פני יצחק חלק ו רמא

והתעלמת למאי אצטריך קרא אילימא לכהן והיא בבה"ק פשיטא האי עשה והאי עול"ת ולא אתי עשה ודחי עול"ת וכו' ע"כ ולפי"ז מצאה החקירה מקום לנוח דאיך הקב"ה משיב אבדה כזאת שמחזיר ויורד למקום הטינופת והקלי' אותם המצות והמע"ט שעשה הרשע בימי מרדו כיון דהוא זקן ואינה לפי כבודו הוא ועליו נאמר והתעלמת וכו': ואגב אורחין מידי עוברי בהך סו' דמציעא הנז' חזיתי בס' פקודת המלך שהק' בסו' זו וז"ל מאי מק' הש"ס למ"ל והתעלמת כיון דבלאו"ה לא אתי עשה ודחי עול"ת הלא לפי"ד ריב"א בחולין דקמ"א ע"א בד"ה לא צריכא דעבר ושקלה לאם דלאו עבריה וכו' שכתב ריב"א ז"ל דאף דבכל מקום אין עשה דחי ל"ת ועשה היינו לכתחי' אבל בדיעבד מי שקיים העשה ודחה בקיומה עול"ת אין לוקין על אותו ל"ת שדחה דהלאו ממילא נדחה מפני קיום העשה ולא עבר אלא על עשה ועל העשה אין לוקין עכ"ל ולפי"ז ק' הלא צריכה התורה לכתוב והתעלמת גם בכהן והיא בבה"ק כדי להורות שזאת העשה של השב תשיבם לא נאמרה על הכהן כשהאבדה מונחת בבה"ק וא"כ לא קיים שום עשה כלל כיון שלא נאמרה עליו ועבר בחינם על הלאו של טומאת כהן ולוקין עליו גם בדיעבד משא"כ אם לא היה כותב בתורה והתעלמת הו"א דעשה דהשב תשיבם נאמרה גם על הכהן רק שהיה יודע להזהר מליטמא הואיל ואין עשה דוחה עול"ת וכס' המקשה ובאמת כן היה יודע לכתחי' להזהר אבל בדיעבד לא היו מלקין אותו וכס' התוס' דחולין הנז' ולכן כתב בתורה והתעלמת לגילוי דעת למלקות על לא יטמא ומאי מקשה בש"ס ודוק היטב עכ"ל ולכאו' קו' אלימתא היא ע"ד הש"ס הנז' וכבר קדמו בקו' זאת הרב שער המלך ז"ל בפ"ג מהל' נדרים סוף ה"ו ותי' ב' תי' נכונים יעש"ב: ולעד"ן לישב קו' זאת באו"א והוא דחזינן להתוס' ז"ל בפסחים דנ"ט ע"א בד"ה יבא עשה וכו' שכתבו משם ריב"א ז"ל גופיה דס"ל למר התם דלאו דוקא בעשה דדחי ל"ת בעינן דבעידנא דמיעקר לאו לקיים העשה אלא גם בעשה אלים דדחי עשה קיל בעינן נמי בעידנא ממש כמילה בצרעת יע"ש וא"כ תו לק"מ קו' הנז"ל ע"ד הש"ס דפריך למאי איצט' והתעלמת כנז"ל דאי משום מלקות אם עבר בדיעבד להא נמי לא איצט' קרא דוהתעלמת דבלאו"ה נמי אפי' דאיכא גביה עשה דהשב תשבים לא דחי הלאו דלא יטמא מאחר דלאו בעידנא הוא וכמ"ש הרב המגיד ז"ל בפי"א מה' גזילה הח"י על מ"ש הרמב"ם שם שכהן שראה האבידה בבה"ק אינו מתטמא להחזירה דלא אתי עשה ודחי עול"ת כ' ע"ז הה"מ ז"ל שם וז"ל ובאמת אין אנו צריכים לכך דתפ"ל דבעידנא דעייל לבה"ק אכתי לא מקיים העשה וכו' דהשב ואין עשה דוחה ל"ת אלא כגון כלאים בציצית ומילה בצרעת דבעידנא דעבר הלאו מקיים העשה וכו' עכ"ל יע"ש וא"כ מאחר דלאו בעידנא הוא אם עבר הלאו דלא יטמא כדי לקיים עשה דהשבה לקי א"כ שפיר מק' הש"ס למ"ל והתעלמת מה תאמר דאיצט' קרא דוהתעלמת לאשמעינן לכהן והיא בבה"ק דליתיה גבי דידיה עשה דהשבה כלל ושאם עבר הלאו לקי משום טומאה כנז' הלא בלאו"ה הוא לוקה דלאו בעידנא הוא וכמדובר ברם לפי"ז פש גבן להבין דברי התוס' ז"ל דבחולין הנז' דמקשו לד' ריב"א ז"ל דס"ל בפ' אלו עוברין דה"ט דקאמר התם בש"ס אחרישה לא ליחייב משום הואיל וחזי לכסוי דס"ל לריב"א התם דהגם דיו"ט עול"ת ולא אתי עשה דכיסוי ודחי ל"ת דיו"ט מ"מ אם עבר על עול"ת דיו"ט לא לקי דהלאו נדחה מפני העשה דכיסוי וכו' והק' עליו התוס' ז"ל התם בחולין דהכא משמע דכל זמן דלא עבר ושקלה לאם איכא עשה ול"ת ואי עבר ושקלה עבר על הל"ת ואמאי הא הל"ת נדחה מפני עשה דטהרת מצורע ותי' דס"ל וכו' ע"כ ולפי"ה בד' ריב"א דס"ל נמי דבעינן בעידנא ממש ואי לאו"ה לקי א"כ הכא בחולין דקאמר הש"ס לא צריכא דעבר ושקלה דלאו עבריה נראה לכאורה דלאו בעידנא הוא וכדס"ל הכי לר"י ז"ל בתוס' דפסחים דנ"ט הנז' יע"ש וא"כ תיקשי מאי מקשו התוס' ע"ד ריב"א ז"ל מההיא דפ' אלו עוברין נימא התם הוא בעידנא ממש וכמ"ש התוס' התם דמ"ז ע"ב בד"ה אחרישה לא ליחייב דמיירי אם היה דם צפור במקום חרישה וכו' יע"ש משו"ה ס"ל לריב"א התם דהלאו נדחה מפני העשה היכא דעבר הל"ת ברם הכא דלאו בעידנא הוא משו"ה הלאו לא נדחה ומאי מקשו לריב"א מהכא להתם כיון דשנא ושנא וכמובן: אמנם אחר העיון י"ל דלק"מ שהרי הש"ס התם בחולין בסו' הנז' בתר הכי פריך הניחא למ"ד קיימו ולא קיימו וכו' דלא עבר על הלאו היכא דשקלה עד דאתרו ביה ואפי' בתר דשקלה מדאתרו ביה אם קיים העשה מיד לא עבר על הלאו ואם לא קיים העשה מיד עבר וכדפירש"י ז"ל התם וא"כ תלוי העברת הלאו עד אחר ההתראה ואז עבר על עשה דתשלח ועל הלאו א"כ באותה שעה שייך שיקיים העשה דטהרת מצורע והו"ל בעידנא ממש כדהתם ושפיר מקשו התוס' ז"ל וכמובן ובהכרח לו' כן בד' ריב"א ז"ל שכתבו התוס' ז"ל בשמו בפסחים דנ"ט הנז' דפליג ע"ד ר"י ז"ל דס"ל התם דבעשה אלים דדחי עשה קיל לא בעינן בעידנא דלא כריב"א והביא ראיה ר"י ז"ל לדבריו מסוגיין דחולין הנז' יע"ש ולדעת ריב"א ז"ל צ"ל דאין ראיה מכאן כלל דה"נ הו"ל בעידנא כנז"ל וכבר ראיתי להרב יבין שמועה ז"ל בכלל ר"ך שעמד ע"ד ר"י ז"ל הנז' בראיה זו שהביא מסוגיין דחולין הנז' יעש"ב ואין לתמוה ע"ד הש"ס דמציעא דפריך פשיטא האי עשה וכו' כנז"ל דלפי האמור הוה מצי להק' דתפ"ל דלאו בעידנא הוא ולא דחי וכד' הה"מ ז"ל וכמש"ל דהא ודאי ל"ק כלל משום דלרווחא דמילתא פריך הש"ס הכי דהאמת הוא דהאי עשה והאי עול"ת ולא אתי וכו' כי לד' ריב"א ז"ל היכא דהוי עשה נגד ל"ת לחוד או נגד עול"ת נמי אם הוא בעידנא לא לקי כנז' ואי לאו בעידנא לא דחי העשה אפי' לאו גרידא ומאחר דהכא לאו בעידנא הוא מה לי אם העשה נגד עול"ת או אם העשה נגד ל"ת הכל לא דחי ולזה פריך הש"ס האי עשה והאי עול"ת כיון שכן הוא האמת וכדאמרן: ושו"ר להנמק"י ולהר"ב ז"ל באסיפת זקנים שם במציעא על הסוגיא הנז' שהק' כן דתפ"ל דלאו בעידנא הוא ותי' משם הר"י והרמב"ן והרשב"א ז"ל דלרווחא דמילתא מק' הש"ס הכי וכדכתיבנא בעניותין וע"ע להרב שעה"מ ז"ל בסוד"ק שכתב דהה"מ ז"ל בפי"א מה"ג הנז' נראה להדיא דחולק ע"ד ריב"א הנז' יע"ש ולעד"ן דיש לצדד ולומר דל"פ והמעיין היטב ישפוט בצדק וע"ע בס' יבין שמועה בכלל רט"ו ור"ך ובס' אגו"ב בד"ט ע"ג ובברית יעקב דרוש ק' ושם ברנו ליעקב ובס' אהלי יצחק בונאן ז"ל בחי' לחולין ע"ד התוס' הנז' מ"ש בזה ויש לעמוד בדב"ק כמשי"ר המעיין ואכמ"ל עוד בזה: אך את זה לא אכחד שהן אמת שהרב אורים גדולים ז"ל בדרוש פ' בשלח כ' שם דריב"א ס"ל כס' הר"ן שכ' הנמק"י ז"ל שם בשמו דס"ל דמכשירי מצוה חשיב בעידנא יעש"ב ולפי"ז ה"ן נסתר מ"ש בעניותי לישב משה"ק הרב שעה"מ ופקודת המלך ז"ל וכמובן ואולם כבר ראיתי להגאון החיד"א ז"ל בפת"ע בחי' לברכות בפ' הרואה וביעיר אוזן אות א' סי' כ' הבי"ד הרב יבין שמועה ז"ל שכ"כ כל מ"ש הראו"ג ז"ל דהוא