פני יצחק חלק ו רמב

המבין דהר"ן ז"ל אמרה למילתיה בכל ענין דאתי עשה ודל"ת ולא בהשבת אבדה לבד והוא ז"ל דחה ד"ק והעלה דהר"ן גופיה לא אמרה אלא דוקא בהשבת אבדה יעש"ב וכן ראיתי להרב דרכי הים ז"ל שעמד ע"ד הראו"ג ז"ל ודחאם כנז"ל ולא זכר שר למ"ש החיד"א ז"ל כנ"ל ואכמ"ל עוד בזה: איך שיהיה הדרן לחקי' המפז"ל דאיך מצי הקב"ה לקיים מ"ע דהשבת אבדה באופן הנז"ל כיון דהוא ית' כה"ג וזקן ואינה לפי כבודו והוא פטור ממצוה זו ועליו נאמר והתעלמת פעמים וכו' מאחר דאין זה כבודו ת' להטפל באבדה זו להחזירה כיון שהיא בבה"ק בעמקי הקלי' והטנופת וכנז"ל ובישוב חקירתם זו הם אמרו דשתי תשובות בדבר חדא שהרי כתב הרמב"ם ז"ל שם בהל' גזילה שההולך בדרך הטוב והישר עושה לפני משוה"ד ומחזיר בכ"מ יע"ש ואבינו שבשמים חסיד בכל מעשיו והגם שאין זה כבודו עושה לפנים משוה"ד זאת שנית דע"י היסורין שמיסר אותנו כדי לעוררנו לשוב בתשו' הו"ל כדין הכישה במקל דאף שאינו לפי כבודו מ"מ חייב ליטפל בה כיון שהתחיל והכישה במקל וה"נ ע"י היסורין שמביא על האדם כדי שיתן אל לבו לשוב הו"ל ממש כהכישה במקל דחייב להחזיר כמו שהאריכו זה המפז"ל ע"ע הלא בספרתם בחצריהם ובטירותם והרב חיד"א ז"ל בראש דוד ס' מסעי דקל"ד ע"א פי' עפ"י תי' הא' הנז' משם הרב מהר"ח נבון ז"ל כה"כ טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך ומאמרז"ל יעש"ב ובקונט' חסדי אבות להרב הנז' שבסו"ס שה"ג פי' בזה מתני' דאבות הכל צפוי וכו' הכל נתון וכו' והוא עפ"י ב' התי' הנז' וז"ש הכל צפוי והרשות נתונה כמ"ש הרמב"ם ז"ל שהבחירה ביד האדם לעשות כחפצו וכ"ת מאחר דיצר לב האדם רע והרשות נתונה א"כ לא תהיה תקומה לז"א ובטוב העולם נידון כלו' לפנים משוה"ד וכד' הרמב"ם ז"ל דאף זקן ואינה לפ"כ מחזיר אבידה ממדת חסידות והטעם כמ"ש מרן הכ"מ שם דהכל לפי רוב המעשה וזהו כבוד שמים שיעשה למשוה"ד כיון שהדין כך בזקן מזה תבין דכב"י כי חסיד הוא ית' ועושה למשוה"ד ומחזיר אבידה לבעליה וכ"ת הניחא לד' הרמב"ם ז"ל אבל הרא"ש פליג עליה וס"ל דמזלזל בכבוד התו' ולדידיה מאי אי"ל לז"א הכל נתון בערבון ומצודה וכו' שכולם מתייסרין ביסורין והו"ל כהכישה במקל דכיון שהתחיל גומר לטובה עכד"ק ודפח"ח: ואפשר דזה כיונו רז"ל במ"ש ר"י גדולה תשובה שדל"ת שבתו' וכו' והוו בה קמאי ובתראי ז"ל דמאי רבותיה דתשו' הלא הכי קי"ל גם בעלמא דאתי עשה ודל"ת והרבה תי' נאמרו בזה במפז"ל והארכתי בזה בענותי בדרוש אחר אשר לי לתשו' יעש"ב ועפי"ה י"ל דא"ש דהן אמת דהכי קי"ל בעלמא דאתי עשה ודל"ת ברם הי"ד היכא דמדינא מיחייב לקיים העשה ברם כל כה"ג דמדינא אית ליה להקב"ה מקום פטור מלקיים העשה דהשבת אבדה כיון דהוא זקן ואינה לפ"כ וכתיב ביה והתעלמת וכו' ולא מיחייב אלא אי משום דהו כהכישה במקל דאיהו מדידיה מחייב עצמו בה ואי משום דהוא חסיד טוב וישר ה' ועביד למשוה"ד כנז"ל לא אשכחן בכה"ג בעלמא דעכ"ז אתי עשה ודל"ת משו"ה הם אמרו גדולה תשובה שדוחה וכו' מאי דלא אשכחן דכוותה עלמא ופשוט: כי עפי"ה אפ"ל דברי ירמיה הנביא ע"ה בסי' ג' וכ"ת ויאמר ה' צידקה נפשה משובה ישראל מבוגדה יאודה הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה' לא אפיל פני בכם כי חסיד אני לא אטור לעולם אך דעי עונך כי בה' אלהיך פשעת ותפזרי את דרכיך לזרים תחת כל עץ רענן ובקולי לא שמעתם נאם ה' שובו בנים שובבים וכו' עכ"ל והדקדוקים רבו כמי רבו חדא במ"ש צידקה נפשה דמה הוא הצדקות אשר צידקה נפשה עד שאין עליה עון א"ח במה שלא חזרה בתשו' מאחר כבר אמר לעיל מזה אלי תשוב ולא שבה ותו אומרו הלוך וקראת את הדברים האלה וכו' דכ"ז הוא שפת יתר והיה די שיאמר הלוך ואמרת אליהם וכו' ומאי הדברים האלה ומאי נינהו הדברים הללו ועיל"ד אומרו לא אפיל פני בכם כי חסיד אני דמה נ"ט הוא זה לענין התשו' דנראה דאם לא היה חסיד לא היה מציאות שיחזרו בתשו' וצל"ד למה ? תו יל"ד אומרו דעי עונך כי בה' אלהיך פשעת דהול"ל לה"א פשעת אכן עפי"ה אפ"ל דא"ש ונק' עוד מ"ש הרב פרח לבנון ז"ל דע"ג והרב כס"ן אשכנזי ז"ל משם ילקוט חדש בכה"כ קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דמאי דברים דקאמר ורז"ל פי' שהם דברי וידוי והוא ז"ל פי' במ"ש במנחות דכ"ט מ"ט תליא כרעא דה"א דאי הדר איניש בתשו' מעיילי ליה מההוא פתחא וכו' ואמרי' בש"ס דשבת ט"ל מלאכות האסורים בשבת מניין ומפיק לה מדכתיב אלה הדברים אלה גי' ל"ו דברים תרי הרי ל"ח הדברים חד הרי ט"ל וכ' הרב ברכת שמואל ז"ל דמתיבת אלה לחוד נפק"ל ט"ל מלאכות שהה"א א עיקרה היתה כמו חי"ת רק ספרי דווקני תליוה לכרעיה דה"א וא"כ לפי סברתו ליכא למילף תשו' מאות ה"א כיון דמעיקרא היתה כמו חי"ת רק לפי שיטת הגמרא דט"ל מלאכות נפק"ל מב' תיבות אלה הדברים ולא מאלה לחוד א"כ צ"ל דס"ל להש"ס דשבת דמעיקרא נמי היתה תלויה כרעיה דה"א ומינה מוכח דתשו' מהניא וז"ש שובה ישראל וכו' וא"ת מנלן דמהניא תשו' לז"א קחו עמכם דברים דייקא דמינה ילפינן ט"ל מלאכות דשבת ומזה מוכח דתליא כרעיה דה"א מעיקרא כדי להורות תשו' ובזה ושובו אל ה' וכו' עכד"ק יע"ש: אשר עפיד"ק פירשתי בעניותי בדרוש תשו' במ"א כה"כ ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' אלה הדברים וכו' יעש"ב עו"ן מ"ש מהראנ"ח ז"ל בדרשותיו פ' ויקהל עמ"ש בפ"ק דמגילה שאלו תלמידיו לרשב"י מ"מ נתחייבו שש"י כליה וכו' והם אמרו מפני שנהנו וכו' ורשב"י הק' ע"ד דא"כ שבשושן יהרגו וכו' וההוא אמר מפני שהשתחיו לצלם וכו' והק' עליו דא"כ מ"פ י"ב והשיבם הם לא עשו אלא לפנים וכו' והקו' מבוארת במאי דקי"ל וכי מ"פ וכו' דחק"ל לדידהו מי ניחא שאמרו מפני שנהנו וכו' וביאר הוא ז"ל דאף דליש' נושא פנים כמ"ש ישא ה' פניו אליך מ"מ יהיה זה דוקא בשומרם עקב סגולת יש' ובשם יש' יכנו אבל בהפסידם תואר הישראלות לא תוסיף תת כחה וזה מדה בתו' בכל דבר המתיחס לישראל להם לבדם ואין לזרים אתם לא ימצא להם אלא בשומרם עקב הישראלות וזהו קו' תלמידי רשב"י על דבריו דבשלמא לדידן ניחא דלא היו אלא כמומר אוכל נבלות לתיאבון ומ"מ בשם יש' יכנו וכך היא המדה להיות נושא פנים לישראל כמ"ש בברכות ואולם כאשר יהיה האופן שנכשלו והשתחוו לצלם הרי הפסידו תואר הישראלות ושוב אינו נושא להם פנים לזה הוק"ל ע"ד רבם רשב"י אטו משוא פנים יש בדבר וכו' עכתד"ק יעש"ב: ועפיד"ק פי' מרן שארנו הרב נשמת חיים ז"ל כה"כ בפ' נצבים וכ"ת ואמר הדור האחרון וכו' וראו את מכות וכו' כמהפכת סדו"ע אשר הפך ה' באפו וכו' ואמרו וכו' ויתשם ה' וכו' דיל"ד דמה זו תמיהא ע"מ עשה ה' ככה כאילו דבר נפלא אשר לא היה לעולמים וה"ה אמר לעיל כמהפכת וכו' עיל"ד דעל