פני יצחק חלק ו רלג

בבקשה ממך ה"א כשם שהוצאת א"ע מאמ"ץ בי"ח אפי' קוה"ז ולא סברת כהרא"ה ודעי' דס"ל כיון דפ"פ א"כ מינה נמי כיון שאנו מתודים לפניך ואומרים חטאנו רשענו נא לשון בקשה ה' ככל צדקותיך שעשית עמנו באמ"ץ ישוב נא אפך וכו' ותקבל תשובתנו לפניך ברצון ותו דאעיקרא דדינא אין כאן מכר כלל לא לנ"נ ולא לשאר אוה"ע רק הסתרת פנים וחרון אף בעלמא לבד משום כי בחטאינו וכו' וכמש"ה הן בעונותיכם נמכרתם וכו' וק"ל: וזה אפ' כו' הכ' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם ל"מ ול"ג לכלותם וכו' כי אני ה"א וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מאמ"ץ וכו' כי אני ה"א דיל"ד כפל אני ה' ב"פ וגם מה נ"ט הוא זה ומהו הכוונה: אכן כבר כתבנו משם הרב שר"י והרב ראש דוד ז"ל שיצאו לחלק דלגבי הקב"ה ל"א כיון דפ"פ כנז"ל וז"ש ואף גם זאת דידוע דתיבת זאת היא כינוי לתשו' כמש"ה וזאת המצוה וכו' והכונה דכשיעשו ישראל תשו' בהיותם בגלות בארץ אויביהם אפי' שמכרתים לאוה"ע לזמן קצוב עכ"ז ל"מ ול"ג לכלותם ולפסוק כהרא"ה ודעימיה דס"ל כיון דפ"פ ול"מ תשו' דידהו משום כי אני ה"א ולגבי דידי ל"א כיון דפ"פ וכחי' הרבנים ז"ל הנ"ל ועוד וזכרתי להם ברית ראשו' אשר הוצאתי אותם מאמ"ץ וכו' דכבר פסקו הל' שם דלא כהרא"ה ודעי' רק כהרמב"ם ודעי' ועוד מט' הנז' כי אני ה"א שנא ושנא מבן אדם לחבירו וק"ל: וזה אפ' כו' הכ' מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי כי גאלתיך ולא תחוש שלא אקבל תשובתך מטעם הרא"ה דס"ל דכיון דפ"פ משום כי גאלתיך כבר מאמ"ץ ושם פסקתי הל' כהרמב"ם דל"א כיון דפ"פ ודלא כהרא"ה ודעי' וק"ל: ובזה אפ"ל כו' הכ' למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצ"מ זכור עדתך ק"ק גאלת שב"ן ועפי"ה ה"ה כמבואר וק"ל: וזה ג"כ כו' הפ' לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת באומרם דגזל היא בידם ממלה"ש שטענו טענת דדב"מ משום דס"ל כהרא"ה ודעי' דגם המוכר לזמן זכה הלוקח לעולם וכיון שכן ודאי דאית גם במוכר לזמן טענת דדב"מ וישכחו עלילותיו וכו' נגד אבותם ע"פ דהתם פסקתי הלכה דלא כהרא"ה ודעי' ז"ל וכמדובר וק"ל: וזה עצמו כו' הכתוב הלעולמים יזנח ה' וכו' מט' הרא"ה דס"ל כיון דפ"פ האפס לנצח חסדו וכו' אתמהא טובא השכח חנות אל וכו' אזכור מעללי יה כי אזכרה מ"פ וכו' גאלת בזרוע עמך וכו' ושם פסקת הל' כהרמב"ם דל"א כיון דפ"פ וכנז"ל וק"ל: וזה אפ' כו' הכ' אלהים צבאות השיבנו האר פני ונושעה וכ"ת דל"מ התשו' דידן מט' דכיון דפ"פ וכדס"ל להרא"ה ודעי' דהא ליתא דהא גפן ממצרים תסיע וכו' ואתה פסקת הלכה שם דלא כהרא"ה ודעי' ז"ל וכנז"ל וק"ל: וזה אפ' כו' הכ' רצית ה' ארצך שבת ש"י דהיינו א"י שחזרת ונטלת אותה מהכנענים ונתת אותה ליש' מט' דנתינתך אותה לז' עממין היתה לזמן קצוב ופסקת הל' דל"א כיון דפ"פ דלא כהרא"ה ודעי' ועי"ז שבת ש"י נשאת עון עמך וכו' מטע"ז עצמו ועוד דמעיקרא לא מכרת אותם לאוה"ע קה"ג כלל רק הסתרת פנים וחרון אף בעלמא לבד ולא מכירה גמורה וע"י התשובה שיעשו אספת כל עברתך השיבות מחרון אפך כנז"ל וק"ל: וזה אפ' כו' הכ' ויוציא עמו בששון וכו' מטעם דל"א כיון דפסקא פסקא וגם ויתן להם ארצות גוים ג"כ מטע"ז עצמו וכ"ז עשה הקב"ה להם בעבור ישמרו חקיו וכו' ולא יחושו לו' דגזל היא בידם ממלה"ש דכיון דפ' ה' דלא כהרא"ה דל"א כיון דפ"פ א"כ הדר דינא דהמוכר לזמן לית ביה דדב"מ ולא צדקו מלה"ש בטענתם כלל וכנז"ל וק"ל: וזה אפ' כו' הכ' הלעולם תאנף בנו וכו' הלא אתה תשוב תחיינו ואמרז"ל במד' אמרו ישראל לפני הקב"ה אם אנו עושים תשו' אין אתה מקבלנו הלא אתה תשוב תחיינו עכ"ל ויל"ד דבמה נסתפקו ישראל אי מהניא להו התשו' או לא הלא אין לך דבר שעומד בפני התשו' ומקרא מלא דיבר הכתוב ושבת עד ה"א ומאי הוה ס"ד דישראל שלא יקבלם ה' בתשובה: וחוץ מדרכנו אפ"ל במש"ל משם המפז"ל בטעם שאמר ר"י גדולה תשו' שדוחה ל"ת שבתו' דהיינו רבותא דתשו' אי משום דהוי בתרי גברי ואי משום שאר טעמי שכ' ז"ל כמש"ל ובודאי דכ"ז החי' שכ' המפז"ל דבעלמא לא אתי עשה ודחי ל"ת בתרי גברי וכו' אינו אלא דוקא במקום דליכא פקוח נפש אבל במקום דאיכא פ"ן כגון דקי"ל שוחטין בשר לחולה בשבת וכיוצא ידוע דאדרבא מצוה בגדולים לדחות משום פ"ן כידוע א"כ זהו כונתם של יש' אם אנו עושין תשו' אין אתה מקבלנו מט' דלא אתי עשה ודל"ת בתרי גברי וכו' זה א"א דהא ע"י התשובה אתה תשוב תחיינו דהרשעים אפי' בחייהם קרוים מתים וכמש"ה לא אחפוץ במות המת כ"א בשובו מדרכיו וחיה וא"כ כיון דהוי חיות פ"ן חייב אתה לקבלנו עכ"פ כאמור וק"ל: א"נ במש"ל משם המפז"ל דה"ט דהותר לו להקב"ה לעבור על ל"ת דלא יוכל משום דכנגד הל"ת הוא מקיים עשה ול"ת דהשבת אבידה וכנז"ל וז"ש אם אנו עושים תשו' אין אתה מקבלנו מט' דאתה עובר ח"ו על לאו דלא יוכל הלא אתה דייקא תשוב תחיינו דבהכי אתה תשוב תחיינו שתוציא מתוך הקלי' כל חיות שלנו שהם התו' והמצות ובזה אתה מקיים עשה ול"ת דהשבת אבידה וק"ל: אמנם עפי"ה למעלה הנה נכון גם כן והוא דכבר כתבנו דאם נאמר דהלכתא כרבא וכהרא"ה דכיון דפ"פ א"כ היה הדין נותן שגם יש' המכורים בגלות ליד אוה"ע דזכו בהם אוה"ע לעולם מטע"ז דכיון דפ"פ ול"מ ליש' התשו' אמנם כבר כתבו הרבנים ז"ל הנ"ל וחי' מהקב"ה לב"א דלגבי דידיה דהקב"ה ל"א כיון דפ"פ לכ"ע ומצאתי להם ראיה גדולה לזה מתח"ה ליש' דהגם דסוף אדם למות וזכה בהם ס"מ ונעשו עפר עכ"ו קמים ישראל בתח"ה ול"א כיון שמת האדם וזכה בו ס"מ א"כ זכה בו לעולם דכיון דפ"פ ע"ד שכ' הרב עיר דוד ז"ל משם הרא"ש ז"ל דמכח תח"ה מוכח דל"א באדם מיש' כיון שנראה ונדחה אינו חו"ן כנז"ל דהרי תח"ה תוכיח וכמש"ל ומינה מוכח נמי ג"כ דל"א כיון דפ"פ וזש"ה הלעולם תאנף בנו וכו' משום טענת דכיון דפ"פ וכדרבא והרא"ה דסל"ה הלא אתה תשוב תחיינו בתח"ה ול"א כיון דמת וזכה בו ס"מ זכה בו לעולם דכיון דפ"פ וז"ש במד' אם אנו עושין תשו' אין אתה מקבלנו מטע"ז דכיון דפ"פ זה א"א דהלא אתה ת"ת בתח"ה ול"א כיון דפ"פ וכאמור וק"ל: וזהו טעם נכון לענ"ד למה שציוה ה' ליחזקאל הנביא ע"ה בשעה שהפיל נ"נ הרשע לחמ"ו לגו אתון נורא יקידתא לך והחיה מתים בבקעת דורא ובאו העצמות וטפחו לנ"נ ע"פ ומיד אמר נ"נ אתוהי כמה וכו' כדאי' בפ' חלק יע"ש והק' המפ' ז"ל דמה טעם לתח"ה בה שעתא ועיין להרב התנא ז"ל בפ"ד ובשאר מפ' ז"ל מ"ש