פני יצחק חלק ו רלז

דמשמע דוקא עון ע"ז ולא עון אחר אפ"ל משום דישראל עשו את העגל ונכשלו בעון ע"ז וחזרו בתשו' והקב"ה קבלם בתשו' כידוע וכיון דהוה ס"ל כר"מ דאין מקבלין א"כ בהכרח היה דעוד לא יכשל בעון זה לעולם כי לא תועיל להם התשו' ברם בשומעם הי"ג מדות ידעו דליתא לדר"מ ויחזרו לסורם להכי נקיט בלישניה עון ע"ז וכמובן: ועפ"ד מהרימ"ט ז"ל הנ"ל אפ"ל מאמר רז"ל הידוע שאלו לחכמה חוטא מ"ע אמ"ל חטאים ת"ר לנבואה אמ"ל הנפש החוטאת היא תמות שאלו לתו' אמ"ל יביא קרבן ויתכפר להקב"ה אמ"ל יעשה תשו' ויתכפר עכ"ל ויל"ד דמה הלשון אומרת חוטא מ"ע דמשמע לישנא דחוטא דהוא הוה חוטא והולך כמה פעמים והול"ל מי שחטא מ"ע ותו ק' דמה שאלה היא זו וזיל קרי בי רב בתנ"ך דתשו' מהניא לחוטא ותו ק' דאיך החכמה והנבואה נעלו דלת בפני החוטא שלא תועיל לו התשו' דזה היפך כמה קראי בתנ"ך דתשו' מהניא לחוטא: ואולם עפי"ד מהרימ"ט ז"ל הנ"ל הנה נכון דשאלת היתה על החוטא ושב בתשו' וחוזר וחוטא זה רכו כסל תמיד כל הימים בכגו"ד באו לבית הספק דאפ' דהלכה כר"מ דאין מקבלין כזה החוטא ושב וחזר לסורו הרע כפעם בפעם ומשו"ה שאלו לנבו' ולחכמה ותרוייהו ס"ל דלאיש אשר אלה לו אין מקבלין תשובתו וכר"מ ומשו"ה דייק לו' חוטא מ"ע וע"ז מייתי קראי דמיירי בכה"ג שהם קרא דחטאים שהם ל' רבים תרדף רעה וכן קרא דהנפש החוטאת דייקא בהוה תמיד היא תמות ובראותם אלו השואלים דכלתה אליהם הרעה מאת החכמה והנבואה שננעלו בפניהם פתחי תשו' לזה שאלו לתו' ואמ"ל שעכ"ז יביא קרבן ויתכפר ושאלו להקב"ה ואמ"ל דאף בכגו"ד יעשה תשו' ויתכפר דהלכה כרבנן דר"מ דס"ל שובו בנים שובבים אפי' אחר כמה פעמים וכדאמרן וק"ל: וזה אפ' דרמז הכ' ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי דאין ועתה אלא תשו' ובזה ירום ראשי על אויבי סביבותי דהתשו' ל"מ רק לישראל ולא לאוה"ע וכ"ת דהרי הנבואה והחכמה ס"ל דגם לישראל ל"מ התשובה לז"א ואזבחה באהלו זבחי תרועה דהרי התו' אמרה יביא קרבן ויתכפר וגם אשירה ואזמרה לה' דאמר יעשה תשובה ויתכפר ודלא כס' הנבואה והחכמה וק"ל: וזה אפ' דרמז הכתוב כי ביום שזה יכפר עליכם לטהר אשכם מ"ח דהאי מכל אתא לרבויי עבירות ששב עליהם וחזר לסורו דעם כל זה הקב"ה כר"מ וק"ל: ואפשר שזה כה"כ בישעיה סי' נ"ה יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ויל"ד במ"ש וישוב אל ה וירחמהו וחזר ואמר ואל אלהינו כי ירבה לסלוח דמשמע דבעי תרתי רחמים וסליחה ברם עם הקדום א"ש דאיירי האי קרא במי שחטא ושב וחזר לסורו הרע דס"ל לר"מ דאין מקבלין לז"א ישוב אל ה' וירחמהו ואם כה תאמר דבכגו"ד אין מקבלין לז"א ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ירבה דייקא אפי' ק' פעמים כאמור וק"ל: א"נ אפ"ל באו"א בדיוק אומרו כי ירבה לסלוח מאי ירבה דקאמר והוא בהק' מ"ש בפ"ק דע"ז ע"פ רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד על יכם את כ"ע דשאל ההוא מינא זוהי חיבה יתירה שחיבבן וכו' אמ"ל משל לאדם שיש לו ב' בע"ח אחד אוהבו ואחד שונאו משונאו נפרע בב"א מאוהבו נפרע מעט מעט אין הזמן מגיע עד שנמצא פרוע כך הקב"ה נפרע מישראל ופוקד עליהם בכל יום ע"כ עון שעושים ונמצא ראשון ראשין בטל: אשר על פי זה אפשר לפרש כונת ירמיה הנביא ע"ה בקינתו וכה אמר תבא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי ע"כ פשעי וכו' ויל"ד דאחר שאמר תבא כל ר"ל מהו זה שאמר עוד ועולל למו דכפי עונותיה הוא מענישם ועוד מאי כי רבות אנחותי דמה נ"ט הוא זה: אמנם עם האמור הנה נכון ונק' עוד מאמרז"ל שהיו אוה"ע קוראים לישראל מוכים ומעונים בסובלי חולאים והיו אוה"ע מבזים אותם והוא צע"ג לישראל לשמוע חרפת נבל כל היום מלבד יסוריהם כע"כ ביקש ירמיה ע"ה מאת ה' תבא כל רעתם לפניך דהיינו שיפרע מהם בב"א כדרך בע"ח שונא ואולם ביקש שעולל למו כאשר עוללת לי עכ"פ הכונה חוץ מזה השב גמולם להם מעט בכל פעם כדרכך עמי ונ"ט לזה כי רבות אנחותי שהם מבזים אותי והייתי להם לחרפה מלבד צערי ואנחתי ולבי דוי וק"ל: ובזה אפ"ל כו' הכ' חנני אלהים כחסדך כרוב רחמיך מח"פ הרב כבסני וכו' למען תצדק בדברך וכו' ויל"ד מאי הרב דקאמר דמשמע הרבה פעמים ותו להבין אומרו למען תצדק וכו' חוץ מדרז"ל בזה ועם האמור ה"ן דקאמר כרוב רחמיך מ"פ ופירש ואמר כיצד הם הרחמים ואמר שיהיה בפעמים רבות כדרך בע"ח אהוב ועי"ז תצדק בדברך אשר אמרת רק אתכם ידעתי וכו' ודלא כשאלת אותו המין וק"ל: וזה עצמו אפ' כו' הכ' ישוב אל ה' וירחמהו כלו' אל תחוש כי תשוב אל ה' שיפרע ממנו ע"כ חטאתיו בב"א ונמצא כלה לגמרי לז"א ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ירבה דייקא בהרבה פעמים הוא נפרע וסולח וק"ל: ואפשר שזהו ג"כ כו' הכ' הבא אחריו כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו' נאום ה' ר"ל דלא כמו שאתם חושבים שאני נפרע מכם בב"א נאום ה' ר"ל שכבר דברתי ואמרתי רק אתכם ידעתי וכו' כנז"ל וק"ל וכדי להבין מ"ש הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני דהקושי מבואר דכיון דביקש על העונות שהם הזדונות בודאי שיכפר על החטאות שהם השגגות וכעין משה"ק רבנן לר"מ בסדר הוידוי שלו בפ"ג דיומא דמאחר שהתודה על העון שהוא מזיד איך חוזר ומתודה על השגגות יע"ש וא"כ זה עצמו קשיא בהאי קרא: ואפ"ל במ"ש רז"ל בפ' יוה"כ אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נ"ל כשגגות וכו' ופריך והא אמר ר"ל נ"ל כזכיות ומשני ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה כנז"ל. וז"א הרב כבסני מעוני היינו המזיד וש"ת דמה שאני מבקש הוא שיעשו הזדונות כשגגות כמימרא קמייתא דר"ל לזה חזר ואמר ומחטאתי טהרני כלו' עיקר בקשתי על הזדונות הוא שתטהרני גם מהשגגות שלא לבד יתהפכו הזדונות לשגגות אלא תטהרני טהרה גמורה גם מהשגגות שלא ישאר שום רושם כלל ואדרבא יהיו זכיות כאידך מימרא דר"ל יען דהתשובה שאני עושה היא תשו' מאהבה וז"א לך לבדך חטאתי וכו' למען תצדק בדברך כמשז"ל תצדק אתה ולא אני שלא יאמרו עבדא נצח וכו' וכיון דעיקר העון היה לחוש על כבוד קוני משם ראיה שהתשו' היא מאהבה ולפי"ז מהראוי הוא שיעשו כזכיות וכמדו' וק"ל: ושו"ר למהראנ"ח ז"ל בפ' נצבים שכ"כ במקצת שינוי והרואה דבריו ז"ל שם יתמה דאייתי הני תרי מימרי דר"ל בשם י"א וי"א ולא יצדק לו' י"א וי"א אחר דתרוייהו הם מילתיה דר"ל והוכרח לבקש טעם מסברא דנפשיה למה יעשו לו כזכיות וכפי"ד הגמרא הנז' כבר תירץ כאן מאהבה כאן מיראה יעשד"ק ז"ל ודוק: א"נ אפ"ל באו"א כו' הכ' הנז' בהק' מ"ש בזוה"ק בענין דהע"ה עם ב"ש דהשטן קטרג עליו ביותר והקב"ה השיבו דראויה היתה ב"ש לו מששת י"ב יע"ש ונודע הוא דהשטן נק' חטאת כמש"ה לפתח חטאת רובץ