהו דכיון דיש טעם לשתיקתו הרי חזקתם בלא שטר לאו מידי הוא ואכמ"ל לאזדהורי בשטר המכר גם אחר ג"ש וכו' ה"נ בנ"ד מלבד דיש טעם לשתיקתו דאחי ושותפי נינהו ולא קפדי אהדדי ודינייהו כשו"ת דאל"ח כמ"ש הרשב"א דבמה שירשו מאביהם ה"ה כשו"ת ואינם מחזיקין זע"ז באותה ירושה וכו' זאת ועוד דכיון דמעי"ק ירדו ברשות וכו' עכ"ל נר"ו: לזאת אשיב דמלבד דלא כ"כ הרב הון רב אלא לענין דיכו"ל שטרך בידי מאי בעי זאת ועוד דבפי' כ' הרשב"א ז"ל דגם באחי ושותפי במה שירשו מאביהם אם יש בו דין חלוקה מחזיקין זע"ז יעו"ש וע"ע להרב במ"ח מוצירי ח"א ח"מ סיו"ד דהאריך בזה עש"ב ובנ"ד הרי יש בו דין חלוקת בתים הגם שבחצר אין בו דין חלוקה כיון דבבתים יש בהם דין חלוקה מחזיקים זע"ז וע"ע בס' באר בשדה בתשו' הבאה בתחי' הס' ובס' ויוסף אברהם סי' י"א שהאריך להוכיח דאפי' אין בו דין חלוקה כלל אם אין כל הוצאתם ביחד ואין להם כיס אחד לכולם מחזיקין זע"ז לרוב הפוס' ז"ל אפי' לד' מרן גם בממון או קרקע שירשו מאביהם עש"ב ואכמ"ל גם טענת יורה ברשות דאל"ח ליתא בנ"ד לדידן דקבלנו דעת מרן ז"ל וא"כ הי"ל ליוסף למחות וא"ת דלאו כ"ע דינא גמירי א"כ גם על בני דודו או דודו נימא הכין דלאו דינא גמירי ומשו"ה לא נזהרו לשמור שטר המכר באופן דאכתי טע"ז אין בו כדאי כ"כ להוציא מידם בטענה זו וכמובן ע"כ באו דברי אלה אליו ששלחתי ליד"ק בחיים חייתו ולא השיבני דבר כנראה דשתיקה כהודאה דמיא וע"ע במ"ש אני עני בסה"ק פנ"י ח"ג ח"מ סי' א' ואכמ"ל עוד בזה הנלע"ד כתבתי וצו"י י"מ וימ"ן כיר"א פי המדבר אנא זעירא דמן חברייא הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט סימן ב'. שאלה מעיר צפורי יע"א מהק"ק הנז' שואלים כענין שרצונם למנות רב ושליט על הארץ דבר אחד לדור מלבד הרבנים הדיינים הקבועים בעירם כמנהגם מקדמת דנא ולא נמצא בחכמי וברבני עירם הראוי לכך כי אם שני ת"ח רשומים שוים בחכמה ובמנין וביראה ונחלקו אנשי העיר במינוי חד מנייהו ורוב הק"ק המה הסכימו למנות עליהם לראובן שהוא אחד מטובים הב' הנז' דוקא להיות שמזה שנים רבות היה הרב מר אביו ז"ל רב ושליט בעירם אלא שאחר כמה שנים בחיים חייתו עקר דירתו מעירם וישכון כבוד בעיה"ק ירוש' ת"ו ושם עלה שמים והיתה מנוחתו כבוד וכשעקר דירתו מצפורי הוכרחו אנשי העיר למנות במקומו רבנים אחרים בזא"ז עד עתה וכיון שגם אחר שעקר דירתו הרב הנז' ז"ל מעירם עד יום שעלה שמים עדין היתה מצודתו פרוסה על עירו ועל שער מקומו וכל הרבנים שנתמנו אחריו כולם סרים למשמעתי והיה חותם בכתבי השד"ר שלהם בריש הבא כידוע א"כ איפה עלתה הסכמת רוב הק"ק דציפורי למנות לראובן בן הרב הנז' ז"ל שזהו הטוב והישר בעיני אלקים ואדם היותו יורש זכות ושררת אביו לכהן תחת אביו וכמאמר נז"י תחת אבותיך יהיו בניך וכו' ואולם כת המועטת מן הק"ק הנז' רצונם למנות לשמעון החכם הב' אפי' שאין לו חזקת בתי אבות ברבנות ושררה שם וטוענים נגד רוב הק"ק שאין לו זכות לראובן בשררת הרב מר אביו ז"ל מכמה טעמי חדא דכיון דהרב אבי ראובן ז"ל עקר דירתו מהם א"כ איבד חזקתו ואין לבנו ראובן עוד שום זכות ליירש שררת אביו ז"ל: שנית דכיון דראובן הנז' היה קטן ורך בשנים באותו זמן א"כ נדחה קרו ליה והואיל ואידחי אידחי. ועוד בא שלישיה דבמינוי שררה ורבנות ליכא חזקה וירושה כלל דתורה מונחת בק"ז כל הבא ליטול נוטל כתרה ש"ת. ואת רב"ע דכיון דאחר שעלה שמים הרב מר אביו ז"ל חזר ראובן בנו לדור בצפורי והיו מתמנים רבנים אחרים והוא היה ראוי אז להתמנות רב ושליט ומדלא תבע חזקת ושררת אביו ז"ל במינוי זה א"כ מדשתק ולא תבע ודאי דמחל זכות חזקתו וליכא עדיפות לראובן יותר מחבירו שמעון הנז' והם רצונם למנות לשמעון דוקא כי כן יורנו מ"ץ אם יכולים רוב הציבור את המיעוט או הדין עם כת המיעוט ויבא שכמ"ה: תשובה הלא לאמונה שלא הייתי חפץ להשיב שואלי דבר בדין זה כלל כדי שלא להכעיס בסלע המ"ח ובפרט שאין הדבר נוגע לעירי ודי לי לעמוד בשלי ואולם להפצרת השואל כי רבה היא לא יכולתי המלט ולאפס הפנאי לא אבא בארוכה רק בקצ'ר אמיץ וזה החלי בעז"ה צורי וגואלי: ואען ואומר דהנה אמת לכאורה נראה דטענות כת המיעוט הנז' טענות חזקות הם ודינא קא משתעו כאשר אבאר בס"ד: דהנה מה שטענו דכיון דהרב אביו של ראובן כבר עקר דירתו איבד חזקתו אנכי הרואה שכל חילייהו אינו אלא משום שכן הסכימו רוב הפוס' ז"ל בדיני חזקות בבתים וחנויות ששוכרים ישראל מהעכו"ם שהשוכר זוכה בחזקה כפי תקנות והסכמות הראשונים ז"ל שכל המחזיק זוכה בחזקתו ואם עקר דירתו איבד חזקתו כמו שיראה הרואה בסש"ץ הפוס' ז"ל ע"ע הלא בספרתם וכתב הגאון החק"ל ז"ל בח"מ ח"א סי' קי"א דקס"ה ע"ב דלא אלימא חזקת המינוי מחזקת קרקעות הנז' דאדרבא אשכחן בחזקת קרקעות הנז' עדיפות טפי בכמה מילי וביאר אותם הגאון הנז' שם ומשם באר"ה והרב הקדוש מהרח"ף ז"ל בס' רוח חיים ח"מ סי' א' אות ט' כתב משם מר זקנו הגאון הנז' ז"ל דגם במינוי רבנות אם עקר דירתו פקע מניה זכות המינוי יע"ש גם מה שטענו עוד דהואיל ואידחי אידחי הנה אמת דגם טענה זו טענה טובה היא שכ"כ הפוס' ז"ל גבי תוקע וכיוצא בו ועד אחרן עין רואה בס' הבהיר יש"א איש הנד"מ בדצ"ו ע"ג בס' השלישי של אותו נדון עמד בזה הרב מהר"י ן' וינסטי ז"ל ואסף איש טהור להקת הפוס' דכ"כ יעש"ב והסכים עמו הרב הגאון ראש"ל יש"ב נר"ו יעש"ב גם מה שטענו עוד דבמינוי רבנות ליכא דין ירושה דתורה מונחת וכו' הכי חזינא בתשובת מהרשד"ם יו"ד סי' פ"ה שכ"כ להדיא יעש"ב ולזה הסכים הגאון חת"ס בא"ח סי' י"ב והרב ברכות המים דקנ"ז יעש"ב: אמנם אחר הראות היטב בנקל יש לדחות כל הטענות הנ"ל לפו"ד. דהנה על טענתם הא' מצד שעקר