פני יצחק חלק ו כג

קיים מצות שלוח לעיין עלה דמלתא ולגלות דעתי קלה כמו שהיא להיות כדל מסכים להוראתו: ויען כי טרדות הזמן לא נתנוני השב רוחי לבא בארוכה לשאת ולתת בדבר הלכה כדמ"ל מה גם באיסור ערוה החמורה ברם מפני כבוד מע' הרב המופ' נרו יאיר לא יכולתי מלט ולבא בדברות ב' בקוצר אמיץ אם מותרת הנערה לינשא כאשר הסכים מע' הר' המופ' נ"י עליון למעלה וזה החלי בעזר צורי וגואלי: והנה מע' הר' המופ' נ"י הסכים בטעמא דהתירא משום ששה ספיקות שחלו בנדון הנז' א' פיסול העד הא' הגם שנתקבל כל העדות שלא בפניו מידי ספיקא לא נפקא. ב' בעדות העד הב' שתחילה אמר איני זוכר ואח"ך אמר כאשר הגידו לי הנדון נזכר מהעדות. ג' אם נתבטל גם עדות הב' מחמת שנצטרף עם העד הפסול. ד' דלפי דברי העד הא'. שהלביש הטבעת תחי' ואח"ך אמר לה הרי את וכו' הו"ל שתיקותא דלאחר מ"מ. ה' שהעדים לא הכירוה כיון שלא הזכירו שמה ושם אביה. ו' נפסלו העדים מחמת שעברו על ההסכמה: ואען ואומר דלע"ד נראה ברור כמ"ש מע' הר' המו' יצ"ו דקי' הללו לית בהו חילות ידים כלל לפי"ד להצריכה הימנו גט ואשיב יען כי מלבד מ"ש הר' המופ' עליון למעלה על הספק הא' דהגם שנתקבל פיסול העד שלא בפניו מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא ולדעת רוב הפו' מהני יעויין להכנה"ג אה"ע סי' מ"ב הגהב"י אות קע"ח ודלא כהרנו"ב חא"ע סי' ע"ב העולה על כולנה בנ"ד נלע"ד כי לדעת כ"ע הגם שקבלו העדות שלא בפני העד הפסו' מהני מאחר כי העד בעצמו העיז פניו ומפיו הגיד להמקבלי העדות כל עניניו הרעים ואע"ג דאין אדם משים עצמו רשע היינו דוקא כשלא באו עדים אח"ך להעיד בב"ד על פסלותו אבל אם העידו אח"ך ב' או ג' עדים על העבירות שהודה הוא עצמו עליהם ויותר מזה הרי הוא דבר ברור שהאמת כן הוא ובדבר ברור לא בעינן שיקובל העדות בפני בע"ד וכדכתב הר' ב"י חו"מ סי' כ"ח בשם מצאתי כתוב יעו"ש ועוד ראיה ממ"ש הרי"פ בתשו' הביאה הטור שם סי' פ"ז ויעויין להכנה"ג שם דכ' דכיון דהודה בדבר אי"צ שיעידי העדים היודעים בפיסולו בב"ד יעו"ש ועוד דלפי דברי העדים הוא שהוא מוחזק לבעל עבירות עד שאין הפרש בינו לבין הגוים כ"א בשם יהודי לבד וכשהוא מוחזק לכך באנו למ"ש הכנה"ג אה"ע סי' מ"ב הגהב"י אות קע"ח וקע"ט שמפני חזקתו פוסלין אותו ואין צריך לקבל עדות יעו"ש באות ק"פ וקפ"א וכ"ש שאין צריך לקב"ע בפניו וכמ"ש מורי בתשו' סי' י"ב יעו"ש: ועתה נעמוד על עדות העד הכשר אי מאני או לא מאחר דנצטרף עם העד הפסו' בטל עדותו ואין כאן אפי' עד א' בקי' והגם דלדעת המורה המובא בתשו' מהר"י פאדווה בסי' ל"ז אין עדותו בטילה וכן נראה דעת הריב"ש בתשו' סי' רס"ו ויעוי' לה' עדות ביעקב סי' ח"י מ"מ הר' מהר"י פאדווה דחה ס' המורה הנז' בשתי ידים ולזה הסכימו הר' מהרשד"ם ומהר"י אדרב"י ומשפטי שמואל ומשפט צדק ומהר"י קאפסאלי ומהר"א מוטל הוב"ד בתשו' כנה"ג בס' עדות ביעקב סי' י"ז ויעויין להר' כלי הכסף ח"ב דל"א ע"ד שהביא משם תשו' מהר"א אלפנדרי ומשאת משה חאה"ע שדחו ס' הר' עדות ביעקב וראיתו ועי' להר' עבודת הש"ס דק"ה ע"א שהביא תשו' מרן אה"ע סי' ב' שכ' בפשי' למ"ש הסמ"ג והרא"ם דחוששין לקי' ע"א היינו דוקא שקי' בע"א לבד אבל היכא דנמצא ע"א פסו' כנ"ד אין כאן עדות כלל ויעו"ש דכ' ג"כ דלפי מ"ש מהריב"ל ומהרלב"ח אף הריב"ש יודה בזה וכ"ש אם נצטרף מ"ש הכנה"ג שם וז"ל ואפי' להחולקים דיש לחוש לקי' ע"א ואפי' שהיו ב' והא' קרוב או פסו' היינו כשהעד ואחר כשר לכ"ע אבל בנ"ד שהעד הא' פסו' לכ"ע והעד הב' פסול לדעת קצת מרבוותא משום שעבר על ההסכמה הא ודאי שגם החו' יודו שגם עדות הב' בטל ואין חוששין לקי' שנעשו בעד א' כזה כלל כלל לא יעו"ש הוב"ד בצל הכסף שם ע"ג: גם מ"ש מע' הר' הפו' בענין העד הב' שבתחי' אמר איני זוכר ישוב חזר ואמר שנזכר דהוי פלוגתא דרבוות' אם יכול לחזור ולהגיד וכמ"ש הר' ברכ"י חו"מ סי' כ"ט יעי"ש מלבד זה נלע"ד דגם החולקין יודו בנ"ד דאין יכול לחזור ולהגיד לא מבעיא לדברי הסמ"ע שחילק בין כשאומר איני זוכר עתה לבין איני זוכר סתם אלא אפי' להר' פ"מ החו' על הסמ"ע מ"מ כשאומר העד איני יודע לדברי רובא דרובא דרבוותא ס"ל דאינו חוזר ומגיד יעוי' בב"י שם ומורם וט"ז ואורות ונחלת צבי ופ"מ בכולהו ס"ל כן ונ"ד אלים בל' זה שאמר העד שאינו זוכר מזה כלום וכל זמן שהיתי בבירות יע"א איני זוכר שום עדו' של קי' שקי' שום אדם אשה לפני מעי' דל' זה עדיף יותר ממי שאמר איני יודע ואח"ך נזכר וכמ"ש הר' פ"מ בטענא דמלתא דכשאמר איני זוכר לא אמר מלתא פסיקתא דאפ' דיש לו ידיעה בדבר אלא שאינו זוכר אך אם תחי' אמר איני יודע הוי מלתא פסיקתא שאינו יודע לו עדו' יעו"ש ובנ"ד פסיק למלתיה בכל דבריו שאחר שאמר איני זוכר הוסיף מזה כלום ושכל זמן שהיה בבירות לא קי' אדם שום אשה מעו' הא ודאי דאליבא דכ"ע לא יוכל העד הזה להעי' בעדו' קי' שנעשו לפניו בעיר בירות בהמשך הזמן אשר היה שם כו"ע: והנה במ"ש מני"ר יצ"ו שנראה מדברי העד שנתן לה הטבעת קו' אמירת הרי את וכו' והו"ל שתיקותא דלאחר מ"מ דלא מהני לרוב הפו' ז"ל נלע"ד דבנ"ד אינו נכנס בסוג שתיקותא דלאחר מ"מ דהא אפליגו רבא ור"ה בריה דרב יהושוע דרב' ס"ל דדין בא לידה תחי' דלא מהני כלום. ור"ה ס"ל אם נתן לה בתו' קי' ואח"ך אמר וכו' ושתקא מהני כיון דלא השליכה מידה אמרינן דנתרצית לקי' ורוב הפו' חשו להא דר"ה ה"ה הרי"ף והטור והרא"ש והש"ע ולדעתם צריכה גט מספק זולת הרמב"ם והרשב"א דס"ל דהלכתא כרבא דאינה מקו' וא"כ בנ"ד דהיתה הנערה עם אמו של המק' ממתינות במקו' מיוחד להמק' והעדים עד שבאו והלביש המקדש את הטבעת בידה לפני עדים ואח"ך אמר לה וכו' והיא לא השליכה מידה דהא ודאי אין לך גילוי דעת גדול מזה שנתרצית לקבל קידושיה ממנו ולקחת הטבעת בתו' קי' ולא בתו' מתנה וכמו שכן ראיתי לעט"ר הגאון מהרד"ח ז"ל בס' נדיב לב ח"ב דכ"ז ע"ד דכ' דכל שראינו מתוך מעשיה דרצונה להתקדש בין בתחי' הקי' וקודם להם ובין אחר הקי' מהני דבחדא מניהו סגי ומסני וחוששין לקידושיה יעו"ש כ"ש בנ"ד שמתחי' וע"ס ראינו שחפצה ורצונה להתקדש לזה כאמו'. ועוד יש לצדד ולפרש בדברי העד דהאמירה היה בשעת הלבישה כאשר מני"ר יצ"ו צידד שנוכל לפ' כן שבעודו נותן לה אמר לה וכמו שכן ראיתי להר' הגדו' מהרא"ש ז"ל הביאו עע"ר הגאון אחד היה אברהם ז"ל בפס' המובא בס' ישמח לב דק"ח ע"ב ד"ה והנה דהדין כן בנדונו שאמר העד שנתן בידה ואמ"ל דנוכל לפ' דבריו שבעודו נותן לה אמ"ל יעו"ש: וגדולה מזאת צידד לו' הר' כנה"ג סי' כ"ח הגה"ט ס"ק כ"ט בנדונו שאמר המקדש לעדים הוו עלי עדים שנתתים בתו' קי' דמשמע שכבר נתן המעות ואח"ך אמ"ל אפי"ה כ' הר' ז"ל שנוכל לפרש בכונת המק' באומרו שנתתים דהוא בלשון עתיד דר"ל שאני נותן כאשר מצינו בתורה עבר במקום עתיד נתתי כרם השדה קח ממני יעו"ש וכ"ש וק"ו בנדון ד' שסעד מנפר על מה שהיה