פני יצחק חלק ו רכט

לרבים משום דלא מצינן למילף מעלמא דא"ע ודל"ת בתרי גברי זולתי מתשו' ישראל בעגל: אך קשה מדאמרי' בילקוט ובספרי פ' תצא לא אבה יבמי ולא שלא אבה המקום למעוטי עריות דל"ת ע"כ ואי איתא דבעלמא לא א"ע ודל"ת בב' גברי אמאי איצט' לא אבה למעוטי עריות תפ"ל דבלאו"ה לא א"ע דיבום ודחי ל"ת דעריות כיון דהיבם הוא מקיים העשה והיבמה עוברת על הל"ת דהיא לא מיפקדא על היבום וא"כ הן נסתר התי' דלא היו ישראל ראוים לאותו מעשה אלא להורות תשו' וכו' דה"ט משום דהוי בב' גופי והוא דבר חידוש שחידש הקב"ה במ"ע דתשו' דהרי מדאיצט' מיעוטא מוכח דגם בעלמא אתי עשה ודל"ת גם בתרי גברי וא"כ הדק"ל דמאי רבותיה דתשו' ואמאי הוצרכו ישראל לחטוא בעגל כדי להורות תשו' הא בלאו"ה הכי קי"ל בעלמא דא"ע ודל"ת גם בב' גופי: אך היה אפ"ל תי' אחר בעד ישראל שחטאו בעגל והוא מ"ש מרע"ה לי צוית ולא להם כידוע ולפי"ז אין בישראל עון אשר חטא בעגל ברם אשכחן לקרח ועדתו שסתרו לתי' מרע"ה הנז' באומרם כל העדה כולם קדושים ופירש"י כולם שמעו מפי הגבורה אנכי ולי"ל וכל ישראל שמעו ושתקו נמצא דהכי ס"ל דלא כמרע"ה והודו דגם לישראל נאמרו אנכי ולי"ל וכו': וזהו כונת המסרה לא אבה ה' השחיתך בעון העגל דמן הראוי היה להשחיתם ח"ו בעון העגל אלא דמרוב רחמיו ית' לא אבה השחיתם וכ"ת הא י"ל דלא חטאו אלא כדי להורות תשו' ומינה ילפינן דגדולה תשו' שדל"ת אף בב' גברי מאי דלא אשכחן הכי בעלמא לז"א לא אבה יבמי דמקרא זה ילפינן דגם בעלמא א"ע ודל"ת גם בב' גברי מדאיצט' קרא למעוטי עריות וכנ"ל וא"כ מאי אולמיה דתשו' ואמאי הוצרכו ישראל לחטוא בעגל כדי להורות תשו' מאחר דגם בעלמא אשכחן דא"ע ודל"ת אפי' בב' גברי אלא ודאי דאינו אלא מרוב רחמיו ית' לא אבה ה' השחיתם בעגל וכ"ת הרי יש לישראל תי' אחר על עון העגל והוא תי' מרע"ה לי צוית ולא להם וא"כ לא חטאו בעגל ולמה ישחיתם ה' בלא עון לז"א וישראל לא אבה לי כלו' הרי אשכחן לקרח ועדתו ולכל ישראל עמו ששתקו לו לא ס"ל האי תי' דלי צוית ול"ל כנז"ל וא"כ מוכרח דחטאו ישראל בעגל לסברתם ואין להם שום התנצלות והיו ראוים להשחתה רק כי השי"ת ברוב רחמיו לא אבה השחיתם וק"ל: הדרן לביאור הני קראי דקהלת עפ"י כל הנז"ל והוא דכבר הקדמנו דא"ע דתשו' ודל"ת דלא יוכל וליכא למימר דלא הויא עשה אלים כמילה בצרעת מאחר דמצ"ל ה' לא בעינא כנז"ל הא ליתא דהרי כבר נשבע ה' לקבל אותנו בתשו' וכמש"ה חי אני נאם ה' וכו' וא"כ לא מצ"ל לא בעינא ושפיר הויא עשה דתשו' עשה אלים ודל"ת דלי"ב וכו' ואף דהדין היה נותן דאף שיעשו ישראל תשו' לא היה יכול ה' ליקח אותנו שנית לעם נחלה שהרי כתב בתורה לא יוכל בעלה וכו' אם לא מרוב רחמיו וחסדיו כי אל חנון ורחום הוא דבר ציוה שובה ישראל כי גדולה תשו' שדל"ת שבתורה כמש"ה הן ישלח איש וכו' ושובו אלי נאם ה': וז"א אני פי מלך שמור כמשז"ל במד' קהלת אני פי מלך שמור זה ממ"ה הקב"ה כלו' דאע"ג דאיכא ל"ת דלא יוכל בעלה וכו' מ"מ אני מקיים עשה דתשו' כמש"ה ושבת עד ה"א וא"ע ודל"ת וכמ"ש הנביא בשם ה' ושובו אלי נאם ה': וכי תימא דהלא בכה"ג לא אמרינן א"ע ודל"ת וכמ"ש בפ' אלו נערות אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה וכתבו התוס' דאפי' כי אמרה בעינא ליתא לעשה דל"ד למילה בצרעת וה"נ כיון דברצונו ית' תלוי אם ירצה או לאו בכה"ג לא א"ע ודל"ת לז"א ועל דברת שבועת ה' כלו' דכבר נשבע ה' חי אני אם אחפוץ וכו' וכיון שנשבע תו לא מצ"ל לא בעינא והוי עשה אלים וכיון שכן שפיר קאמינא אני פי מלך שמור דהוא אמר הן ישלח וכו' ושובו אלי נ"ה דא"ע ודל"ת וכיון שכן איעצך אל תבהל מעשות תשו' לומר בלבך באיזה פני אני חוזר בתשו' וכמשז"ל במד"ר בפ' ואתחנן דישראל הם מתביישים לעשות תשו' והכי איתא התם וז"ל הקב"ה היה משלח את ירמיה לומר לישראל חזרו בתשו' והיו ישראל או"ל באיזה פנים אנו חוזרים באלו הפנים נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו ע"כ ובמד"ר פ' נשא דרשו שם מפניו תלך אין פניו אלא כעס כמש"ה וצלם אנפוהי אשתני ואין הליכה אלא מיתה שנאמר הולך למות ע"כ וז"ש אל תבהל מלעשות תשו' לומר באיזה פנים אשוב אל ה' כי חוששני מחטאת בעידן ריתחא שהוא בכעס מפניו תלך למיתה לא תחוש מזה כלל אלא ושבת עד ה"א בכ"ל וב"ן וא"ע דתשו' ודל"ת דלי"ב כי ה"א עמך והוא מקבל תשו' בספ"י ולא בפנים של זעם כלל כיון שכבר נשבע וכנז"ל וכ"ת ומאי רבותא דתשו' הלא בכל התורה הכי קי"ל דא"ע ודל"ת לז"א אל תעמוד לשאול כן כי שתי תשו' יש לזה חדא דמ"ע דתשו' הוא בדבר ר"ל בדברים בעלמא בוידוי פה וחרטה משא"כ כל שאר מ"ע דבעלמא דצריך שיקיים מ"ע בפועל לדחות הל"ת וכתי' הרב ברית יעקב ז"ל כנז"ל והיינו רבותיה דתשו'. ועוד שנית דבעלמא לא א"ע ודל"ת ועשה ואילו הכא א"ע דתשו' ודחי עול"ת דהרי עשיתם רע ואין רע אלא ע"ז כמשז"ל בילקוט ע"פ ויהי העם כמתאוננים רע וכו' וכיון שאתם עבדתם ע"ז האיכא לאו ועשה כמ"ש התוס' ז"ל בפ' אלו נערות דבנמצא בה דבר ערוה איכא עול"ת ועכ"ז א"ע דתשו' ודחי עול"ת וכתי' הרב או"ג ז"ל וכנז"ל: וכי תימא דאעיקרא דדינא קשיא דהיכי מעניש הקב"ה להחוטא כיון דהוא ית' יודע תעלומות ויודע עתידות שיחטא האדם והוי כאילו נגזר עליו שיחטא כחקירת הרמב"ם ז"ל בה' תשו': לז"א הא נמי ליתא דהא האדם בחירי ברצון ואין ידיעת ה' מכרעת כמ"ש הרמב"ם ז"ל בישוב חקירתו שם וז"ש כי כל אשר יחפוץ יעשה דהרשות נתונה בידו כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם פ"ד מה"ת מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלו' אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב או רע דצדיק ורשע לא קאמר וכיון שכן זה החוטא בבחירתו הפסיד את עצמו וכל אשר יחפוץ יעשה ולכך חובה עליו לחזור בתשו' ואם לאו ענוש יענש: וכ"ת דאכתי ק' דא"כ איך ע"י מ"ע דתשו' דישראל ידחה ה' הלאו דלי"ב וכו' כיון דקי"ל אין אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך לז"א שתי תשובות בזה שהוא ית' גרם שיחטא ישראל במה שברא ליצה"ר כנז"ל וז"ש באשר דבר מלך שלטון כי הוא אמר אשר הרעותי דין גרמא דניחא ליה הוא ית' לעבור על לאו דלי"ב כדי שיזכו ישראל וכתי' א' דהרב ק"י ז"ל וכנז"ל ועוד מי יאמ"ל מ"ת שם רמז לתי' הרב משפטי שמואל ז"ל דדוקא אם בא לישאל אין אנו או"ל חטוא וכו' אבל הרשות בידו לחטוא אם ירצה ואין מי יאמ"ל מ"ת וא"כ ה"נ גבי הקב"ה דאיהו גופיה חפץ לעבור על ל"ת כדי לזכות את ישראל מי יאמ"ל מ"ת כל דאיהו מנפשיה עביד: וכ"ת דאכתי ק' דהיכי א"ע דתשו' ודל"ת דלי"ב הלא ע"כ לא א"ע ודל"ת אלא דוקא היכא דתרוייהו בחד גברא אבל בתרי גופי זו לא שמענו לז"א שומר מצוה הקב"ה דע"י העשה דתשו' דישראל הוא ית' שומר מצות השבת אבידה ומקיים עול"ת וא"כ א"ע ול"ת דהשבת