פני יצחק חלק ו רמז

ואוקי באתן. ירעוד כתב הרב אוזן אהרן הנז' ז"ל שם אות ט' וז"ל ס"ס עיין בכפ"י ח"א ד' ל"ח ע"א שם זכרתי סברת הרא"ם ז"ל ח"א שכתב דאין לעשות מעשה לכתחילה בס"ס ועיין כנה"ג וכו' ולענין הלכה מהר"י לבית הלוי כלל ד' סוף סי' כ"ב תמה על דברי הרא"ם ז"ל וכתב דמדברי מהרשד"ם ז"ל באה"ע סי' ל"ג ויו"ד סי' צ"א משמע היפך: והרב פ"מ ח"א סי' כ' דף נ"ב ע"א כתב אפשר דאין משם ראיה חדא דהרא"ם בלשון אפשר אמרה. ועוד דאותו הס"ס אינו מתהפך וכו' וכתב עוד ה' פ"מ ז"ל שם דאעפי"כ אי איכא מאן דסבר דהוי איסור דרבנן אף דרבים דהוי דאורייתא עבדינן ס"ס לכתחילה אף לדעת הרא"ם ז"ל איך שיהיה כלל זה הוא תמוה כי הוא הפך כמה סוגיות עכ"ד: גם הפר"ח ביו"ד סי' ק"י בכללי לי ס"ס אות ד' חלק על הרא"ם ז"ל ומצא להדייא להרשב"א בסי' תצ"ו להיפך ע"ש והסכים עמו ה' מ"מ ח"א סי' ח"י ד' ע"ב סוע"ג וה' בני חיי וכו' עי"ש. גם ה' כרם שלמה ד' ע"ז ע"ב כתב דעתה כבר נתפשט המנהג לעשות ס"ס ולכתחילה להתיר בפלוגתא וכן הורו כל הרבנים. גם הרב בנו בד"מ ח"א סי' ל"ב ד' נ"ט ע"ג כתב כן. וכן כתב הרב מטה שמעון ז"ל בתשובת מירא דכייא ד' ל"ה סוף ע"ב וז"ל כבר עלתה הסכמת האחרונים ז"ל להתיר בס"ס לכתחי' דלא כהרא"ם ז"ל וכו' וכן נוטה דעת ה' ערוך השלחן א"ח סי' פ"ג את ב' ע"ש עכ"ל. ודון מנייהו ואוקי באתרין דאזלינן לקולא בס"ס אפי' לכתחי' גם לדעת הרא"ם ז"ל כמ"ש ה' פ"מ ז"ל כנז"ל הגם דנימא דדעת מרן לאסור בפשיטות כדעת ר' שמשון ז"ל ודלא כהרדב"ז ז"ל ודעימי' עכ"ז שפיר עבדינן ס"ס להקל לכתחי' אף נגד מרן ז"ל היכא שדעתו להחמיר בחד מהספיקות כמ"ש בארוכה בעניותי במ"א לא עת האסף פה. ועיין לה' אוזן אהרן ז"ל שם אות י"ד שכ"כ וז"ל ס"ס נגד מרן בש"ע אי עבדינן. ובסוף דבריו העלה וז"ל ומ"מ לענין הלכה נקטינן כוותיה דמהר"ח ז"ל דעבדינן ס"ס נגד מרן ז"ל וכן עמא דבר. ועיין בס' פני יצחק נר"ו ד' ז"ך ע"ד ובהשמטות ד' ר"ל ע"ב עכ"ד יע"ש. ולא עוד אלא לה' אוהל יצחק ז"ל עביד ס"ס להקל אף שהוא נגד מרן ז"ל בשני ספיקות וכבר עמד על דבריו ה' עבודת ה' הנד"מ יורה דעה ד' ט' סי' א' יעש"ב וכ"ש בנד"ד דאפשר לצדד דדעת מרן ז"ל דאפי' ספק אחד מהשני ספיקות אינו ברור דדעתו לאסור אפי' אם יתקדשו נשותיהם בעידי קראים דאפ"ל בדעתו דלא אסר כ"א היכא דנתקדשו בעידי ישראל ובדיני ישראל וכדס"ל להרדב"ז ודעימיה כנז"ל דבהא ודאי עבדינן ס"ס להקל לכ"ע מאחר דיש לצדד בדבריו וזה ברור: והגם דאשכחן פלוגתא אחריתי בדין ספק דרבנן אי אזלינן ביה לקולא היכא דאתחזק איסורא או לא לדעת ה' ש"כ ז"ל ביו"ד סי' ק"י בכללי הש"ס שלו אות כ' ס"ל למר דהיכא דאתחזק איסורא אזלינן לחומרא אפי' באיסור דרבנן יע"ש. והרב פר"ח ז"ל שם בכללי הס"ס שלו אות ט"ו רב תנא הוא ופליג על הש"ך ז"ל וס"ל למר דאזלינן בס"ס לקולא ואפי' היכא דאתחזק איסורא ואית ליה עיקר התורה וא"כ לכאורה י"ל דבנד"ד נמי כיון דאתחזק איסורא דהיינו ספק איסור ממזרות יש להחמיר בו כדעת הש"ך ז"ל. אמנם כבר הרב הק' מוהר"ח בן עטאר ז"ל בס' ראשון לציון בכללי ס"ס שלו אות ט"י כתב בפי' דלהל' אף ידי תכון עמו דאפי' באיסור דרבנן דאית ליה עיקר מה"ת בהיכא דאתחזק ס' איסור אבל אתחזק איסורא לא שרינן ספיקו בדרבנן דאית ליה עיקר מה"ת יע"ש: א"כ כ"ש בנד"ד דלא אתחזק רק ס' איסור חשש ממזרות וגם לית ליה עיקר מה"ת כיון דמה"ת ספק ממזר יבא כנז"ל ואין איסורו כ"א מדרבנן משים ספק איסור דודאי דאזלינן ביה לקולא ככל ספק איסור דרבנן דעלמא. ועיין עוד לה' הגאון נו"ב ז"ל באה"ע סי' מ"ט שכתב שם דאפי' לדעת הש"ך אי איכא ס"ס שרי והוכיח כן וכו' וע"ש וא"כ כ"ש בנד"ד דאיכא תרי ותלתא ספיקי כנז"ל דודאי אזלינן ביה לקולה כיון דאינו אלא ספק איסור דרבנן ולית ליה עיקר מדאורייתא ואיכא ס"ס ודאי אזלינן ביה לקולא לכ"ע וליכא למיחש תו לשום חומרא לשום צד ככל האמור ומדובר לעיל והאריכות בזה עוד היא אך למותר: וכל מה שצידדנו בדעת מרן ז"ל דאפי' דמיירי כר"ש ז"ל דנתקדשה בעידי ישראל וכמ"ש הרדב"ז ז"ל כמו כן יש לצדד בדברי מורם ז"ל דאוסר שפסק כתשובת רבינו שמשין ז"ל והייתי סבור ג"כ לצדד בדעתם ז"ל שלא אסרו כ כ"א בעומדים במורדן כמ"ש הרב כסא דהרסנא ז"ל על דברי הרב מוהר"ר ברוך ז"ל בתשובה הבאה בס' בשמים ראש הנז"ל ואף רבינו שמשון ז"ל וכו' מבואר ממנו ז"ל דדוקא בעומדים במורדן ולא נעלם מעיני הגאו' האלה מה שחשו חז"ל גבי בנית כותים בקידושין פרק האומר משום ס' ממזר או עבד דהתם חכמים גזרו עליהם ועשו תקנה להבדיל את הספחת הזה אבל באלה הרי כתב רבינו ברוך וכו' ועוד ראה ר"ב לתת טעם מפריד ביניהם וכו' עכ"ל. וא"כ י"ל גם מורם ז"ל לא אסר כ"א בעומדים במורדן וכבר כתב ה' כסא דהרסנא ז"ל בהשמטות שאלו היה רואה מורם ז"ל תשו' מוהר"ר ברוך ז"ל הנז' היה מטה כלפי חסד להתיר. אלא דאנכי לא ידעתי איך אם אינם עומדים במורדן ויקבלו דברי חברות מכאן ולהבא איך בזה נסתלק מהם חשש ס' ממזרות אתמהא. איך, שיהיה עכ"פ דבר פשיט אפי' מי שקבלו עליהם הוראות מורם ז"ל להחמיר מ"מ הכא בנ"ד דאיכא כמה צדדים בדעת האוסרים ומורם ז"ל עמהם גם הם ז"ל אזלי ומודו דמותר לקבלם לדת ישראל כיון שיש ס"ס ואפשר נמי, לא אסרו ר"ש ז"ל ודעימיה, כ"א כשנתקדשו בעידי ישראל כדמו"י כמ"ש הרדב"ז ז"ל כנז"ל כמו שהסכימו האחרונים לעשות ס"ס נגד מרן המחמיר בצד אחד כמו כן נאמר בדעת מורם ז"ל ותול"מ: זאת תורת העולה דבנד"ד דשרי לן לקרב האשה הקראית הנז"ל שבאה לחסות תחת כנפי השכינה ואז הרי היא מותרת לינשא לישראל הראוי לה אם יסכימו עמי תרי מרבנן דפקיע שמייהו. וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן אמן. פי המדבר אנא זעירא דמן חברייא: הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט. וכדי שלא להשאיר הניר חלק, הדפסנו הענין הזה. כתב הרב משל"מ ז"ל בפ"ב מה' ב"מ ה"ו דאפשר דבדבר שאין איסורו אלא מדרבנן אף דלא מצי עביד מצי משוי שליח יעו"ש ואין להקשות על הרב ז"ל ממ"ש מני"ר גופיה בפ"ב מה' רוצח ה"ב דאף באיסור דרבנן אשלד"ע וכמו שציין הרב המגיה ז"ל וא"כ כיון דבמידי דרבנן נמי אשלד"ע א"כ אין כאן שליחות והיכי קאמר דכ"ג. אונן יכול לעשות שליח דהאי לק"מ דהתם קאמרינן הכי משום דהשליח נמי אסור כמו המשלח אבל הכא השליח של כ"ג אין לו שום איסור: ודע דממ"ש הרב משל"מ ז"ל בסמוך דאם עבד הכ"ג אונן בח' בגדים. וכו' דלא חילל כיון דאין איסורו אלא מדרבנן עי"ש וא"כ ה"נ הכ"ג אם עבד לא חילל וזה פשוט ואפי"ה קרי ליה הרב ז"ל לענין זה מילתא דלא