פני יצחק חלק ו רכח

דבריו ולא היה הכתוב צריך לאומרו ועיל"ד במ"ש וע"ד שבו' האלקים צל"ד שבועה זו מאן דכר שמה ומאי בעיא הכא עיל"ד במ"ש אל תבהל מפניו תלך מהו הכונה בדבריו אלו ותו תיבת תלך שפת יתר היא דהיה די במ"ש אל תבהל מפניו ועוד צל"ד מה כונתו בזה עיל"ד במ"ש אל תעמוד בדבר רע דהול"ל אל תעמוד ברע ומאי בדבר דקאמר ותו מ"ש כי כל אשר יחפוץ יעשה נל"ד מי הוא זה ואיזהו דכל אשר יחפוץ יעשה ואי קאי על הקב"ה הא ודאי פשיטא אשר בידו נפש כל חי ומה בא ללמדנו עיל"ד במ"ש באשר דמ"ש ולא פי' מהו הדבר הזה אשר בימ"ש ומה קשר יש לזה עם הקודם גם או' ומי יאמ"ל מ"ת הלא כיון שהוא מלך ודאי דאין מי ואמ"ל מ"ת ומה חי' אתא לאשמועי' גם או' שומר מצוה לי"ד דהול"ל שומר מצות ואמאי נקט מצוה חדא דתרי"ג מצות נאמרו מסיני ומה היא המצוה הזאת דקאי עלה וגם מי לא ידע בכל אלה דשומר מצוה ל"י ד"ר גם מ"ש עוד ועת ומשפט ידע לב חכם יל"ד דג"ז פשוט שאם לא ידע המשפט צריך לילך אצל חכם למען דעת את חוקי אלקים וא"ת ומה בא ללמדנו באופן שכל דברי הכתו' הללו המה באו סתומים וחתומים כספר החתום וקוראים בגרון דרשוני וחיו: אכן עפ"י האמור אפשר דהכל יע"ן דהנה כבר הקדמנו מ"ש המפז"ל דע"י מ"ע דתשו' שיעשו ישראל עי"ז הקב"ה מקיים מ"ע ול"ת דהשבת אבידה כנז"ל וע"ז הק' המפז"ל דא"כ מאי אולמיה דתשו' כיון דגם בעלמא הכי קי"ל דאתי אפי' חד עשה ודחי ל"ת כ"ש היכא דמקיים עול"ת דודאי דחי ל"ת שכנגדם ומאי רבותא דתשו' ונאמרו ע"ז תי' רבים בס' המפז"ל והצל"ע מ"ש בס' ברית יעקב בדפ"א ע"ד שתי' דהיינו רבותא דתשו' דאפי' בדברים בעלמא בוידוי בפה והחרטה בלב דחי ל"ת דלא יוכל וכו' דאילו בעלמא בעינן שיקיים העשה בפועל בידים עסקניות כדי שידחה הל"ת יע"ש והרב או"ג ז"ל בדל"ח ע"ב תי' במ"ש התוס' ז"ל בפ' אלו נערות גבי אונס דשותה בעציצו דקתני התם נמצא בה ד"ע או שאינו ראוי לקיימה אינו רשאי וכו' ופריך וליתי עשה ולידחי ל"ת וכתבו התוס' שם דלאו על נמצא בה ד"ע פריך דהא אית ביה לאו ועשה וכו' ע"כ ש"מ דבנמצא בה ד"ע אית ביה לאו ועשה א"כ ק"ט בדר"י האמר גדולה תשו' שדל"ת שבתורה ופירש"י ל"ת דלא יוכל בעלה וכו' וכיון דישראל זנו אחרי א"א] הו"ל כאשה שזינתה ת"ב דאסורה לבעלה ואיך קאמר ר"י שדל"ת. גדולה מזאת הול"ל שדוחה עול"ת ולכן כתב הוא ז"ל דעשה אלים דוחה עול"ת וזהו דאמר"י גדולה תשו' וכו' ר"ל דמתוך גדולת התשו' סמי מכאן עשה דונטמאה כאילו לא היה וא"ע ודל"ת יעש"ב ובס' מגדנות נתן בחי' שבו' די"ב כתב תי' אחר משם הרב ח"ן ז"ל דהיינו רבותא דתשו' דא"א לקיימה כ"א בדחיית הל"ת משא"כ בעלמא דהעשה יש לה קיום בהיתר כמילה בצרעת דיש לה היתר כשאין צרעת וגם הלאו מתקיים כשאין מילה וכן כל הנהו עשין דבעלמא משא"כ מ"ע דתשו' שאין לה קיום רק בדחיית הלאו שדוחה אותו בכל גוונא ואין מי שעומד בפני התשו' אתד"ק יע"ש: עו"כ הרב ברית יעקב שם לתרץ לעיקר הקו' דמאי רבותא דתשו' והוא עפ"י מ"ש הרב חיד"א ז"ל בישוב קו' הנח"ב ז"ל שחקר דכיון דקי"ל לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו א"כ כולהו לאוי שבתו' לא יהיה בהם עונש ומלקות דכולהו ניתקו לעשה דתשו' ותי' הרב חיד"א ז"ל דהתשו' ל"מ לפוטרו מעונש ב"ד דהגם כי ירבה בתעניות וסיגופים מאן לימא לן דכונתו רצויה היתה דהאדם יראה לעינים וכו' ומשו"ה לא מיקרי כולהו לאוי ניתקו לעשה אכן לגבי הקב"ה דוקא דחוקר כליות הוא דמהנייא התשו' ועפי"ז כ' הר' ברית יעקב ז"ל דלפי"ז היינו רבותיה דתשו' דאע"ג דל"מ לנתוקי ללאוי שיש בהם עונש ב"ד מהנייא לדחות ל"ת שבתורה כמש"ה הן ישלח וכו' ושובו אלי נאם ה' דייקא היודע לב וחוקר כליות אתד"ק יע"ש: עוד חקרו המפז"ל דאיך ה' עובר ח"ו על לאו דלי"ב כדי שיקיימו ישראל עשה דתשו' כיון דקי"ל אין או"ל חטא כדי שיזכה חבירך והרב קול יעקב שאול תי' כתי' התוס' ז"ל דבפ"ק דשבת דההיא דהדביק פת בתנור שאני לפי שפשע עוד תי' התוס' דדוקא היכא דהוא לא היה הגורם לחבירו לחטוא אז א"א לאדם חטוא כדי וכו' אבל היכא דהוא היה הסוב"ב והגורם כגון ההיא דכלכלה של תאנים שהוא גרם לו לעבור במ"ש לו צא ולקוט וכו' בזה אמרינן ניחא ליה לחבר וכו' וא"כ כיון שהוא יתברך הגורם לאדם שיחטא דברא משחית לחבל הוא היצה"ר והוא אמר אשר הרעותי וכו' כל כי הא אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירו והרב משפטי שמואל ז"ל כתב דהא דאמרי' אין או"ל חטוא וכו' הוא דוקא לענין אם בא לישאל אזי אין או"ל חטוא אבל הרשות נתונה בידו אם ירצה לחטוא כדי שיזכה חבירו וא"כ הקב"ה מדידיה עביד דעובר על ל"ת כדי שיזכו ישראל בתשו' ובכה"ג הרשות בידו אם רוצה לחטוא לזכות את ישראל: עוד תי' המפז"ל דמ"ש ריו"ח גדו' תשו' שדל"ת שבתו' ר"ל כן נראה לעינים כאילו הוא ח"ו עובר על"ת אבל אינו דוחה ל"ת ממש וה"ט כי התשובה מאהבה עוקר העון מעיקרו והזדונות נ"ל זכיות ולכך השב מאהבה נעשה כבריה חדשה דהא נעקר העון ונעשה זכיות באופן דאין זה מסוג א"ע ודל"ת כדאיתא בכתובות דנ"ד חכם עוקר הנדר מעיקרו וה"נ ע"י תשו' מאהבה מי כהחכם זה הקב"ה עוקר העון מעיקרו וכאילו לא זינתה עם אחר כלל ומותרת כנס"י לבעלה זה ה' וכאילו עשה זכיות ולאו משום דא"ע ודל"ת הוא רק לשון מושאל הוא זה ובכן תו לק"מ ונכון: ועפ"י תי' הא' שכתבנו לעיל דהיינו רבותא דתשובה משום דהוי בתרי גברי דישראל הם המקיימים מ"ע דתשו' והקב"ה ח"ו עובר על לאו דלא יוכל כנז"ל בזה אפ"ל כונת המסרה הובאה בתוס' דיבמות דק"ז מ"ב ובבעל הטורים בפ' ראה תלת לא אבה ואלו הם לא אבה ה' השחיתך לא אבה יבמי וישראל לא אבה לי ע"כ ולכאורה אין קשר ושייכות לתלתא מק"ק הללו אהדדי וקשה לזווגם יחד והמפרז"ל הם אמרו משם גאון ז"ל במ"ד ביבמות דק"ב אמ"ל ההוא מינא לר"ג עמא דחלץ ליה מאריה מניה דכתיב בצאנם ובבקרם ילכו ולא ימצאוהו חלץ מהם מוכח דפי' הקב"ה והוציא את עצמו מישראל ועזבם אמ"ל ר"ג שוטה מי כתיב חלץ להם דהוה מש' דהקב"ה פטר את ישראל ושילחם ע"י חליצה אלא חלץ מהם כתיב דהוא ית' קבל חליצה מהם ואילו יבמה דחלצו מינה אחין שהיבם קבל ממנה חליצה כמש"ה חלץ מהם מידי מששא אית בה יע"ש וז"ש לא אבה ה' השחיתך ותק"ל קו' המין הנז' דהלא לא אבה יבמי אלא נתן להם חליצה כמש"ה חלץ מהם לזה תי' וישראל לא אבה כתי' ר"ג לאותו המין דהיינו שהם נתנו חליצה לו ית' ובאמת דהאלי"ת לא עזבם דהחליצה אינה כלום ואכתי אגיד בהו אתד"ק ודפח"ח: אכן עפ"י הקדמתנו הנ"ל אפ"ל באו"א דהנה כיון דלימדנו להועיל ריו"ח במ"ש גדולה תשובה וכו' דהיינו רבותא דתשו' משום דהוי בב' גופים מאי דלא אשכחן הכי בעלמא בכל דוכתא דא"ע ודל"ת רק בהאי עשה דתשו' ולז"א ריו"ח גדולה תשו' וכו' וכנז"ל וא"כ זהו פתח טוב לישראל שחטאו בעגל כדי להורות תשובה