פני יצחק חלק ו כח

היורשים שום שבועה כלל שידעו בבירור שאביהם קנה ממני חלקו כידוע וזה פשוט ובריר וכ"כ להדיא הרב ידי דוד קראסו ז"ל בסי' ל"ד דאפי' שבועה לא בעי ואין עליהם רק ח"ס שאינם יודעים בבריא שאביהם לא קנה ומ"ש כוד כת"ר דאיתיה בתקנתא דישבע יוסף וכו' הנה שבועה שתחי' טענו ט' חזקה דל מהכא דהוא נמי אזיל ומודה שלא טענו א' חזקה כלל אפי' חוץ לב"ד כנז"ל וגם שבועה שלא מכר ג"ז איני דא"כ שנאמן המערער בשבועתו שלא מכר אפי' נגד יורשי הנתבע א"כ היכי משכחת ליה דין זה דהבא מחמת ירושה דא"צ שום טענה אחרת הא יכול התובע המערער לישבע שלא מכר ויטול חלקו מהם כנ"ד: אתאן למ"ש כת"ר בפס"ד שלו הראשון לסלק טענת מכר או מתנה הנז' מדין יורד ברשות דאין לו חזקה לעולם וכיון דעד שנת תקצ"ד היה מר דודו יורד ברשות בתו' שאלה או שכ"י כמבואר משטר הפיטורין שכתוב בו להדיא חוץ מן הקרקעות א"כ כיון שלא ירד מתחי' בתו' מקח שוב אין לו חזקה בהסכמת הריב"ש וסיי' והגם דאיכא רבוותא דפליגי ע"ז מ"מ אוקי ארעא בחמ"ק וככל הכ' בד"ק שם בארוכה ואנכי לא ידעתי אמאי כת"ר לא עמד בפרט זה על דעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו למען דעת כמאן ס"ל וכבר הרב עזרת נשים בתשו' הוכיח במישור דמרן ס"ל דיורד ברשות' וא"ח וכי"א בתרא שהביא מרן בש"ע ח"מ סי' ק"ן ס"ג יע"ש והגם דמרן שם לא איירי אלא בידוע שירד בה בתו' משכונא וגם ידוע ששלמו ימי המשכונא מ"מ ה"ה נמי בכה"ג דנ"ד שירד דודו בסתם כבר כ' כת"ר יצ"ו בפס"ד שלו הא' משם מהרח"ש סי' ד"ן דגם בזה איכא רבוותא דפליגי על ר"י ז"ל וס"ל דאפי"ה יל"ח יע"ש אלא דבזה י"ל דכיון דסברת ר"י הביאה מרן בשה"ט שם סס"ג בשם יש מי שכתב ולא הביא סברת החולקים על ר"י ש"מ דס"ל כר"י ז"ל דאין לו חזקה ובפרט למ"ש הש"ך שם דבזה כ"ע מודים יע"ש ומ"מ לא דמי נ"ד להא דר"י ז"ל דהתם עכ"פ העידו העדים ששדה זו משכונא אצלו אלא שאינם יודעים לכמה שנים לא כן הכא דלית לן הוכחה שדודו ברשות ירד עד שנת תקצ"ד כי אם מכח שטר הפיטורין שנכתב בו חוץ מן הקרקעות ולא יש עדות אחרת ושום בירור אחר כלל זולתו וכיון דיש לצדד בשטר הפיטו' הנז' דלא קאי כי אם על חלקו מירושת מ"ד ז"ל דוקא וכמ"ש הרב מהרמ"ף ז"ל בפס"ד שלו המובא בס' ישמח לב שם א"כ נמצא שאין כאן עדות ברורה שהיה דודו יורד ברשות בכל חלקו של יוסף מתחי' וראש ומה גם דהרב עז"ן נקיט בפשוט דס"ל למרן דבל יורד ברשות יל"ח ולא פלוג בינייהו כלל ודוקא היכא דירד בה בתו' משכונא ואינם יודעים לכמה שנים הוא דסבר מרן דאל"ח ומה גם די"ל דדמי נ"ד למ"ש עוד מרן שם סס"ג וז"ל ואם העידו שמשכנה אצלו סתם משנה א' ואילך יל"ח וכו' ע"כ וגם בנ"ד משנת קצ"ד ואילך יל"ח וטענינן להו דאחר הפיטורין תו"מ קנה ממנו כל חלקו שי' ויל"ח כנז' ותו דלא יהיה אלא במ"ח שנויה וכדכ' מהרח"ש ז"ל, מ"מ הרי מרן ז"ל באבק"ר סי' קכ"ו ס"ל כרשב"ם דהיכא דקימא ארעא תיקום כמ"ש כת"ר עצמו בפס"ד הראשון ומה שדחה לזה כת"ר שם דכל שחמ"ק היא ברורה ומוסכמת לכ"ע אמרי' אוקי ארעא בחמ"ק וגם מרן יודה לזה וכמסקנת הרב מהרא"ק ז"ל בחק"ל ח"מ ח"ב סי' פ"ג עכד"ק לדבר הזה יסלח האדון נר"ו שהרי נדון מרן והראיה שהביא שם לדינו בתרווייהו מיירי דחמ"ק היא ברורה לעין כל ואפי"ה ס"ל למרן בש"ע דא הוה ר"י בתוכה לא הוה מפקינן מניה נמצא דהגם דחמ"ק ברורה אפי"ה ס"ל למרן כרשב"ם וזאת היתה השגת הרב מ"ץ נר"ו עליה דמני"ר וממני יצאו הדברים ומ"ש כת"ר לתרץ לזה בפס"ד שלו הב' הנה לפי האמור אכתי לא העלה מזור כלל וכמובן גם מ"ש לתרץ השגת המ"ץ נר"ו שהשיגו מד' הרב אורח משפט דהדר ביה ממיקאל בת' הנז' וכ' כת"ר דהא נמי לא תברא לדידן וכו' ע"כ. הניחא אם היה דודו של יוסף חי וקים וטוען דלקוחה היא. בידו מיוסף הוה מחייבינן לדודו להביא עדים וראיה שלקוחה היא בידו או אם היו בני דודו טוענים שהם לקחוה מי הוה מחייבינן להו נמי להביא עדים וראיה אמנם השתא הכא דבני דודיו באים בט' ירושה ובשמא אביהם קנה ממנו אין שום פוסק המחייבם להביא ראיה ועדים שאביהם לקחה מיוסף דאל"כ האי דינא דהבא מחמת ירושה דא"צ שום טענה אחרת היכי משכחת ליה כמש"ל וכ"כ הרב ידי דוד ז"ל שם סי' ו' דיו"ד ע"ג ב"ה הגהה וכו' יע"ש ואין שום דבר סת"ר לזה לא מדברי אגו"ב ולא מד' מהרי"ש ז"ל בר פלוגתיה כמשי"ר המעיין ומני"ר נר"ו גופיה אזיל ומודה לכל זה בפס"ד הא' בסוד"ק וז"ל והגם דהא מילתא הוי פלו"ד אי ר"י היה דר בתוך הבית או לא מ"מ לנ"ד לא נפ"מ מידי ולעולם זכות יוסף שרו"ק בחלקו וכמתבאר בד' אגו"ב וכו' ובני דודיו שאומרים שאיבד חזקתו עליהם להר' איך איבד חזקתו אם יאמרו דמחמת שיצא משם ולא תבע שכירות ל' שנה הוי חזקה שאני"ט וכמש"ל ומה גם שיש טעם לשתיקתו ואם יאמרו דחזרו ולקחו הרי כתיבנא דכל דמעי"ק נחתי ברשות אי"ן לו' לקחתי עד שיראה השטר או יביאו עדים ואם יאמרו שהם באים מחמת ירושה וא"צ טענה הרי הארכנו בתחי"ד דבנ"ד לא שייך דין בא מחמת ירושה ואנן לא טענינן להו מכמה טעמי דכתיבנא וכו' עכ"ל נר"ו הרי שלא מצא מני"ר גופיה שום סתירה לטענת ירושה כי אם מכח מ"ש מר גופיה בתחי"ד דבנ"ד ל"ש האי טענה וכו' והיינו משום דהיה סבור כת"ר נר"ו דבני דודיו טענו תחילה טענה ודאית לחובתם שהיא טענת חזקה והוכיח במישור מני"ר מדברי. הרשב"א והמגיד ז"ל שכתבו שכל זמן שהיורש טוען בריא אין אנו טוענים לו עוד שום טענה ודיינינן ליה כפי טענתו והאריך כת"ר נר"ו אמנם כיון דהשתא הכא אתבריר דמעיקרא לא טענו שום טענה ודאית גרועה לחובתם כלל. זולתי זוהי טענתם מתחי' וראש שהם באים מחמת ירושה ותל"מ ככל הנז"ל א"כ הבינני תורתך דמנל"ן להוציא מידם ולחייבם להביא עדים וראיה שלקוחה היא ביד אביהם הא ודאי זה אינו וכמדובר: אתאן לההוא טעמא אחרינא שכתב כת"ר בפס"ד הא' וז"ל ומצד אחר נראה דלא מצו בני דודיו לטעון חזרנו ולקחנו שהרי מכר זה צריך שומא וכו' ובכי הא כבר כתב מהראנ"ח וכו' ומזה למד הרב ידי דוד סי' ל"ד וכו' ה"ה בנ"ד לא מצו טעני לקחנו דמאן שם להו כיון שאין דמיו קצובין וכו' עכ"ל נר"ו הנה הרואה יראה דעיקר טעמיה דמהראנ"ח שם אינו אלא משום דליכא חיוב ברור עד שיעמוד למשפט בפני דייני החזקות וכו' ואידך טעמא דצריך שומא ומאן ש"ל נקטיה מהראנ"ח במכ"ש וכו' כמבואר בד"ק וזה עצמו חילוקו הב' של הרב י"ד ז"ל שם יעו"ש ותו דהגם דיהיבנא ליה כל דיליה אינו אלא אם היו טוענים שהם עצמם חזרו ולקחו: ואולם כבר כתיבנא דהם לא טענו כן כלל רק טענו דהם באים מאמת ירושה דבודאי אין לטעון על אביהם מאן שם, ליה כיון דאילו היה בחיים עדנה היה יכול לברר מאן ש"ל וברור: ומ"ש כת"ר בשם הרב ידי דוד דפשיט לספקו דמרן החבי"ב ז"ל אי מהימן לומר פ' ופ' שמו לי החזקה והלכו להם למדה"י או מתו ופרעתי וכ' כת"ר דהרב י"ד הוכיח דלא מהימן ומניה יליף מר לנ"ד דל"מ לטעון כן ע"כ אנא דאמרי דהנה אמת דתחי' וראש הכי בדל"ד ע"א דפשט לספק הנז' דלא מהימן למטען הכי