פני יצחק חלק ו כו

כמו שסתם כאן בסי' שמ"ה כד' הרמב"ם ודעי' או כמ"ש מפורש בדבריו בסי' ש"ג דפסק כד' הפוס' המקילין כיעי"ש הרי להדיא שכ' שנחלקו האח' בד' מרן ז"ל וגם פשי"ל למר בד' מרן בסי' ש"ג דפסק כד' הפוס' המקילין כנז"ל הפך ממ"ש שכנה"ג והברכ"י ז"ל אלא שדבריו ז"ל אלו הם לד' החולקין ע"ד השכנה"ג והברכ"י וכמובן וע"ע בערך השולחן א"ח סי' ש"ג ושמ"ה ובמקו' שציינם הוא ז"ל שם ואכמ"ל: עוד זאת לענד"ן דהא דסי' ש"ג נטולה היא מהמסורת שבידנו שדעת מרן ז"ל לפסוק כהסתם דא"כ מה ענה מרן ז"ל למ"ש התוס' והר"ש ובעה"ת ז"ל דהאידנא נהגו הנשים לצאת בטבעות ותכשיטין שכל רה"ר שלנו כרמלית הוא כמ"ש מרן ז"ל בב"י שם והבי"ד בשה"ט דהאידנא נהגו וכו' ש"מ דגם בזמנו נהגו כן ואי ס"ל מרן ז"ל כסברת הסתם לאסור מדינא מה יענה להאידנא שנהגו לצאת בכל דבר האסור מדינא אם לא שנאמר בד' מרן ז"ל חד מג' טעמים שהביא אחר הסתם או דס"ל כס' הי"א דאייתי בתר הסתם דס"ל דהכל מותר לצאת בו בחצר אפי' שא"מ דהוא י"א בתרא נגד הי"א קמא או דס"ל כס' יש שאמרו דהגם דמדינא אסורות אלא דכיון דלא ישמעו לנו מוטב וכו' או דס"ל כיש שלימדו עליהם זכות דהשתא דלית לן רה"ר גמור הו"ל כל רה"ר שלנו כרמלית וכו' ומותר והיותר נראה דס"ל למרן כהאי סברא בתרא מדהביאה באחרונה עכ"פ מוכרח דס"ל למרן ז"ל הכי כיון שנהגו הני נשי להקל לצאת בהם גם לרה"ר דילן א"כ ודאי האי דינא דמרן אף שסתם תחי' כד' האוסרים אין דין זה בכלל המסורת שבידנו דאין לו' דלד' האוסרים קא עברי הני נשי אאיסורא דאטו כי נהגו הכי מי שבקינן להו כדאמרי' הכי בר"ה דט"ו וכנז"ל והכי ס"ל למרן ז"ל בכמה דוכתי שיש לבטל המנהג במקום איסור דרבנן כמשי"ר המעיין ואיך הכא אי לדידיה אית לן דין רה"ר גם בזה"ז היכי שביק להו מרן להני נשי לצאת בהם גם לרה"ר דהוי איסורא דאורייתא לדידיה אי ס"ל כהרמב"ם ודעי' אל"ו מוכ' אנו לומר כדכתי בעניותין ולדבר הזה יסלח"ו הצדיקים השכנה"ג והברכ"י ז"ל וכמבואר וע"ע במ"ש מרן ז"ל בב"י אה"ע סי' מ"ב משם מ"ך שכתב דגם על חילול שבת אם עבר על איסור מוקצה או אפי' על הוצאה בזה"ז אין פיסולו אלא מד' וצריך הכרזה יע"ש ולא כתב עליו מרן כלום ואי הוה ס"ל כהרמב"ם הא ודאי שהיה חולק על המ"ך לומר דא"צ הכרזה וברור: איך שיהיה הדרן לנ"ד כיון דאיכא סברא זו דהרב שלה"ג ז"ל ודאי דיש ללמד זכות ג"כ בנ"ד להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית אפי' שיוצאים בה גם לרה"ר הגם דהבאים אחר שלה"ג ז"ל דחו דבריו מהלכה לגמרי מ"מ הני נשי י"ל על מה שיסמוכו דלא מפני שדחו הפוס' סברתו נאמר דהרי הוא כמי שאינו וראוי לנו לבטל מנהגם דעכ"פ מידי סברתו לא יצאנו ואפשר וקרוב לודאי דאם היה בחיים עדנה היה מתרץ בשופי כל משה"ק מהרי"ק והבאר שבע ושאר הפוס' ז"ל כנודע וכבר הארכתי אני עני בהיתר הקאמביו ע"י שליח בסה"ק פנ"י ח"א סי' ז' דאסיקנא בעניותין להתיר מכח המנהג ושם הבאתי מ"ש הרב באר המים יו"ד סי' ל"ח והגאון החק"ל ושאר פוס' הם המדברים בזה יעש"ב וע"ע בסה"ק פנ"י ח"ה יו"ד סי' א' דט"ו ריש ע"ג ובדקס"ב ע"ד ובדקפ"ד ע"א יעו"ש ואכמ"ל: ורואה אנכי דלא הרב שלה"ג לחודיה קאי בס' זו להתיר פיאה נכרית אלא גם הגאון מור"ם ז"ל בא"ח סי' ע"ה קאי כוותיה דעל מ"ש מרן ז"ל שם דהבתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר לקרות ק"ש כנגדן סיים עלה מור"ם ז"ל וז"ל וה"ה שערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן וכ"ש שער נכרית אפי' דרכה לכסות עכ"ל וע"ע שם בבאה"ט סק"ח משם עט"ז מ"ש עוד בזה יע"ש הרי דגם מור"ם והעט"ז פשי"ל דשרי ללבוש פאה נכרית דאל"כ היל"ל דמיהו איסורא איכא גם הרב באה"ט באה"ע סי' קט"ו ססקיו"ד הבי"ד שלה"ג ז"ל בסתם בלי שום חולק יע"ש: ועוד יש ללמד עליהם זכות להניחן במנהגן כיון דברור לן דאינן נמנעים מללבוש פאה נכרית ואפי' הכרזנו והתרינו בהם לבטל מנהגן לא מקבלי מינן כלל הנה ודאי בכה"ג אמרינן הנח להם מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין כדכתבו הרא"ש והר"ן ז"ל והר"ש בשם רבי' ש"ש ז"ל דהגם דמדינא אסורות אלא שכיון שלא ישמעו מוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות יע"ש והבי"ד מרן ז"ל בב"י סי' ש"ג על איסור לצאת בשאר תכשיטין דנהגו לצאת ולא מחינן בהו מט' הנז' דמוטב וכו' וגם בש"ע שם הבי"ד מרן ז"ל כנז"ל גם מור"ם ז"ל בדרכי משה סי' ש"א אות ב' בדין דאסור לאיש לצאת בשבת בט' שאין עליה חותם כתב וז"ל והמ"מ כתב דמוטב שיהיו שוגגין ולכן נהגו להקל וכ"כ הרמב"ן והרשב"א עכ"ל וכ"כ התוס' והרא"ש דמטעם מוטב וכו' נהיגי עכשיו לצאת בתכשיטין ולא מוחין בהם עכ"ל יע"ש ודון מנייהו ואוקי באתרין וכבר הארכתי אני עני בזה בסה"ק פנ"י ח"א סי' א' עש"ב ואכמ"ל כעת ומשם באר"ה: וכל זה הוא במונח גמור דאיכא בפאה נכרית איסורא דרבנן דגזרינן פאה נכרית אטו שער עצמן להכי הוא דאצטריכנא להתיר להן עפ"י הטעמים הנ"ל וכמדובר: אמנם אנכי הרואה דבכה"ג דנ"ד שכל הלובשים פאה נכרית אינם יוצאין בהם לרה"ר בשווקים. וברחובות בגילוי ראשן בלי כיסוי על הפאה נכרית מגולות כלל כי אם דוקא כשהן בביתם ובחצר שלהן או בחצרות של חברותיהן שאין הרבים בוקעין בהם כלל וכשהן הולכים מחצר לחצר אחרת דרך רה"ר או לשווקים הם מתכסים מכף רגלן ועד קדקדן ועד בכלל ברדיד גדול הנקרא צעיף ואינן פושטין אותו בדרך כלל ולא נראה מהן בחוש הראות רק פניהן לבד ויש מהן הרבה נשים צנועות יותר שמכסין גם פניהם במסוה וגם כשהולכין מחצרן לחצר חברותיהן אינן פושטין צעיפן בדרך כלל עד שיכנסו לחצר ההוא כידוע וא"כ כל כה"ג אין שום צד איסור בפאה נכרית כלל כיון דאפי' בשער עצמן לא חשיבא האשה עוברת ע"ד יאודית אלא דוקא כשיוצאת לשוק או למבוי מפולש ולחצר שרבים בוקעין בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד כמ"ש מרן ז"ל באה"ע סי' קט"ו ס"ד וכתב הבאה"ט ז"ל שם דבחצר שאין רבים בוקעין בו לרש"י והתוס' ליכא איסור אפי' הוא, פרוע לגמרי אבל הסמ"ג הבי"ד הירוש' אפי' בחצר יש איסור אם ראשה פרוע לגמרי וכו' יע"ש וכ"ז מיירי בשער עצמה ממש אלא משום דבזוה"ק החמיר מאד בגילוי שער עצמן אפי' כל דהוא גם הנשים הן החמירו ע"ע לבלתי ראות שערן כלל ומכסין שערן בפאה נכרית דלא החמירו בזוה"ק כי אם בשער עצמן ממש אבל אם פאה נכרית ע"ג שער עצמה אפי' תלך לשוק בלי רדיד כלל לא הוי עוברת עד"י וכ"ש מחצר לחצר וברור וגם לדעת הפוס' דפליגי ע"ד השלה"ג ואסרי פ"ן אינו אלא פי דרכנו מדברי השלה"ג ז"ל דהוא מתיר לגמרי לילך בפאה נכרית מגולית לשוק ולרה"ר בלי כיסוי רדיד כלל ובהא הוא דפליגי עליה אבל בחצר שלהן ומחצר לחצר שאין רבים בוקעין בהם ואפי' שרבים ב"ב ולרה"ר ולשוק אם הן מכוסות בצעיף מכף רגל ועד ראש ועד בכלל ולא פשטי הצעיף בדרך כלל בהא ודאי כולהו אזלי ומודו דהיתר גמור הוא ואין למחות בידם כלל והכי מוכחי להדיא