פני יצחק חלק ו כד

שהלבוש ואמר שר"ל שבעודו מלביש אמ"ל וא"כ מצד זה נלע"ד שהדין נותן דחיישינן לקי': ואולי מרעותות הנז' בתחי' דברינו שביארנו כי אין בקי' הללו שום עדות המועיל לפי"ד כנז"ל מספיק להתיר לנערה הזאת שלא להצריכה חליצה או יבום כו"ע ובהצטרפות רעותא אחרת אשר אתרע בהאי סהדותא דנ"ד אשר לא הוזכרה בדברי מני"ר יצ"ו והוא דהעד הא' ההוא אמר שלא ידע באיזה יום או חדש היה המעשה כ"א באומדנא שהיה בימות הקיץ והגם דרובא דרבוותא הסכימו דבדיני קידו' לא בעי דו"ח מ"מ כששאלו אותו ואמר איני יודע באיזה יום לד' הש"ך בח"מ סי' ל"ג עדותו בטילה היא ומבוטלת והגם דס' הש"ך דחוייה מרוב הפוס' יעו' בס' ישמח לב אה"ע סי' י"א מ"מ בדין מרומה כנ"ד דנתפסה הנערה מאם המקדש והביאה עמה ברחוב כדי שתקבל קי' מבנה בלא דעת אביה ואמה אין לך דין מרומה גדו' מזה ויעויין לה' נדיב לב סי' ח' פסק רבני עיה"ק ורישת"ו דכתבו וז"ל אמנם כיון דנ"ד הוא דין מרומה דאי אפ' שתתקדש אשה בת טובים בחורה בלא שידוכין ובלא דעת אביה ובלא ברכת אירוסין כ"ש שיש תקנה בעיר עשויה בכל תוקף לגדור הפרצה הזאת וכיון שכן הכל מודים דבעינן דו"ח וכאשר כתבו ר"י בתשו' הביאה המרדכי והביאה מרן והרשב"א סי' א' ר"ט וכדאמרינן בסנהדרין וכו' וכ"כ מרן בתשו' סי' ב' דמשום טעמים הנז' משוו ליה דין מרומה יעו"ש וא"כ אף אם לא היו מקבלי עדות עושים דו"ח היה עדותם בטל כ"ש דבנדון דידן עשו דו"ח ולא ידעו באיזה יום היה המעשה דהא ודאי עדותן בטל אליבא דכו"ע: איך שיהיה מכל אלין רעותות דחילו בקי' הללו הן מצד פוסו' העד הא' וגם שלא נזכר באיזה יום היה המעשה הן מצד שהעד הב' שתחי' לא נזכר בעדות כלל ואחר שנזכר העיד כהעד הא' שלא ידע באיזה יום היה המעשה הן מצד דנצטרף עם העד הפסו' הן מצד דעבר על ההסכמה הן מצד דהו"ל איסור לאו דיבמה לשוק וכמ"ש עט"ר הגאון מהר"א אשכנזי זלה"ה בתשו' הנז"ל לד' מהריט"א זלה"ה על כל אלין דהוו נלע"ד דהנערה הזאת שריא לאנסובי לכל גבר דתצביין כאשר הורה גבר מע' הר' הפו' עליון למעלה יצ"ו אם יסכים עמנו עט"ר הר' הגאון המפורסם ראש"ל כקש"ת כמהר"ד יש"א ברכה שיחלא אזי ישמח לבי גם אני כ"ד הצעיר וזעיר וידאל ב' חנוך אנג'יל ס"ט. אנא נפשאי ראש"ל הח"מ חזי הוית כתבא דראשי'ם האי פ' דינא של הר' הגדול רב משרשיא מבני עליה חד מן קאמייא כמהר"ר יצחק אבואלעפיא נר"ו בשאלה הנז"ל והסכים עמו הר' המופ' מר דינא ח"ק כמהר"ר וידאל אנגי'ל נר"ו ושאלו ממני אחוה דעי וכשאני לעצמי הן בעון כהו עיני מראות ואין בכחי לתפוס קסת הסופר. ולחפש בספרים כאשר הייתי בימי קדם ואולם זכורני כי מלתא כדנא אפי' אם היה העד הנז' מעיד לפו"ד כבר פ' מרן ז"ל שקבלנו הוראתו בסי' מ"ב ס' ב' דהמקדש בעד א' אין חוששין לקידושין כ"ש שגם בעד הב' יש להסתפק בעדותו ובפרט לפי מ"ש הר' הפו' השני יצ"ו שהכריע דכיון שאמר איני זוכר שנתקדשה אשה לפני בבירות יע"א דודאי אין עדותו מועיל והו"ל אין כאן עדות כלל וקי"ל דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקי' אפי' שניהם מודים כמ"ש הרבנים הנ"ל יצ"ו ושעבר על ההסכמה לפו"ד אין זה מכריע דכיון שהיה ג"כ מארץ אחרת מעיר בבל הא ודאי לא ידע מהסכמה זאת עכ"פ גם בלא הך טעמא עפ"י השאלה המוצגת לפנינו הנני מסכי'ם ומערי'ב בהיתירה להך איתתא כאשר העלו הרבנים טובים השנים הנז"ל והדין דין אמת והאל ברחמיו יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן. ועד"א ח"ש פעיה"ק ירושלם ת"ו בש"א לחו' כסליו התרס"ב. הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברכה הי"ו סימן ו'. נתתי לבי למען דעת איך ינהגו פה עירנו יע"א כל הני נשי דידן, ללבוש פאה נכרית הנקראת פירוק"א לכסות שער ראשן בפאה נכרית ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רה"ר בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל דלכאורה נראה דהוא הפך הדין ממש דהגם דהרב שלה"ג ז"ל בפ' במה, אשה אמתני' דאשה יוצאה בכבול ופאה נכרית כתב וז"ל נלע"ד להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בכיסוי שערות שלהן כשהן נשואות אבל במקום קליעת שערן נושאות שערות חברותיהן שקורין קרינאל"ו בלעז ממ"ש שהאשה יוצאה בפאה נכרית בשבת ופי' המפ' דהיא מגבעת ידבקו בו שער נאה הרבה ותשים אותו האשה על ראש' כדי שתתקשט וכו' ומ"ש להדיא דמותרות בנות ישראל להתקשט בהם דשער באשה דאמרו לא הוי אלא בשער הדבוק לבשרן ממש וכו' ואין לומר שהיו משימות צעיף או סודר על הפאה נכרית דא"כ מאי אהני ההוא קישוט וכו' אלא פשיטא דמיירי שהולכות בשערות מגולים וכו' עכ"ל וכ"כ עוד הוא עצמי בפ' מי שאמר גבי מ"ש התם בש"ס ות"ק אמר לך אפשר בפאה נכרית יע"ש הנה הגם דהוא ז"ל ס"ל הכי מ"מ רבים לוחמים עליו דכל הבאים אחריו חלקו עליו ודחו ראיותיו בב' ידיהם קדש כמיש"ר הרואה בת' הרב באר שבע דצ"ג ע"ב וע"ג שהוא והרב מהרי"ק ז"ל הקיפוהו בחבילות קושיות והויות עד שעשאוהו כטועה ח"ו כיעש"ב וכן הרב אליה רבה בא"ח סי' ש"ג והרב שאלת יעבץ בח"א סי' ט' והכנה"ג א"ח סי' ש"ג הקשו עליו ודחו דבריו לגמרי וע"ע להרב ברכ"י ז"ל א"ח סי' ע"ה וסי' ש"ג השיגם דכבר קדמם הרב מהרי"ק והרב ב"ש ובס' מחב"ר סי' ש"ג כתב דכבר הרב שאלת יעבץ בח"ב התנצל שלא היה בידו ס' ב"ש יעש"ב. באופן שכל הפוס' הנז' נדחה קרו להוראת השלה"ג ז"ל הנ"ל ואיך נהגו נשי עירנו כוותיה מאחר שחלקו עליו ולא נמצא תנא דמסייע ליה כלל וכיון דהוי מילתא דאיסורה אין לנו לסמוך עליו להתיר והא ודאי דלא נהגו כן להתיר פאה נכרית אלא משום דסבורים הן ובעליהן דליכא איסור כלל וא"כ אין זה אלא מנהג בטעות וראוי לבטל מנהגם ולמונעם לגמרי כמ"ש הפוס' ז"ל דכל מנהג שנהגו בחושבם דליכא איסור וסבורים הם דהוא היתר גמור הו"ל מנהג בטעות וצריך לבטלו מכל וכל כידוע. הגם דמנהג דנ"ד הוא קדמון מזה שנים רבות יותר ממ' שנה והיו כמה רבנים מארי דאתרין ז"ל והיו רואים שכן נהגו ולא מיחו בידן כלל וליכא למימר שגם המה בחכמתם טעו וכסבורין היו דהוא מותר גמור ולזה שתקו ולא מיחו דחלילה לן לתלות בוקי סריקי בהו שטעו בדין ח"ו וא"כ לא הוי מנהג בטעות כלל מ"מ כבר כתב הרא"ש ז"ל בתשו' כלל נ"ה סיו"ד דמנהג שיש בו עבירה יש לשנות המנהג אפי' הנהיגו גדולים את המנהג דאין ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה וכו' עכ"ל יע"ש. וכ"כ הרדב"ז ז"ל בישנות סי' ע"ג וצ"ד