פני יצחק חלק ו רמ

כא"כ אין כאן משום נראה ונדחה אחו"ן דאין כאן מיאוס וכמדובר. ושו"ר להרב דת ודין ז"ל שכ"כ בקצר אמיץ יע"ש: כי עפי"ז אפ"ל מדרז"ל באיכה רבתי וז"ל כי אם מאוס מאסתנו אמר רשב"ל אם מאיסא היא לית סבר ואם קציפא היא את סבר דכל מאן דכעיס סופיה להתרצאה וכו' עכ"ל ור"ל אם מאיסא היא אם הרחקת אותנו מטעם מיאוס א"כ אין לנו תקוה עוד דטעמא דהקריבהו נ"ל מישך שייך בנו כמו הקרבן דאפי' שחזר ונראה אחו"ן כיון שנדחה כבר מחמת מיאוס ולכן אמר כ"א מאוס מאסתנו הרי אין תקוה אבל האמת הוא קצפת עלינו עד מאוד ופי' המ"כ ז"ל עד מדה ושיעור כמ"ש ז"ל בכל מאודך בכל מדה וכו' כי כל הכועס סופו להתרצות כשיעברו פנים של זעם והכעס ובכן ז"א השיבנו ה"א נשובה בלתי אמצעי דומיא דקרא ושובו אלי יען כי אנו שבים אליך בציבור שכן מורה מלת השיבנו ל' רבים ונשובה ש"ר למ"ש הרי"ף ז"ל בד' ראב"ע דעבירות שב"א למקום אין יוה"כ מכפר עד שנשוב מעבירות שב"א לחבירו כנז"ל וז"ש השיבנו ה"א אימתי כשנשובה ממה שבינינו וכ"ת דכיון דנראה ונדחה אחו"ן לז"א חדש ימינו כקדם נעשים ב"ח וכקטן שנולד דמי וכנז"ל ועוד אית לן טעמא אחרינא דאין לחוש למאי דקי"ל נראה ונדחה אחו"ן משום כ"א מאוס מאסתנו כלומר דאם היה דמאוס מאסתנו אנה"נ אית לן למיחש למאי דקי"ל נרו"נ אחו"ן כנז"ל אבל האמת זה אינו אלא שקצפת עלינו עד מאד וכיון לא נדחינו מחמת מיאוס חו"ן כיון דאין כאן לתא דהקריבהו נא לפחתך וכדאמרן: ועפי"ה אפ"ל כו' הושע הנביא ע"ה באומרו לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו יחיינו מיומים ביום הג' יקימנו ונחיה לפניו עכ"ל ויל"ד חדא דלמה אמר לכו ונשובה מאי ונשובה דקאמר שנית במ"ש אל ה' ול"א עד ה' שלישית יל"ד לפי התרגום יחיינו מיומים דתרגם על תח"ה מה כיוין בזה ומה הוכחה יש לתשובה מתח"ה: וכבר ראיתי בבעלי הפרשי"ם ז"ל שדרכו בזה בביאור הכתו' הללו עפי"ה במקצת ומני ומנייהו ז"ל יתקלס עילאה והוא כבר הקדמנו משרז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כה"כ ובציבור עד ועד בכלל כנז"ל גם כבר הקדמנו חקי' המפ' ז"ל על התשו' מדקי"ל נראה ונדחה אחו"ן והם אמרו בישוב חקי' זו משם הרא"ש ז"ל דע"כ ל"א הכי אלא בבע"ח דבהמה אבל בבע"ח דאדם ישראל שאני דאפי' שנדחו בחטאים ע"י התשו' חו"ן שהרי מצינו שנדחה במיתה וחו"ן בתח"ה מזה מוכח בבירור דאדם ישראל ליתיה בכלל בע"ח דבהמה וכמובן: ובזה פי' ז"ל כו' הכ' שובנו אלהי ישענו וכו' הלא אתה תשוב תחיינו ועם האמור ה"ה כמבואר ובזה נלע"ד לתת טעם נכון למה שארז"ל בפ' חלק שבשעה שהפיל נ"נ הרשע לחמ"ו לכבשן האש אמ"ל הקב"ה ליחזקאל לך והחיה מתים בבקעת דורא ובאו העצמות וטפחו לנ"נ ע"פ וכו' פתח ואמר אתוהי כמ"ר וכו' והקושי מבואר דאמאי הוצרך הקב"ה להחיותם בה שעתא ואולם יען כי נ"נ הרשע היה סבור דגם בבע"ח דישראל אמרי' בהו כיון שנו"נ שוב אחו"ן ול"מ להו תו תשובה כלל לזה החיה המתים בה שעתא להודיעו דבע"ח דישראל ל"א בהו כיון שנדחה וכו' ובדרוש אחר הארכתי בעניותי בזה יותר יעש"ב: ובכן זה אומרו לכו ונשובה הכונה מה מבינינו לחבירינו שהם עבירות שבין אדם לחבירו ואח"כ אל ה' דהיינו שאם נשוב אל ה' מעבירות שבין אדם למקום וכדברי ראב"ע כפי' הרי"ף ז"ל דהא בהא תליא כנז"ל ולהיות כי התשובה בציבור מגעת עד כה"כ עד וע"ב כמסקנת הש"ס הנז' דדייק הכי מקרא דכתיב ושובו אלי וכו' לז"א הכא ג"ב אל ה' דייקא והגם שהיא תשו' מיראה מחמת כי הוא טרף וכו' יך וכו' מ"מ כיון שהיא בציבור מגעת עד כה"כ וכמ"ש המפ' ז"ל דהוק"ל דאמאי לא תריץ הש"ס לרומיא דר"י אדר"י דכאן מיראה כאן מאהבה במקום התי' דכאן ביחיד כאן בציבור או יאמר ואבע"א כאן מיראה כאן מאהבה והם אמרו ישוב לזה דתי' הש"ס דכאן ביחיד וכו' הוא נרמז בקרא שובה יש' עד ה"א דשובה הוא ל' יחיד ובציבור כתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ולא אמר עד ה' ע"כ תד"ק ז"ל ומלת כי דהוא נ"ט יתפרש עד"ז דהנביא אומר לישראל לכו ונשובה אל ה' דר"ל בציבור וכ"ת ישובו אפי' ביחיד מאהבה ומגעת אל ה' עד וע"ב לז"א דאין לנו שום אופן לזכות למעלת עד וע"ב כ"א ע"י התשו' בציבור כמ"ש ונשובה אל. ה' ונ"ט לשבח יען כי הוא טרף וכו' ולא נתעוררנו לשוב קודם לכן עד שבאו יסורין עלינו ועי"ז אנו שבים מיראה פן יוסיף להכותנו ח"ו ולזה מוכרחים אנו לשוב בציבור למען נזכה למעלת עד וע"ב אל ה' ומשום דלא תק"ל דאיך תועיל התשו' ליש' כיון דקי"ל נו"ן אחו"ן לז"א יחיינו מיומים ופי' התרגום דאיירי על תח"ה וכיון שישראל עתידים לחיות בתח"ה מכאן ראיה דל"א הכי בבע"ח דאדם מישראל ושפיר מצינן לשוב בתשו' וכמדובר וק"ל: א"נ אפ"ל כה"כ הללו באו"א והוא בהק' מ"ש המפ' ז"ל דהתשו' ל"מ רק לישראל שהם בנים לה' ואב שמחל ע"כ כ"מ לא כן אוה"ע שהם עבדים לה' ומלך שמחל ע"כ אכ"מ כידוע וכבר הוכיחו המפ' ז"ל דמהיסורין מוכח דאית לן דין בנים כמש"ה כי כאשר ייסר איש את בנו וכו' גם מתח"ה נמי מוכח דאית לן דין בנים כידוע וז"א לכו ונשובה אל ה' וא"ת מנלן דתועיל לנו התשו' ומאין מוכח דאית לן דין בנים לה' לז"א כי הוא טרף וכו' מהיסורין הללו מוכח להדיא דאית לן דין בנים ועוד יחיינו מיומים וכו' דאיירי על תח"ה ומתח"ה נמי מוכח דאית לן דין בנים וכדאמרן וק"ל: ובזה אפ"ל כו' מאמרז"ל ע"פ תכתב זאת לדור אחרון מכאן שהקב"ה מקבל את השבים ועם נברא יהלל יה מכאן שעושה אותם בריה חדשה עכ"ל והוא מובן עפי"ה דתחילה אמר שהקב"ה מקבל השבים וזה מוכרח דאית לן ד"ב ומנל"ן הא לז"א ועם נברא וכו' דהיינו בתח"ה ומתח"ה מוכח דדין בנים אית לן וכנז"ל וגם עפ"י חקי' המפ' ז"ל על התשו' ממאי דקי"ל נו"ן אחו"ן ותי' דשאני בע"ח דאדם מישראל וראיה מתח"ה כנז"ל גם בזה הנה נכון המאמר הנז' וכמובן וגם עפ"י אותה חקי' המפ' ז"ל דאיך תועיל התשו' והוידוי דהוי דיבור ולא אתי דיבור ומ"מ ותי' דהקב"ה עשה אותם בריה חדשה והוא מעשה גדול וכנז"ל גם בזה א"ש המאמר הנז' וה"ה כמבואר מעצמו ולא יכולתי לחפש בס' המפז"ל אם קדמוני בזה לאפס הפנאי: א"נ באו"א אפ"ל כה"כ לכו ונשובה וכו' והוא בהק' את הידוע אשר חכמים הגידו שכ"ז שהרשע עומד במרדו כל המצות והמע"ט שסיגל בעודו רשע הולכים לסט"א למקום הטינופת והקלי' ובשוב רשע מדרכו הרעה הנה הקב"ה ברחמיו מוציא מתוך הקלי' והסט"א כל אותם המצות והמע"ט מעלה אותם משם בסוד חב"ו ומחזירם אצ הק' פנימה וכיון שהקב"ה שומר ומקיים התו' והמצות כידוע הנה הוא מקיים בזה מצות השבת אבדה באופן הנז"ל וע"ז חקרו המפ' ז"ל חקי' גדולה ועצומה מההיא דאמרי' בש"ס דמציעא ד"ל ע"א וז"ל והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם וכו' הא כיצד היה כהן והיא בבה"ק או שהיה זקן ואינה לפי כבודו וכו' לכך נאמר והתעלמת