פני יצחק חלק ו רלה

צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנא' ה' לא יעזבנו בידו כנז"ל והמפ' ז"ל פי' ג"כ סיפיה דקרא ולא ירשיענו בהשפטו עד"ז וכלו' דאל יחשוב אדם כיון דלעולם צריך לעזר אלהי א"כ לפי"ז לא יקבל אדם שכרו מושלם על כפיית יצרו כיון שהקב"ה עוזרו וינוכה לו משכרו כנז"ל ובבא האדם לדין לפני ה' לתבוע שכרו ירשיעוהו ר"ל יחייבו המקטרגים באומרם כי זה כל האדם מצד עצמו היה חוטא רק שהקב"ה היה בעזרו והצילו לז"א הכתוב לא תירא ולא תחת כי גם זה מחסדי ה' כי לא ירשיענו בהשפטו אפי' דמאת ה' היתה זאת להם שעזרם לכבוש היצה"ר אפי"ה יבא על שכרו מושלם ונכ"ה לא ינכ"ה כאילו האדם מצד עצמו נצח ליצה"ר ולא ה' פעל כל זאת וכמשז"ל ע"פ גם בעיני יפלא כידוע: וזה עצמו כו' מאמז"ל דסוכה בפ' החליל הנז' שאמרו שם דלצדיקים נדמה להם כהר תבור ולרשעים כחוט השערה כנז' דלכאורה הדבר תמוה דלמה ואיך יתכן לצייר בשכל אנושי שגוף אחד יתדמה לב' גוונים כהר תבור וכחוט השערה והרי הצדיקים והרשעים עיני בשר להם עינים להם ול"ו יראו והרי"ף ז"ל בפ' החליל ע"ד רז"ל הללו כ' דכל חד מנייהו בדידיה קא משער וכמ"ש רז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וא"כ בדין הוא דלצ"ג יתדמה להם כהר תבור כיון שהם גדולי ישראל ויצרם גדול מהם דכולי האי ואולי יוכל לפתותם לא כן הרשעים שהם פחותים וקטני הערך מאוד א"כ די להם ביצה"ר כל דהו אפי' כמלא נימא לפתותם כיון שהם סרים למשמעתו אתד"ק יע"ש: אמנם עם האמור הנה נכון דכבר הקדמנו מ"ש הקב"ה לישראל אתם פתחו לי פתח כחידו ש"מ וכו' כנ"ל והצדיקים לעת"ל יחשבו שבאמת הכל היו צריכים מצד עצמן לנצח היצה"ר וכן עשו הם הכל מעצמם בלתי סיוע אלהי כלל ובראותם את היצה"ר שהוא הר גבוה אז יאמרו שבודאי הגמור דרך טבע לא יתכן כי כחנו ועוצם ידנו היא שעמדה לנו לכבוש את היצה"ר ההר הגדול הזה אם לא כי מאת ה' היתה זאת לנו לעוזרנו ולזה הללו בוכים הם הצ"ג שלא עצרו כח לכבוש את היצה"ר ההר הגדול הזה רק מעט מזער ובאמת חסדי ה' כי רבו כי הוא אמר ויהי אתם פתחו לי פתח כחודו ש"מ וכו' אכן הרשעים בראותם כי צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם יבינו הדבר על בוריו כי ודאי היה ה' עזרם ומגינם להצ"ג ולולא עזרתו ית' לא יתכן לכבוש הר גבוה כזה אלא ודאי שרצונו ית' כי הן האדם יפתח לו פתח קטן כחש"מ וכו' ועל כן יבכיון מה הנה אלה רשעים באומרם דאיך לא יכלו לכבוש חוט השערה הזה כי אעפ"י שהוא הר גבוה ותלול מ"מ מכח שרואים גדו' צדי' בכבוד גדול מוכרח שרצון הקב"ה שהאדם יתחיל במצוה כחש"מ והוא יהיה בעזרו לגמור בכי טוב וכאמור: ובזה נבא לכה"כ אחת דיבר אלהים ר"ל שהקב"ה ציוה אותנו לשמור ולקיים התורה והמצות והבטיחנו ע"ז כמה יעודים של שכר בעוה"ז ובעוה"ב אכן דא עקא דשתים זו שמעתי דלפי האמת קשה שהרי נאמר צופה רשע לצדיק וכו' ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו ונמצא כי העז לאלהים ר"ל שהתגבורת שאנו מתגברים על היצה"ר אינה משלנו רק מאתו ית' א"כ מאין יהיה לנו כל היעודים והשכר הזה. ויהי כמשיב ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ע"ד שפי' הראשו' ז"ל ור"ל שהקב"ה לא עזב חסדו ואמיתו ורצונו ית' שנפתח לו פתח כחש"מ ועכ"ז מעלה עליו כאילו הוא עשה הכל בלתי סיוע זולתו וז"ש ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ר"ל כאילו היה הכל מעשה ידי אדם מאליו ומצד עצמו ממש וק"ל: נחזור לכונת המאמר כי עצום הוא עושה דברו כי הוא מעצים כחם ש"ץ וכו' הכונה כלפי מ"ש במד' הביאו הטור ז"ל בריש הלכות ר"ה עם המשל הידוע דתענית הצדיקים בער"ה מכפר השליש כנז' שם א"כ ז"א וה' נתן בקולו לפני חילו למען ישובו בתשובה קודם ר"ה והוקשה לבעל המאמר כי המתענים בער"ה הם דוקא הצ"ג והם לא פעלו עולה וכל תעניתם ותשובתם הוא בעבור הרשעים והרשעים בעצמם שהם העיקר לא התענו לז"א כי עצום הוא עש"ד כי הוא מעצים כחן ש"ץ שיעשו רצונו ור"ל דאף דהם צ"ג אין כח בצדקתם להנצל מיצה"ר כי מאת ה' היתה זאת לעוזרם להנצל מיצה"ר ובעו כפרה ע"כ ד"פ כי אין צדקתם מכרעת עונותיהם מטעם האמור כמובן: א"נ באו"א אפ"ל קרוב אל האמור במ"ש רז"ל בב"ר וז"ל והנה טוב זה יצה"ט מאוד זה יצה"ר ע"כ וז"ש וה' נתן קולו ל"ח למען ישובו בתשו' שלימה כי ישראל בעו כפרה יתירה כי רב מאוד זה יצה"ר רב מאוד למחנו של יש' ואם כה תאמר א"כ אין בתשו' ממש כי האלהים עשה שייראו מלפניו לז"א כי עצום הוא עוש"ד זה דרכו דרך הק' מעצים כחן ש"ץ וכאמור וק"ל: ולהבין מקרא שכתוב בתר קרא דה' נתן קולו וכו' וז"ת וגם עתה נאם ה' שובו עדי בכ"ל בצום ובכי וכו' ויל"ד מאי וגם עתה דקאמר ואפ"ל בהק' מ"ד בפ"ק דשבועות אין לי אלא התענה בו ולא עשה בו מלאכה לא התענה ועשה מלאכה מנין ת"ל יוה"כ מ"מ ע"כ נקטינן מהכא דיוה"כ הוא יום מסוגל למחול בו כל עונותינו אפילו לא עשה תשובה אם כן ביוה"כ עצמו יאמר האומר כיון דעיצומו של יום מכפר אין צורך להתענות ולשוב בתשו' ואולם זה אינו דכל אדם יבין מעצמו כי רב המרחק בין מי ששב בתשו' ביוה"כ דכפרתו מעולה מאוד לבין מי שאינו שב דאף שמתכפר לו מ"מ לא דמי להשב וכדאשכחן לרז"ל שמחלקים בין השב מיראה לשב מאהבה דמיראה זדונות נ"ל כשגגות ומאהבה נ"ל זכיות כדאיתא התם בפ' יוה"כ הר דאף לשבים מחלקים ביניהם כ"ש אם לא שב כלל זאת ועוד דיש עבירות דל"מ להו תשו' לחודה ולא יוה"כ לחוד כ"א בהצטרפות שניהם ויש דגם בתרוייהו ל"מ כ"א ביסורין ומיתה כדאיתא התם בפ' יוה"כ בד' חלוקי כפרה שהיה ר"י דורש יע"ש והכי איתא בפ"ק דשבועות י"ג: ובפ"ח דיומא דפ"ה: ר' או' ע"כ עבי' שבתו' בין עשה תשו' בין לא עשה תשו' יוה"כ מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתו' ומפר ברית בשר שאם עשה תשו' יוה"כ מכפר ואם לא עשה תשו' אין יוה"כ מכפר, מ"ט דר' דתניא כי דבר ה' בזה זה הפורק עמ"ש ומג"פ בתו' ואת מצותו הפר זה המפר ב"ב הכרת לפני יוה"כ תכרת לאחר יוה"כ יכול אפי' עשה תשו' ת"ל עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה ע"כ: ובכן ז"א וגם עתה שהוא יוה"ך דאדסליק מניה קאי כי גדול יום ה' שהוא יוה"ך לז"א וגם עתה ביוה"כ אל יקחך לבך לחשוב שהוא סגולה מכל הימים ומכפר להם גם בלי תשו' כדאמרן לז"א דלא היא אלא שובו עדי וא"ת דכבר אמרו מנין אפי' אכל ועשה מלאכה וכו' כנז"ל א"כ איני צריך להתענות כלל לז"א לא היא אלא בצום ובכי כי אינו דומה זל"ז וק"ל: א"נ אפ"ל וגם עתה וכו' באו"א דקאי אל פני פניו דרישא דקרא דלעיל מניה הנ"ל בהק' מדרז"ל שהביאו הטור ז"ל הנ"ל ע"פ ולקחתם לכם ביום הראשין וכו' משל למדינה שחייבת וכו' כידוע וכנז"ל: והנה מרן ז"ל שם בב"י הק' על מדר זה וז"ל דא"כ ער"ה חשיב כיוה"כ שהרי הוא מכפר בו שליש העונות כיוה"כ והוא חשוב כמו כל ט' ימים שבין ר"ה