פני יצחק חלק ו רלט

ולז"א כי אתה ה' אלהי ר"ל שתשיבני אליך ותוציאני לרויה מהיסורין אף שכבר באו עלי היסורין תציל ני מהם כי אתה ה אל הי דייקא מילת ה' האמורה בי"ג מדות אינה מן המנין אלא אתה ה' אלהי שמו של הקב"ה ואינו מן המנין ולזה תיבות רחום וחנון הם ב' מדות קודם שתבא הצרה ואחריה אם כן השיבני ואשובה וכו' כמדו': ועם זה יובן כוה"כ ביום צרתי ה' דרשתי דיל"ד דלמה דוקא ביום צרתו דורש ה' ואם ר"ל שביום צרה מבקש רחמים א"כ לא הול"ל אדנות אלא הוי"ה שהוא רחמים ואולם עפ"ה אפשר יתפרש דבהיות ה' קמייתא דבי"ג מדות אינה מן המנין צ"ל דרחום וחנון הם ב' מדות קודם הצרה ואחריה לז"א ביום צרתי ה' דרשתי הוא שמו של הקב"ה ואינו מה"מ וע"י זה ינצל מצרתו מכח דהוא חנון וכנז"ל: וזה עצמו כוה"כ בצר לי אקרא ה' ואל אלהי אשוע וכו' וזה ג"כ כה"כ יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב והוא ממש מכוין לד' התוס' הנז"ל וכמובן. ועוד אפ"ל בזה כמה פסוקים כאשר ירדוף הקורא: והחיד"א ז"ל בצווארי שלל פי' כה"כ השיבני ואשובה וכו' עם חקירת המפרשי' ז"ל דאיך יועיל הוידוי והתשו' שהם דברי' בעלמא לתקן מה שחטא במעשה כיון דקי"ל דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ותי' דעל ידי התשובה נעשים בריה חדשה ואתי מעשה שנעשו בריה חדשה ומבטל מעשה החטא וז"א השיבני ואשובה כי אתה אלהי כלו' אתה יכול להשיבני שהכל בידך אבל לגבי דידי כי אחרי שובי ניחמתי על העבירות בושתי וגם נכלמתי דזה דיבור ואחרי הודעי התשו' ספקתי ע"י דל"א דיבור ומבטל מעשה החטא ולכן ספקתי שלא עשיתי כלום ויאמר ה' הבן יקיר לי וכו' דנעשים ב"ח ומבטל למעשה הרע ותו ליכא ספיקא עכד"ק ודפח"ח: ועפ"י ד"ק אפ"ל כונת הכ' בהושע שובה ישראל עד ה"א וכו' והדקדוקים רבו ועם האמור הנה נכון ונקדים עוד מ"ש רז"ל דהתשו' ל"מ רק ליש' ולא לעכו"ם ואפי' לישראל ל"מ רק מצד החמלה החנינה כי הם בני אל חי חלק ה' עמו וכמ"ש הרמ"ע מפאנו ז"ל וכידוע וז"ש שובה ישראל עד ה"א כי להיותך ישראל תועיל לך התשו' ותכון לפני ה"א לאפוקי אוה"ע כנז' ולא תחוש מצד התשו' והוידוי שהם דברים בעלמא ולא אתי דיבור ומ"מ כנז"ל אלא קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דבידו הכל אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ובזה נעשים אנו בריה חדשה ע"י התשו' והוי מעשה ומבטל מעשה ועוד דהכא שאני דהגם דהוא דיבור מ"מ וראיה לזה ונשלמה פרים שפתינו כמו שאמר הכתוב זאת התורה לעולה וכו' כידוע: ועפי"ז אפ"ל כו' הכ' השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם וה"ה כמבואר מעצמו בתי' הנז' דע"י התשו' נעשים ב"ח וכמובן: עוד אפ"ל כה"כ קחו עמכם דברים וכו' במ"ש הרי"ף ז"ל בפ"ח דיומא דראב"ע סבר עבי' שבין אדם למקום נמי אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו בעבי' שבין אדם לחבירו והא בהא תליא יעש"ב וכבר הקדמנו לעיל דתשו' מאהבה זדונות נ"ל זכיות יע"ש. ובכן ז"א שובה ישראל מעבירות שבינך לבין חבירך ובתר הכי תשוב עד ה"א מעבירות שבינך למקום דהא בהא תליא כנז"ל ותני והדר מפרש דהטוב הוא שתעשו תשובה בציבור ומאהבה וז"ש קחו עמכם לשון רבים דברים שם רמז מה שביניכם לבין חבריכם דברי פיוסים וריצויים תחילה ואח"ך ושובו אל ה' מה שביניכם למקום כנז' ובזה תרויחו ריוח גדול אמרו אליו כ"ת עון וק"ט רמז למ"ש דתשו' בציבור ומאהבה זדונות נ"ל זכיות ובמקום העון נעשה טוב ואף בזה"ז דליכא קרבן תועיל התשו' והוידוי וז"ש ונשלמה פרים שפתינו כנז"ל זאת התו' וכו' וק"ל: ובאו"א אפ"ל הני קראי שובה ישראל וכו' בהדק עוד אומרו קחו עמכם דתי' עמכם יתירה דהול"ל קחו דברים וכו' אך יובן במ"ש מהרש"א ז"ל עמ"ש רפ"ק דר"ה ג"ס נפתחים בר"ה של צ"ג ושל רשעים גמורים ושל בינוניים וכו' ופי' הוא ז"ל דהצ"ג הוא דאין בהם רק חטא דאין אדם צדיק וכו' והרשעים הם שיש בידם פשע ומרד והבינוניים הם שיש בידם עון מזיד אבל לא פשע ומרד וכו' יעש"ב וידוע דסתם אדם הוא נחשב לבינוני והרי"ף ז"ל שם הק' דאמאי אם לא זכו הבינוניים נכתבים לאלתר למיתה דהרי הקב"ה רב הרי חסד וכו' הרי עכ"פ לא הוסיפו לחטוא ושקולים הם במעשיהם ותי' הוא ז"ל דע"כ ל"א רב חסד אלא דוקא לעוה"ב שאין בידם של הבינוניים לתקן בתשו' את אשר עיוותו כי במתים חפשי מן המצות ברם בעוה"ז שבידם לתקן בתשו' לא נאמר רב חסד דאם לא נתן לב לשוב עד יוה"כ איהו דאפסיד אנפשיה וכו' יעש"ב וז"א שובה ישראל עד ה"א ר"ל דיש בידך לחזור בתשו' אם בזמן שהרחמים והדין שקולים הם מצד מעשיך שאתה בינוני ולא תחשוב דכיון שאתה שקול א"כ הוא יתברך מטה כ"ח כדברי ב"ה ליום הדין משום כי כשלת בעונך דהוא נכשל בעונו הגם שהוא מזיד הוא מכת בינוניים וכמ"ש מהרש"א ז"ל וכנ"ל דהא ליתא ונ"ט לזה משום קחו עמכם דברים דייקא ושובו אל ה' דכיון דהתיקון הוא עמכם ובידכם לתקן לא נאמר רב חסד ואם לא יזכה לשוב הוא בעונו ימות וכד' הרי"ף ז"ל וק"ל: ובש"ס בפ' בתרא דיומא אמרי' התם אמר"ל גדולה תשו' שמגעת עד כסא הכבוד שנא' שובה יש' עד ה"א ורי"א עד ולא עד בכלל ומי אמר"י הכי והאמר"י גדולה תשו' שדל"ת שבתו' ל"ק הא ביחיד הא בציבור ע"כ ופי' הגאון מהרש"א ז"ל בח"א שם דפליגי במ"ע דתשו' אי צריכה אמצעי להגיעה לפני המב"ה או לא משום מצינו הענין דיש אמצעים בין אדם למקום דהיינו דיש מלאכים מקטרגים מלהשמיע לפניו ית' תפלת האדם ויש מלאכים סניגורים ומליצים טובים להגיע התפלה לפניו ית' כפי הזכות ולז"א ר"ל כאן בתשובה אינו כן דאין כאן אמצעי אלא דהתשו' מצידה עולה מעצמה ומגעת עד כה"כ בלי סיוע משום אמצעי ור"י פליג ואמר דעדיין יש אמצעי בין התשו' של אדם עד הגעתה לפניו ית' והיינו דעד כה"כ ולא עד בכלל ומלאכים וחיות הנושאים את כה"כ הם אמצעים וכו' וכאן בציבור השבים א"צ אמצעי וכו' עכתד"ק יעש"ב: ועפיד"ק אפ"ל כו' הכ' השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד ונק' עוד חקי' המפ' ז"ל דאיך תועיל התשו' כיון דקי"ל נראה ונדחה אינו חו"ן ומלבד מה שתירצו המפ' ז"ל כמו שנביא ד"ק לקמן עוד אפ"ל דהתי' שתי' המפ' ז"ל לאותה חקי' דלא אתי דיבור ומ"מ ותי' דע"י התשו' נעשו בריה חדשה וכנז"ל הנה בזה יש לתרץ ג"כ חקי' זו דכיון דנעשים ב"ח א"כ אינו זה אותו הגוף שנדחה כבר ע"י חטאו אלא פ"ח ב"ל וכקטן שנולד דמי וכמובן: עוד אפ"ל בישוב חקי' זו עצמה דהא דאמרי' דכיון שנראה ונדחה שוב אינו חו"ן אין זה אלא בבע"ח דבהמה דנפסלו להקרבה עוד מטעם מיאוס וכמש"ה הקריבהו נא לפחתך וכו' לא כן לגבי דידן אנחנו עב"י לגבי אבינו שבשמים דאפי' חטא יש' הוא ומ"מ דיבר הכתוב לא מאסתים ול"ג וכו' ובפ"ק דברכות אמרי' מנין שאין הקב"ה מואס בתפילתן ש"ר שנא' הן אל כביר לא ימאס ואשכחן לר"מ דס"ל דבנים מיקרו אפי' שעע"ז