פני יצחק חלק ו כז

דברי הרב באר שבע משם מהרי"ק ז"ל שכ"כ בתוד"ק וז"ל ואפי' אי היה יהבינן ליה להחכם הנז' וכו' עד מ"ש ואפי' משום מנהג צניעות ליכא וכו' יעש"ב הרי בהדיא דבחצר שא"ר ב"ב כ"ע מידי דשרי להי לגמרי וא"כ בנד"ן שרינן להו דאין כאן שום איסור בדבר כלל וכמדובר והיה נל"ל דגם הרב שלה"ג גופיה לא התיר להן אלא מחצר לחצר שא"ר ב"ב ובדרך רה"ר או בשוק הן מכוסות בצעיף כנז"ל ומ"ש בסי"ד אלא פשיטא שהולכות בשערות מגולות ע"כ לא שהולכות בהם לרה"ר ולשוק אלא דוקא בחצר שלהן ומחצר לחצר ובדרך הם מכוסות בצעיף אך מה אעשה שכל החולקין עליו לא הבינו כן בדבריו ז"ל. ועפ"י האמור דבכה"ג דנ"ד דהיתר ברור וליכא איסורא אפי' דרבנן כלל ניצולים אנחנו מסברת רוב הפוס' ז"ל דס"ל דאפי' באיסורין דרבנן כי נהגו להקל לא שבקינן להו ומחינן בידייהו ומבטלינן למנהגייהו וכמו שאסף איש טהור הוא הרב מהר"מ סתיהון ז"ל בס' כנסיה לש"ש בפסק האינדולקו מדנ"ד ע"ב בד"ה גם וכו' עד דס"א ע"א דאסיק התם דרובא דרבוותא ס"ל דאפי' באיסורין דרבנן כי נהגו להקל לא שבקינן להו ואע"ג דאשכחן לקצת רבוותא מיעוטא דמיעוטא דס"ל דבאיסור דרבנן מהני מנהגא הא ודאי דלא קי"ל כוותייהו נגד כולהו הנך רבוותא רובא דאיתיה קמן וכו' עכתד"ק יעש"ב וע"ע בס' הבהיר שער אשר להגאון מהרא"ק ז"ל בח"א יו"ד סי' י"א דכ"א ע"א וע"ב מ"ש בזה עש"ב דלפי האמור דלית כאן בהאי נ"ד שום לתא דאיסורא אפי' מדרבנן ככל הנז"ל הא ודאי דכ"ע מודו דשבקינן להו במנהגייהו ולית לן למחות בידייהו ואין חולק ע"ז כלל וככל האמור ומדובר הנלע"ד כתבתי לדינא ולהלכה ולמעשה וצו"י י"מ וימ"ן כיר"א פי המדבר אנא זעירא דמן חברייא: הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט הסכמת רבני צובה יע"א על הפס"ד הנז"ל וז"ל מענותנותיה דמני"ר הרב הגדול מוה"ר רב"י אב"א נר"ו הנז' עליון למעלה אותנו ציוה והוא פקד עלינו לבא עה"ח ולבלתי סור מן המצוה פ"ק לא מרינו ועברנו בכל דב"ק בתשו' הרמתה לאורכה ולרחבה וניחזי אנן שכל דבריו אמו"ץ וא"צ חיזוק ויפה דן את הדין אמת לאמיתו ראה ויתר לבית יעקב אלו הנשים ללבוש פאה נכרית וכולהו טעמי דיהיב בשירותא הלכתא נינהו ומפיו אנו חיים ומי כמוהו מורה והכי נהיגי נשי דידן בפני רבנן קמאי ובתראי וע"ד אמת וצדק באנו כיאודה ועוד לקרא וח"ש פה אר"ץ יע"א בחדש זיו איר דהאי שתא שנת והחכמ"ה תע"ז לחכ"ם לפ"ק ברוב עוז ושלום. הצעיר הצעיר הצעיר בכור מזרחי משה ה"ר יצחק הררי יצחק לבטון ס"ט ס"ט ס"ט וכה דיבר אלי חד מנייהו מלכי הרבנים הנז' הי"ו בתוך כתבו הטהור ששלח לי עם הסכמתם הרמתה הנז"ל וז"ל גם הפס"ד בענין פאה נכרית מאפס הפנאי לא למדתי בו בארוכה כי זכורני מימי קדם בימי מהר"א סתיהון ומהר"א שמאע ז"ל המחבר ס' קרבן אשר היינו פלוגתייהו ונהגו להיתרא וכעת הסכימו הב"ד יצ"ו כוותיה דמר יצ"ו וש"ש. הצעיר משה ח"ר יצחק הררי ס"ט שאלות ותשובות חושן משפט חלק ששי סימן א'. אמר המחבר יא"ה ס"ט דברי אלה הבאים לפנינו בס"ד הם סובבים על ב' תשו' של הרה"ג ראב"ד מקודש בעוב"י אזמיר יע"א כקש"ת כמהר"ר בנימין חיים פונטרימילי זצוק"ל הבאים בס' ישמ"ל ח"מ סי' אשר שלח אותם לידי יד כהה בעודו בחיים זצ"ל ואני הדל בו בפרק הרציתי דברי אלה לו וזה לשוני: אנא דאמרי בהורמנותיה דמני"ר וללמד זכות על התובע תוקפו של יוסף באתי בקצר אמיץ לגלות אזני צדיק דיודע אני בטיב הענין אשר לא ידע בו רו"מ כת"ר להיותו בריחוק מקום ואני מן המערכה באתי והוא הדבר כי בני דודיו של יוסף הנז' מעולם לא טענו טענת חזקה הבאה בראשונה בפס"ד של הרב שמ"ח כלל כלל לא ואפי' חוץ לב"ד ואפי' בינם לבינו לא ביטו בשפתיהם האי טענת חזקה כלל כי אם יוסף הנז' בהיותו בעיה"ק ירוש' ת"ו בשירות אדוננו המלך יר"ה נתחכם ועשה סדר שאלה מדעתו וחשב כי אין להם לבני דודיו לטעון עליו כי אם טענת חזקה דוקא ותל"מ ולזה סידר הטענה הנז' בשאלתי הנז' משם בני דודיו ומסר שאלתו הנז' ביד רב הח"י וזיכה אותו בדין עפ"י טענותיו הבאים בשאלתו הנז' ובא רעהו וחקרו מני"ר הרב מהרמ"ף ז"ל ואח"ז חזר לביתו סי' יוסף הנז' ותבע לבני דודיו בדין פה העירה יע"א ובני דודיו יצאו לטעון לפני ב"ד טענת ירושה ודשמא אביהם קנה ממנו חלקו ושטר הי"ל ואבד ונמצא א"כ שזוהי טענתם דוקא ואין זולתה כלל לא בב"ד ולא חוץ לב"ד ולא ביניהם לבינו כלל כנז"ל: והגם דכת"ר בתשו' הרמתה הב' בסוד"ק נרגש מזה וצידד בזה וז"ל ואם אחר כל ההוכחות הברורות האלה ימצא מי שמפקפק ונודד כנף או אפשר שיטענו בני דודיו דאפי' חוץ לב"ד לא טענו טענת חזקה ויכחישו ליוסף כי הוא בדה הדברים מלבו רק עתה שעמדו בב"ד הוא שטענו טענת ירושה בשמא קנה אביהם הנה הגם דלא אפשר לבני דודיו לישבע או לקבל ח"ס אם ידעו בבירור שקנה אביהם מיוסף מאחר שלא טענו זה בבריא אלא דשמא קנה ושטר הי"ל ואבד ואיך יקבלו ח"ס שידעו בבריא מ"מ איתיה בתקנתא שישבע יוסף או יקבל ח"ס דאמת יהגה חיכו הן שתחילה טענו חוץ לב"ד טענת חזקה והן שמעולם לא מכר ולא נתן חלקי לדודיו בשום זמן כלל וכו' יבזה יאמנו דבריו ויטול חלקי בחצר הנז' בשופי וכו' עכ"ל הטהור: ואני תמיה טובא דמאחר דעקרינן טענת חזקה לגמרי ולא טעני כי אם טענת ירושה הרי לפנינו הלכה ברורה ומוסכמת מש"ס ופוס' דהבא מחמת ירושה א"צ שום טענה אחרת כלל כמ"ש כת"ר גופיה בפס"ד שלו גם את הא' גם את הב' זכר עשה לדין זה ולא רמי על