פני יצחק חלק ו רלא

וכו' התם ודאי מפרשינן לישניה כפשטיה דעד שיעלה לירוש' דוקא קאמר ואם חזר ולקחה ממנו תוך הזמן פקע, זכותיה דמקבל בההיא ארעא וה"נ י"ל דמה שמסרם הקב"ה לנ"נ עד ע' שנה לא היה דרך מכירה חלוטה בקה"ג אלא דרך יסורין בעלמא עד שישובו בתשו' והיא גופה קמל"ן בהגלות להם זמן מכירתם עד ע' שנה דזה לא יתכן במכירה בקנין גמור קה"ג דכיון דפ"פ וא"כ אכתי משועבדים הם למקום דהרי שייר גביה קה"ג והרי הם עבדים למקום ונפל פיתא בבירא ובטלה טענת עבד שמכרו רבו אבל זה אינו דהא נדון זה נמשל בכתובים לאשה שגירשה בעלה כמש"ה ואתן את ספר כריתותיה בידיה וכריתות לא מ"ל רק לחלוטין דבעינן דבר הכורת בינו לבינה דלא אגידא ביה כלל ותצא מרשות הבעל לגמרי וא"כ משמע דמכירתם לנ"נ מכירה גמורה היא ק"פ וקה"ג: וכ"ז לדעת רבוותא דסברי בהיום אין את אשתי ולמחר את אשתי דכיון דפ"פ וה"נ אף דהיה הגט לע' שנה מ"מ גיטא מעליא הוי דכיון דפ"פ אך לדעת הרמב"ם ודעימיה דלא אמרינן כיון דפ"פ וגט בטל הוא ה"נ דכוותה דליכא גירושין רק הסתרת פנים מהם כיון דלא גירשן אלא לע' שנה והשתא י"ל דמכירה דומיא דגירושין שלא היה לחלוטין אלא דרך הסתרת פנים בעלמא למסור אותם ביד נ"נ ופש גבי קוב"ה קה"ג ואכתי הם משועבדים למקום ובטלה לה לטענתם דעבד שמכרו רבו: ובזה פי' הוא ז"ל שם כו' מאמרם ז"ל בחלק שטענו ישראל לפני הנביא עבד שמכרו רבו וכו' והשיבם ה' ע"י נביא איזה ס' כריתות אמכם וכו' דבזה היה ויכוח ישראל עם הקב"ה, דישראל ס"ל כשיטת הרא"ה ורוב הפוס' דפסקי כרבא דאמר באומר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי דמגורשת לעולם משום דכיון דפ"פ והקב"ה ס"ל כהרמב"ם ודעימיה גבי גט דגט בטל הוא כרב דאתקין בגיטא מן יומא דנן ולעלם וה"נ המכירה לזמן קצוב לא אמרי' כיון דפ"פ ובזה פי' הוא ז"ל מאמרם ז"ל דפ' חלק הנז' דרשה ארי כמין חומר וקראי דירמיה הנביא ע"ה דפח"ח: ועוד יצא לחלק חילוק נכון ומסתבר דאף לדעת רובא דרבוותא דס"ל דאמרי' כיון דפ"פ הי"ד גבי בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו דבבנ"א שייך לו' דאפי' פי' ואמר היום א"א אשתי ולמחר את אשתי אין בדבריו האחרונים כלום וכלא חשיבין דאין בידו לבטל הגירושין ומעשה הגירושין קיימין מידי דהוה במשפטי התנאים דאם חסר אחד מהם התנאי בטל והמעשה קיים ודברי התנאי בטלים לגמרי משא"כ לגבי הקב"ה דדבריו שרו"ק לעד ודאי ל"ל כיון דפ"פ וה"ה מגורשים לע"ל אלא לכ"ע גט בטל הוא כיון דלא פסקה ואין כאן גט כריתות ובזה פי' עוד הוא ז"ל שם מאמרם ז"ל בספרי וקראי הנביא ועמי תלואים וכו' יעש"ב וש"י: אשר עפ"י דרכו דרך הקודש אפ"ל כו' הכ' למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא וחוץ מדרכנו אפ"ל כו' הכ' הנז' בפלוגתא דרב ור"י בזבחים ובשאר דוכתי בש"ס דר"י ס"ל בעלי חיים נדחין ונראה ונדחה אינו חוזר ונראה וה"ה לגבי אדם שקודם שחטא היה ראוי וכשחטא נדחה הוא אפי' שאח"כ יעשה תשו' ס"ד שלא תועיל לו התשובה להיות חוזר ונראה אכן רב ס"ל דאין בע"ח נדחין כלל וכבר האריכו המפ' ז"ל בזה וגם אני בעניותי הארכתי קצת בזה במ"א ומשם באר"ה: וזש"ה בעי ומתחנן למען שמך ה' כי אתה הוא בעל הרחמים לא תפסוק הלכה כר"י דס"ל דבע"ח נדחין וממילא לא תקבל אותנו בתשו' אלא וסלחת לעוני מט' כי רב הוא דפליג ע"ד ר"י וס"ל לרב דאין בעח"ן וק"ל: א"נ באו"א אפ"ל הכ' הנז' בהק' פלוגתא דרב ושמואל בפ' חלק דרב ס"ל כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשו' ומע"ט ושמואל אמר התם דיו לאבל לעמוד באבלו ופי' המפז"ל דהקב"ה עושה למען שמו הגדול המחולל בין הגוים וז"ש למען שמך ה' שלא יתחלל בגוים כסברת שמואל וכדי שלא יהיה מקום למדה"ד לקטרג שאין הדור ראוי לכך לפיכך אני בעי ומתחנן שתסלח לעוני הגם שלא עשינו תשו' הראויה משום דרב הוא דסל"ה דאין הדבר תלוי אלא בתשו' ולכך אני מתחנן לפניך שתסלח לעוני ל למען שמך ה' וכשמואל דסל"ה וק"ל: א"נ אפ"ל באו"א כו' הכ' הנז' במ"ש רז"ל בש"ס אמר רב היכי דמי חילול ה' כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר ע"כ ש"מ דכל שהוא אדם גדול ועושה איזה דבר ח"ה אפי' שהוא דבר קל לגבי דידיה הוי ח"ה גדול וכ"ש לגבי הקב"ה ממ"ה ית"ש וז"ש למען שמך ה' שלא יתחלל בגוים מוכרח אתה שתסלח לעוני הגם ש לא עשיתי תשו' כראוי משום דאיכא ח"ה גדול בדבר וז"ש כי רב הוא דס"ל לרב דאם הוא אדם חשוב אפי' בדבר קל איכא ח"ה ומכ"ש לגבי דידיה ית' דאיכא ח"ה גדול שיאמרו מבלתי יכולת ה' ח"ו וק"ל: אמנם עפ"י דרכנו הנה נכון דכבר כתבנו משם הרב שרידי יאודה ז"ל דחילוק גדול יש מהקב"ה לבני אדם דלגבי בנ"א הוא דאמרי' דדבריו האחרונים בטלים וכיון דפ"פ לא כן לגבי הקב"ה וכנז"ל וזש"ה למען שמך ה' כלו' לא תעזוב אותנו לגמרי בטענת כיון דפ"פ כדס"ל לרובא דרבוותא דשאני אתה שמך ה' ולא דמי לדברי אדם לחבירו ועוד כי רב הוא דס"ל לרב דאתקין בגיטא מן יומא דנן ולעלם משום דס"ל דל"א כיון דפ"פ כלל וכנז"ל וק"ל: ועפי"ז אפ"ל כו' הכתובים ביחזקאל סי' ל"ג וכ"ת אתה בן אדם אמור אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה אמור אליהם חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות רשע כ"א בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרככם הרעים ולמה תמותו בית ישראל ע"כ וצל"ד דהיכי הוה ס"ד דישראל שבאותו הדור דלא תועיל להם התשו' עד שהחליטו מאמרם לו' כן וגם יל"ד במ"ש הקב"ה חי אני וכו' דלמה הוצרך לו' להם כן גם יל"ד במ"ש ולמה תמותו ב"י דאטו אם ישובו בתשו' לא ימותו הלא סוף אדם למות כצדיק כרשע. [ועיין לקמן בסוף דרוש ט' לשבת תשו' שפירשתים באו"א יעש"ב]: אכן עפי"ה בד' הרב שר"י ז"ל הנז' אפ' דהכל יע"ן ובהק' עוד מ"ש הרב ראש דוד ז"ל בפ' נצבים עמ"ש הרב מהרא"ג ז"ל אם הנשמה שנתן הקב"ה לבנ"א אם היא בתורת מתנה או בתורת פקדון ואסיק דשפיר מצ"ל דהיא מתנה לזמן ע"מ להחזיר בהשלים הזמן וכו' וע"ז כתב הרב ראש דוד ז"ל שם דהנה כי כן לדעת הרא"ה והריטב"א והר"ן דס"ל בנותן קרקע לחבירו גו"פ לזמן דזוכה בה המקבל לעולם דכיון דפ"פ יש לדון לכאו' דהנשמה שנותן ה' לאדם הוא לזמן קצוב ע' שנה ואם בגבורות וכו' וכיון שנתנה לאדם גו"פ זכה בה האדם המקבל לעולם וח"ו נתרוקן ממנו רשותו ית' דכיון דפ"פ ולזה י"ל דלא נתרוקן רשותו ית' כלל אפי' רגע אחד ובידו להמית ולהחיות למחוץ ולרפאות וכו' אחד ד"ק יעש"ב: והשתא יובנו הכתובים הנ"ל דישראל שבאותו הדור ס"ל דכיון דהקב"ה מכרם לנ"ל לע' שנה א"כ זכה בהם נ"נ לעולם לד' הרא"ה ודעימיה ולא תועיל להם התשובה שיעשו לא בתו"ז הנז' ולא לאח"ז הנז' דזכה בהם נ"נ לגמרי משום טעמא דכיון דפ"פ כד' הרא"ה ורוב הפוס' דפסקו כרבא בהאומר היום א"א אשתי ולמחר