פני יצחק חלק ו רלו

ליוה"כ שהרי בכל ט' ימים שבין ר"ה ליוה"ך אינו מתכפר אלא שליש ובער"ה לבדו מכפר שליש ותי' מרן ז"ל די"ל דשליש ראשון קל להתכפר ושליש שני קשה יותר ושליש אחרון ק' מכולם וכו' עכ"ל יע"ש ופשט ד"ק מובנים עוד ב' שלישים ושליש ב' ק' ממנו כי הוא מחצית הנשאר וישאר לו דבר מועט ושליש אחרון ק' יותר כי ישאר בלא כלום זהו תוכן ד"ק ז"ל לכל ישר הולך: ברם ראיתי בס' חסדי דוד להרב מהר"ש חסאן ז"ל סי' תקפ"א דפירש כו' מרן ז"ל בתי' הנז' באו"א וז"ל ותי' מרן דאינו דומה כפרה שמכפר להם תחילה לכפרה שמכפר להם אח"ך דקשה הדבר לכפר אחר שכבר כפר זימנא אחריתי ושאני ר"ה שהוא זימנא קמייתא וא"כ החידוש של כיפור ועימ"ת הוא דמכפר אחר שכבר קדם כפרה אחרת עכ"ל יע"ש והן אמת שדברי מרן ז"ל הם סתומים וסובלים ב' פי' הנז' ועכ"פ הרווחנו תי' אחר מבין ב' הפי' הנז' וכמובן: והרב פר"ח ז"ל שם תריץ יתיב לעיקר קו' מרן ז"ל וז"ל ואין זה דקדוק דמה בכך שהרי מה שנשארו מהעונות מכפר יוה"כ וגם אם לא היו מתכפרים השני שלישים קודם יוה"כ אעפ"י כן יוה"כ מכפר הכל משא"כ בער"ה והיינו רבותיה דיוה"כ עכ"ל וכ' עליו הרב חס"ד ז"ל הנ"ל דאין זה נכון דא"כ הניחא דתירץ לגבי כפור מה יענה בעימ"ת דאעפ"י דהי"ל מה לכפר לא כיפרו אלא שליש וכי עימ"ת דינם כמו יומא חדא שהוא ער"ה עכ"ל יע"ש ולעד"ן דדברי הפר"ח ז"ל נכונים בב' פני חדא י"ל שכונת הפר"ח ז"ל הוא לו' דהן אמת דקושייתו מעימ"ת נכונה ברם על יוה"כ אינה קו' או נאמר דאשכחן למרן ז"ל הק' קושיתו שלא כסדר דבתחי' הו"ל להקשות מעימ"ת שהם יותר קרובים ובתר הכי הו"ל להקשות מיוה"כ שהוא יותר רחוק אלא ודאי דעיקר קושיתו הוא מיוה"כ שהוא עיקר הכפרה הכתובה בתורה ולא אפ"ל דכפרת ער"ה תהיה כמוה ואולם אם נתרץ ליוה"כ אח"ך בנקל נוכל לתרץ לעימ"ת כי גם שניהם לא הוזכרו בתו' ויכולים אנו לו' דמפני שנזדרזו ונתעוררו לשוב קודם בא יום הדין וכאלה רבים ברם מרן ז"ל אגב דקשיתיה מיוה"ך קשיתיה נמי מעימ"ת והפר"ח ז"ל בחכמה יסד אר"ש ולא העתיק מקו' מרן זולתי חלוקת יוה"כ כי היא העיקר והא דעימ"ת ממילא נפקא ופשוט: וכעין קו' הרב חס"ד ז"ל הנז' ע"ד הפר"ח ז"ל כנז"ל קל"ט ע"ד הרב י"א ז"ל שם בסי' הנז' דרצה לתרץ על קו' מרן ז"ל דשליש יוה"ך הוא כעין עשורייתא דבי רבי דהוא שליש הנשאר יע"ש וקל"ט דמה יענה לעימ"ת ורצונם היה לישב כדשנינן ע"ד הרב חס"ד ז"ל וכמש"ל ברם דחוק מאוד דיהיו עשרת ימי תשו' פחותים מער"ה וכמובן: אכן אי קשיא ע"ד הפר"ח ז"ל הא ק"ל דמד"ק נראה דיוה"כ מכפר הכל ומאי דהשתא כיפר שליש הוא לפי שקדמו כפרתם של ב' שלישים הראשונים וזוהי שק' דא"כ למה זה תיקנו להתענות ער"ה ובעי"ת ללא צורך כיון דיוה"כ מכפר הכל לבדו. זאת ועוד דכפי המשל שהביא המד' נראה דאם לא היו מקדימים קודם שהגיע המלך לעיר לא היה מוותר להם כלום וכל הויתור הוא בעבור קדימתם והוא דומה לכפרת ישראל ודבריו ז"ל שגבו ממני ולא זכיתי להבינם אם לא שנאמר שהוא על צד היותר טוב ודוחק והיותר קשה ע"ד הפר"ח ז"ל מדאיתא בר"ה דטו"ב ע"ב מיתיבי השב בינתים מוחלין לו לא שב בינתים אפי' הביא כל אילי נביות אין מוח"ל ל"ק הא ביחיד הא בציבור ופירש"י ז"ל בינתים בין ר"ה ליוה"כ הרי להדיא דתשו' שבין ר"ה ליוה"ך צריכא טובא ליחיד ול"ל דמשל המד' לא מישתעי אלא בעון ציבור דאין זה נכון כיון דסתמא מיירי ע"כ עונות הציבור והיחיד ובדוחק י"ל דהשב בינתים דקאמר תלמודא אינו תענית אלא תשובה בעלמא והתענית לצד היותר טוב והוא דוחק: איך שיהיה עפ"י דברי רז"ל במד' הנז' הנה נכון מ"ד קרא וגם עתה וכו' וז"ש וה' נתן קולו ל"ח זה ר"ה והקול שנתן הוא כי הנה יום בא לה' גדול ונורא זה יוה"כ שבו מתכפרים עונות יש' ע"י התשובה בצום ובכי שיעשו בו ביום ואולם וגם עתה שובו עדי נאם ה' בצום ובכי כלו' אף דיוה"כ הוא מכפר עכ"ז וגם עתה דהיינו מר"ה ימים שבינתים שובו עדי וגדולה תשו' באלו הימים שמר"ה עד יוה"כ אשר בהם מתכפר שליש עונותיהם כמו יוה"כ ויוה"כ לבדו אינו מכפר אלא שליש ולכן צריך לשוב גם עתה להתכפר שליש וכשיבא יוה"כ מכפר הכל כמ"ש במד' הנז' וכמדובר וק"ל: ועפיד"ק של הפר"ח ז"ל הנז"ל אפ"ל כו' הכ' כי ביום הזה יכפר עליכם ל"א מ"ח וכו' די"ל תיבת כל מאי אתא לרבויי ואולם עם האמור מהפר"ח ז"ל הנה נכון דאתא לרבות כי ביום הזה יכ"ע ל"א מ"ח אפי' שלא היו מתכפרים הב' שלישים קודם יוה"כ אפי"ה יוה"כ מכפר הכל וכמ"ש הפר"ח ז"ל: א"נ באו"א אפ"ל כה"כ הנז' בהק' לבאר כה"כ בפ' נצבים וכ"ת פן יש בכם איש או אשה וכו' אשר לבבו פונה היום מעם ה"א ללכת לעבוד וכו' לא יאבה ה' ס"ל וכו' ויל"ד מאי מעם ה' ומאי קאמר כי אז דנראה דר"ל תומ"י והנה מדת הקב"ה אינה כן אלא ארך אפים וכו': ואפ"ל בהק' מ"ש רז"ל בר"ה דטו"ב ע"ב ע"פ ויעבור ה' וכו' אמר"י אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ והראה לו למשה סדר תפלה ואמ"ל כ"ז שישראל עושין לפני כסדר הזה אני מוחל להם ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני אחר שיחטא וכו' ע"כ ויל"ד דאחר שיחטא האדם ויעשה תשו' פשיטא שהקב"ה מקבלו דהתשו' היא אחת ממ"ע ואין לך דבר שעומד בפני התשו' ומאי למימרא אני ה' אחר שיחטא אמנם בהכרח לומר דהקב"ה מאריך אפו יותר מדאי או שגובה ממנו מעט מעט כדין בע"ח אהוב וכדאיתא בפ"ק דע"ז ע"פ רק אתכם ידעתי וכו' דאוהבו נפרע ממנו מעט מעט יע"ש והשתא ז"א פן יש בכם וכו' אשר לבבו פונה היום מעם ה"א דייקא מתיבת ה' הנאמרה בי"ג מדות דאיירי לאחר שיחטא האדם ואם עשה תשו' זאת אינה צריכה לפנים אלא ודאי מאריך אפו ביותר מדאי או גובה ממנו לאט לאט א"כ איפה יאמר נא הרשע נלכה נעבוד אלהים אחרים ואחר זמן מה נשוב אל ה' כי ירבה לסלוח או יפרע ממנו פרעון ברחמים לז"א לא יאבה ה' ס"ל לאיש אשר אלה לו אלא כל בתר איפכא כי אז תומ"י נפרע ממנו בב"א יעשן אף ה' ולא יאריך אפו עליו כלל וק"ל: א"נ אפ"ל כה"כ הנז' באו"א קרוב לזה במ"ש מהרימ"ט ז"ל בס' האזינו בכו' דרז"ל הנז' במ"ש אני ה' קודם שיחטא דר"ל דאף שגלוי לפניו שעתיד לחטוא אינו דן אותו רק באשר הוא שם אני הוא לאחר שיחטא ויעשה תשובה ר"ל שיחטא אחר שעשה תשובה הוא דלא כר"מ שאמר בפ"ק דע"ז וכולם שחזרו אין מקבלים מהם אלא כמ"ד שובו בנים שובבים אפי' אחר כמה פעמים ע"כ נקטינן דמתיבת ה' הכתובה בי"ג מדות למדנו דאף שחטא ושב וחזר וחטא עכ"ז הקב"ה מקבלו והשתא יובנו הכתו' הנז' מעצמם ודייק לו' לא יאבה ה' ס"ל אלא כר"מ דאמר אין מקבלין וכמובן: והא דדייק קרא בלישניה למינקט ללכת לעבוד א"א