פני יצחק חלק ו רלח

וה"נ אמרינן בזוה"ק ע"פ גם ה' העביר חטאתך לא תמות דהוא על השטן שקטרג לפניו על דהע"ה ובישרו הנביא שגם ה' העבירו מלפניו יע"ש וזה פי' הרב חיד"א ז"ל בחימ"א כו' דהע"ה באומרו כי אני לצלע נכון ומכאובי נ"ת וכו' דר"ל כי אני לצלע שהיא האשה בת שבע נכון וראויה לי מו' י"ב אמנם אדאג מחטאתי שהוא השטן המקטרג עלי תמיד יע"ש וז"ש הרב כבסני מעוני שהוא עון ב"ש והעיקר מחטאתי שהוא השטן טהרני כי הוא המלמד עלי חובה כי פשעי אני אדע וכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה ואולם חטאתי שהוא השטן נגדי תמיד היא מנגדני ללמד חובה וסיים ואמר למען תצדק בדברך שאמרת ראויה היתה ב"ש וכו' וק"ל: וזה אפ' רמז הכתוב כי ביום הזה י"ע לטהר אתכם מכ"ח לפני ה' תטהרו בהק' עוד מ"ש רז"ל דהשטן מקטרג על ישראל בכל ימות השנה חוץ מיוה"כ כמנין השט"ן כנגד ימות השנה בציר חד יומא שהוא יוה"כ שאין לו רשות לקטרג בו ביום והוא עצמו השטן מתהפך לרחמים בו ביום וידוע דשם הוי"ה ב"ה הוא מדה"ר ותמיד מדה"ד מנגדת למדה"ר כי הם ב' הפכים חוץ מיוה"כ שהם משתוים שניהם לרחמים וז"ש כי ביום הזה י"ע כי יום זה שהוא יוה"כ הוא מסוגל ל"ע ולטהר אתכם ועלה יום זה במעלה רמה שגם מכל חטאתיכם העומד ומקטרג עליכם תמיד לפני ה' בשאר ימות השנה ביום הזה שהוא יוה"כ מתהפך לכם למדה"ר ותטהרו גם ממנו וק"ל: ובהני קראי דדהע"ה דאמר כי אני לצלע נכון וכו' יש להרחיב הביאור בהם ע"ד שפי' החיד"א ז"ל ולהבין אומרו כי עוני אגיד דמה נ"ט הוא זה למ"ש לעיל מניה ואולם אפ"ל עמ"ש בהקדמת זוה"ק בד"ח ע"ב בויכוח דומה עם הקב"ה בעבור דהע"ה וסוף טענת דומה היתה בעבור שפצה פיו דהע"ה ושפט ואמר חי ה' כי בן מות הוא וכו' ואיהו דן לנפשיה ומשפטו חרץ אמ"ל הקב"ה לית לך דהא אודי לגבאי ואמר חטאתי לה' ואע"ג דלא חב וכו' ע"כ ובפ"ב דיומא איתא שם דו' חודשים נצטרע דוד ופירשו ממנו סנהדרין בעבור ב"ש יע"ש וכבר ארז"ל דראויה היתה ב"ש לדוד מו' י"ב אלא שאכלה פגה וז"ש כי אני לצלע נכון כנז' מהתיד"א ז"ל ואעפי"כ מכאובי שהם היסורין נגדי תמיד מה זה ועל מה זה מה טיבן של יסורין הללו ויהי כמשיב דה"ט משום כי עוני אגיד שפציתי פי וחרצתי משפטי ועונשי שאמרתי חי ה' כי בן מות הוא וכיון שדנתי הדין לעצמי לכן אדאג מחטאתי שהוא דומה וק"ל: ובקרא דלפני ה' תטהרו אפ"ל באו"א במאי דתמן תנינן ביומא אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מט"ו וכו' והרב מהרמב"ח ז"ל בס' תוס' יוה"כ בדנ"ו ע"ג כ' וז"ל שיש לישראל אושר שסליחת העון והטהרה היא ביד הקב"ה שאם היה ביד מלאך היה קשה לישראל סליחת העון כי השליח מדקדק כי הוא מהכת שאינם חוטאים ועוד שאין השליח עושה אלא שליחותו אבל עתה שסליחת העון הוא ביד אביכם בשמים שהוא רחמן ואדון העולם הוא מיקל עליכם ע"כ עתה ז"א כי ביום הזה י"ע וכו' ואל תחשבו שהוא ע"י שליח והוא מכביד לדקדק עליכם לא כי אלא לפני ה' תטהרו שאני אדון העולם ורחמן ומיקל עליכם וק"ל: וזה אפ' רמז הכתוב בתהלים כי אליך ה' נפשי אשא כי אתה ה' טוב וסלח דיל"ד דבתר אומרו כי אליך ה' מאי קאמר עוד כי אתה ה' הול"ל כי אליך ה' נפשי אשא כי טוב וסלח אתה ועם האמור הנה נכון דלהיות הסליחה ביד ה' הוא טובה לשבים לז"א כי אתה ה' אתה דייקא טוב וסלח אתה שהוא בידך ומרחם עלינו וק"ל: הדרן לק' דישעיה יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו דיש לדקדק אמאי ברשע אמר דרכו ובאיש און מחשבותיו זאת ועוד יל"ד דכשם שברשע אמר דרכו הכי הול"ל באיש און מחשבתו ואמאי בחדא נקט לשין יחיד ובאידך לשון רבים ואפ"ל בהקדי' מ"ש החיד"א ז"ל בס' כסא דוד דרוש א' וז"ל א"נ אפשר במ"ש הרב משכ"י הגם דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה מ"מ אם עבר עבירה ושנה בה אותה עבירה אם חשב בה עוד היא מצטרפת וז"ש עבר עבירה ושנה בה הותרה לו ופריך הותרה לו ס"ד אלא נעשית לו כהיתר הכונה עשית לו כמצוה דהמחשבה היא מצטרפת והגם דהלשון דחוק הענין מתוק וערב וחריף עכד"ק יע"ש וכבר ידוע מ"ש המפ' ז"ל דטעם הדבר דמחשבה טובה מצ"ל ביש' ולא באוה"ע ובמחש"ר להיפך דבגוים מצ"ל ולא בישראל משום דנשמת ישראל ממקום גבוה ממעל אלהים חצבה ומשו"ה חזקה דביש' מח"ר שלהם לא תבא לידי מעשה ומחש"ט בודאי אתיליד מעשה וכלפי לייא אוה"ע וכפי"ז א"ש דרבי סבר דבתרי הויא חזקה ולדעת רבוותא קמאי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והנמק"י ז"ל באיסור תורה קי"ל כרבי דבתרי הויא חזקה כידוע וא"כ זה שעבר עבירה ושנה בה א"כ הויא חזקה דיצרו מכשילו בעבירה זו ומשו"ה בתר דאיתחזק מחשבה רעה דעבירה זו מצט' לו דבזה איבד חזקתו הקדושה וקנה לעצמו חזקה להיפך וכו' ע"כ נ"ל דבעשותו העבירה ב"פ מכאן ואילך מחשבתו הוא כמעשה לז"א יעזוב רשע דרכו דלא עבר רק פ"א וראוי לקרותו רשע דרכו דייקא ואיש און דהוחזקה מחשבתו ונקרא איש און צריך שגם מחשבותיו יעזוב שלא יתור לבבו לחשוב באותם העבירות שעשאם פעמים ולזה דייק לי' באיש און מחשבותיו כי מחשבה דידיה מצטרפת ועל חלוקת הרשע אמר ישוב אל ה' וירחמהו ועל איש און אמר ואל אלהינו כי ירבה לסלוח אפי' שעבר ושנה וק"ל: ועפ"י מש"ל משם הרב מהרימ"ט ז"ל דפי' אני ה' אחר שיחטא האדם דאתא לאפוקי מס' ר"מ דאמר וכולם שחזרו אין מקבלים מהם אלא כרבנן דפליגי על ר"מ וס"ל שובו בנים שובבים ואפי' מאה פעמים אפ"ל קראי דירמיה סי' ל"ה וכ"ת השיבני ואשו' כי אתה ה' אלק' כי אחרי שובי ניחמתי דאומרו כי אתה ה' צ"ב דמה נ"ט הוא זה וגם מלת כי הבאה אח"ז צ"ב וכפי האמור א"ש דקאמר השיבני וכו' כי אתה ה' אלהי דייקא דקאמר ה' ה' בי"ג מדות ואני ה' אחר שיחטא ונ"ט למה אמרתי כי אתה ה' הוא משום דאחרי שובי נחמתי חזרתי לסורי ור"מ ס"ל דאין מקבלין ולולא תורתך שעשועי שכתבת בתו' י"ג מדות ורישא דכולהו ה' ה' תרי זימני ופירש: מהרי"ט ז"ל דבא לומר דאף ששב וחזר לסורו מקבלו עוד ולז"א כי אחרי שובי ניחמתי שאחר שחזרתי בתשו' חזרתי לסורי פ"ב ועליה דמר קא סמיכנא כי אתה ה' אלהי דייקא: א"נ אפ"ל כי אתה ה' אלהי במ"ש רע"ק אשריכם ישראל וכו' ובמ"ש הרב מהרמב"ח ז"ל וכנז"ל והדברים: הם פשוטים ומבוארים מעצמם וק"ל: ואפשר יתפרש תחילת הכתוב ע"ס יסתרני ואווסר השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי במ"ש בגליון תוס' ז"ל בש"ס דר"ה דטו"ב ע"ב דתיבת ה' קמייתא דבי"ג מדות אינה מן המנין אלא הוא שמו של הקב"ה וכדי להשלים מנין הי"ג מדות הוכרחו לו' דרחום וחנון הם ב' מדות רחום קודם שתבא הצרה על האדם וחנון אחר ביאת הצרה מרחם עליו להעביר ממנו צרתו יע"ש והשתא ז"א יסרתני ואווסר שבאו עלי הצרות והיסורין