פני יצחק חלק ו רמה

השמטה משו"ת אה"ע סי' ז'. שאלה אשה אחת מכת הקראים באה לעיה"ק טבריא תוב"ב ושאלה אשה שרצונה להתגייר ולקבל עליה דברי חברות כדת משה וישראל, יורינו מורה צדק אם הדין נותן לגיירה ולקבלה לבא בקהל ה' ולהנשא לאיש ישראל כשר או יש איזה איסור בדבר ע"כ יבא דברו הטוב ושכמ"ה: תשובה אל אלהים הוא היודע ועד השחק נאמן עלי דידי כי לא היה רצוני להטפל בדין עסק כלל ובפרט דלא צילה דעתי מכמה צרות הזמן הבוגד ויסור יסרני יה בחוש הראות ואני זקנתי ושבתי ולא אוכל עוד לשאת ולתת בדבר הלכה ולבא בארוכה כמאז ומקדם. ואולם להפצרת השואל אשר הפציר בי עד בוש וחביב עלי עד לאחת לא יכולתי להשיב פניו ריקם והנני בא להשיבו דבר הלכה ויהי הקצר אמיץ רק הנוגע בענין דינה הוא דוקא וזה החלי וה' אלהים יעזור לי. ואען ואומר כי אנכי הרואה בדין זה במחלוקת הוא שנוי בין רבוותא קמאי ובתראי כאשר אבאר בס"ד: הנה מר"ן ז"ל בב"י אבן העזר סי' ד' כתב וז"ל מצאתי כתוב שהשיב רבינו שמשון ז"ל על הקראים שאסור להתחתן בהם לפי שנשותיהם מקודשים להם בכסף או בביאה ומגרשין נשותיהן שלא כדת ומשנין ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ונישאות לאחרים בחיי הבעלים נמצאו הבנים ממזרים מאשת איש עכ"ל: וכן משמע בפי"י יוחסין דקאמר דכותים למ"ד גירי אמת הם וכהנים שנטמעו בהם כשרים היו מפני מה אסרום מפני שהיו מיבמים את הארוסות ופוטרים את הנשואות. ורמ"ק לטעמיה דאמר יש ממזר מחייבי לאוין ע"כ. והנה מרן ז"ל הביא תשובת ר"ש הנז"ל בקצר אמיץ. ואולם ה' המביט ז"ל בח"א סי' ל"ז ול"ח הביאה באורך וברוחב ושם נאמר שהנשים של קראים הן מקודשות לבעליהן בקדושין מן התורה בכסף או בביאה וגיטן אינו גט לכך הם אסורים משום חשש ממזרות יעש"ב: גם מורם ז"ל בהגה שם סוף סי' ד' הביא תשובת ר"ש ז"ל להלכה יעו"ש. וכפי המובן מדברי הפוסקים ז"ל אשר הוב"ד בכנה"ג וביד אהרן שם האוסרים כרבינו שמשון ז"ל נראה מדבריהם ברור דכל הקראים אשר הם נשואים עם נשותיהן כולם נשואות בקידושין גמורים מה"ת אך הגט שלהם אינו גט ולכך אוסרים משום חשש ממזרות כמו שיראה המעיין בשרשם של דברים של כת האוסרים. ועד אחרון עין רואה להגאון ה' נודע ביהודה אה"ע סי' ה' ו' שנשאל בזה והשיב בקיצור נמרץ דכיון דמורם ז"ל החליט הדין לאסור כסברת ר"ש ז"ל אין בידינו להתיר ולא לאסור יען שהקדמונים התירום לכתחילה יעו"ש: והרב שערי תשובה הביא את דברי הגאון באה"ע סו' סי' ד' הנז' ראו הביא לנו תשובת הגאון ה' נו"ב הנז' וציין עליו בתוך דבריו שהמתירים ה"ה הרדב"ז ז"ל וה' בשמים ראש ז"ל וה' ברוך ז"ל שהם המתירים דלא כר"ש ז"ל. אכן הרדב"ז ז"ל בח"א סי' ע"ג התיר בשופי להקראים להתגייר ולבא בקהל ה' ככל הגוים הבאים להתגייר ואין כאן חשש ממזרות כלל שהם מקדשים את נשיהם בעדים שלהם דוקא א"כ גם הקדושין שלהם אינם קדושין וביאתם לנשיהם ביאת זנות ככל שאר אוה"ע. ואוקים הרדב"ז ז"ל שם לתשובת הר"ש ז"ל הנז' שכתב שהם מקו' מה"ת דמיירי בעידי ישראל ולא בעדים שלהם משו"ה אסר אותם ה' נו"ב ז"ל משום שגיטן אינו גט עי"ש: אמנם שאר הפוסקים ז"ל כולם כאחד הבינו בפשיטות בדברי ר"ש ז"ל הנז' דמיירי שנתקדשו לבעליהן בעדים שלהם שהם לדעתם כשרים לעדות כמו שהאריך בזה מוהר"ש גאויזון ז"ל הוב"ד בתשובת מוהרש"ך ח"ג סי' ט"ו שדחה דברי הרדב"ז ז"ל מהלכה והוכיח במישור שגם הקראים כשרים לעדות ומוהרש"ך ז"ל שם עם שדחה דברי מהרש"ג הנז' עכ"ז נטה דעתו לאסור כסברת ר"ש ז"ל יעש"ב: והנה אמת דהכי דייקי דברי ר"ש ז"ל שכתב שמקדשין נשותיהן בכסף ובביאה והם קדושין גמורים מה"ת כנז"ל ולא ביאר דמיירי בעידי ישראל ומסתמא ודאי דס"ל דגם עדים שלהם כשרין לעדות כדכתב מוהרש"ג ז"ל הנז' אמנם הרדב"ז ז"ל שפיר קודמיה לאוקמתה תשובת ר"ש ז"ל דמיירי בעידי ישראל משום דס"ל בפשיטות דהקראים אינם כשרים לעדות וכדמובן. וכתב עוד הרדב"ז ז"ל שם בתשובה הנז' דגם ה' מוהר"י בי רב התיר אותם לבא בקהל אחר שיתגיירו. גם הרמב"ן ז"ל בתשובה מוכח מדבריו בהדיא להתירם יע"ש. עוד הביא לנו הרדב"ז ז"ל שם מעשה נורא שהביא ה' כפתור ופרח ז"ל שבזמן רבי אברהם הנגיד במצרים יע"א הותרו ע"י וע"י ב"ד וכל רבני מצרים שבזמנו קהל קראים ונתגיירו לא חששו לספק ממזרות כלל יעש"ב: נמצינו למדין כי רבו המתירין בהקראים לבא בקהל ה' אחר התגיירו ה"ה הרמב"ם ז"ל ורבני מצרים הקדמונים ז"ל הנז' והרב מוהר"י בי רב ז"ל וה' בשמים ראש ז"ל וה' מוהר"י ברוך ז"ל וגם הרב תפארת ישראל ז"ל בחלק אה"ע סי' כולם כאחד הסכימו להלכה ולמעשה להתירם לבא בקהל ה' כנז"ל. אך אמנם נראה מדברי מרן שבב"י הנז"ל דעתו לאסור כסברת רבינו שמשון ז"ל הנז"ל מדסייעו לרב"ש ז"ל מסוגייא בפ"י יוחסין הנז' וכן דעת מורם ז"ל כנז"ל. והגם דמרן ז"ל השמיט דין זה בש"ע לגמרי לא אמרינן בכה"ג דהדר ביה דהכי ס"ל בקצת פוסקים ז"ל וה"ד בס' יד מלאכי בכללי מרן בש"ע ע"ש. דהכא שאני כ"ע מודו לא אמרינן הדר ביה משום דחזי ליה למרן ב"י ז"ל דאייתי סייעתא לסברת ר"ש ז"ל כנז"ל א"כ בודאי דהכי נקיט בפשיטות להלכה כר"ש ז"ל כמובן וזה פשוט: וא"כ לכאורה נראה דאנן בדידן שקבלנו הוראות מרן ז"ל גם במ"ש בב"י א"כ אין בידינו להתירם להקראים לבא בקהל ה' אחר קבלתינו הוראות מרן ז"ל כנז"ל. ועם שיש לצדד ולומר דאפשר דס"ל למרן ז"ל כהרדב"ז ז"ל דאוקי לתשובת ר"ש ז"ל דמיירי בעידי ישראל דוקא אבל אם היו קדושין בעדים שלהם היה מתירם בשופי גמור לבא בקהל ה' כיון שביאתם ביאת זנות וכמ"ש הרדב"ז ז"ל בתשובה הנז' כנז"ל: אכן כיון דמספיקא לן בדעת מרן ז"ל אי ס"ל כהרדב"ז ז"ל דפוסל עדים שלהם כנז"ל או ס"ל כשאר פוסקים המכשירים עדות הקראים כנז"ל א"כ אין כח בידינו להתירם בשופי כנז"ל: ולולי דעת מרן ז"ל בקבלתינו הוראותיו ז"ל היינו יכולים להתירם לבא בקהל ה' בשופי גמור מטעם כיון דאיסור ספק ממזר אינו אלא מדרבנן דוקא א"כ הו"ל ספיקא דרבנן דקי"ל כל ספיקא דרבנן לקולא כידוע: והגם דהדב"ז ז"ל שם בתשובה הנז' כתב בפי' שאם יסכימו עמו חביריו היה מתירם לבא בקהל נמצא שלא החליט הרדב"ז ז"ל להתיר בפשיטות אלא