פני יצחק חלק ו רכז

דת ודין ז"ל תי' לעיקר החקירה הנז' דכיון דנקראים בשם ישראל לא ינתק שם זה מהם לעולם דאעפ"י שחטא ישראל הוא ולזה לא שייך בהו דין זה דנראה ונדחה אחו"ן יע"ש: ענ"ק משז"ל ביומא דפ"ו דע"י תשו' מאהבה זדונות נ"ל זכיות ותשו' מיראה זדונות נ"ל שגגות יע"ש מעתה נא"ה הני קראי דיחזקאל ח"י הנ"ל דהקב"ה ס"ל כתי' הרא"ש ז"ל דכיון שהאדם קם בתח"ה לא שייך ביה דין זה דנר' ונד' אחו"ן וגם ס"ל כטעם הב' דהרב דו"ד ז"ל משום דשם ישראל לא ינתק מהם לעולם כנז"ל ולז"א ויראה וישוב מכל פשעיו אשר עשה ומתקבלת לפני תשובתו ולא יחוש האדם מדין נראה ונד' דאחו"ן דאדם שאני דאינו בדין זה כיון דעתיד לקום בתח"ה ולא ימות כמות הבהמה וז"ש חיה יחיה רמז בזה תי' הרא"ש ז"ל הנז' אבל ישראל ס"ל דלא שנא אדם ובהמה בכולהו אמרינן נר' ונד' אחו"ן ולכך אמרו ב"י לא יתכן דרך ה' דאמר שנשוב ונחיה ר"ל שנהיה חו"ן כיון דקי"ל נר' ונד' אחו"ן לזה השיבם ה' הלא דרככם לא יתכן שאם תחזיקו אתם בסברתכם זו איש כדרכיו אשפוט אתכם שלא יקומו בתח"ה להיות חו"ן לכן אני אומר לכם שובו והשיבו מכל פשעכם אבל בתנאי שתהיה התשו' מאהבה כדי שתהיו נראין לגמרי ויתהפכו לכם הזדו' לזכיות ולא תהיה התשו' מיראה וז"ש ולא יהיה לכם למכשול עון כלו' שלא יתהפכו לכם הזדו' לשגגות אלא תשובו תשו' מאהבה כדי שלא ישאר בכם שום רושם שוגג וז"ש השליכו מעליכם את כל פשעיכם כל לרבות אפי' שוגג ועשו לכם לב חדש ורו"ח כדי שיתהפכו לכם לזכיות ולמה ח"ו תמותו כלו' למה תגרמו לעצמכם שלא תקומו בתח"ה ע"י סברתכם שאתם סוברים דאם באדם אמרינן נר' ונד' אחו"ן כי אני לא אחפוץ במות המת כלו' שלא ישאר המת מת לעולם ועד שלא יקום בתח"ה ולכך תחזרו מסברתכם והשיבו וחיו בתח"ה ולמה תמותו מיתה עולמית וגם תדעו לכם כי אתם בית ישראל ושם זה לא ימוש מכם לעולם דאעפ"י שחטא ישראל הוא וכמ"ש הרב דו"ד ז"ל וכנז"ל ועד"ז יובנו ג"כ הנהו קראי דסי' ל"ד ובמ"א הארכתי יותר בהקדמה זו ומשם באר"ה: א"נ אפ"ל באו"א הני קראי דיחזקאל ח"י הנז' בהק' מ"ד בכתובות ד"מ ע"א נמצא בה דבר ערוה אינו רשאי לקיימה שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו ופריך וליתי האי עשה ולידחי ל"ת דלא יבא ממזר ומשני היכא אמרי' א"ע ודל"ת כגון מילה בצרעת דלא אפשר דלא לקיומי העשה אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל ופירש"י ז"ל השתא נמי מלמדין אותה לו' איני רוצה עכ"ל והתוס' ישנים ז"ל שם הקשו משם הר' עזרא ז"ל דא"כ אמאי איצט' בפ"ק דיבמות דאין עשה דכבוד אב דוחה שבת מדכ' אני ה' כולכם חייבים בכבודי דתפ"ל משום דאי אמר האב לא בעינא לכבוד זה ליתיה לעשה כלל ולמ"ל קרא דאני ה' ללמד דלא דחי ותי' דהתם מיד כשציוה האב הוי עשה לעשות מצותו ועוד תי' דהכא גבי דידה ליכא עשה דהא אי בעיא אמרה לא בעינא ליה הילכך אין לה לעבור הלאו משום עשה דידיה דהא היא מצווה כמותו דהשוה הכ' וכו' עכ"ל: וראיתי להר"ן ז"ל שכתב דכיון דאפשר למידחי העשה אי אמרה לא בעינא ליה עשה קיל הוא ולא דחי עכ"ל מבואר מד"ק דס"ל למר דאפי' אמרה השתא רוצה אני לא דחי הלא תעשה משום העשה קיל משא"כ לרש"י ז"ל דפי' דהשתא נמי מלמדין אותה לומר איני רוצה בו מוכח דס"ל לרש"י דדוקא בשביל דאומר איני רוצה בו הוא דל"ד הל"ת אי אמרה רוצה אני א"ע ודל"ת ולכאו' קל"ט לד' הר"ן ז"ל דא"כ אמאי איצט' קרא דאני ה' ללמד דלא דחי מאחר דלפי פירושו נפק"ל דכל עשה דמצ"ל לא בעינא הוא קיל ול"ד הל"ת אף כי אמר בעינא וא"כ זוהי שק' קו' התו' ז"ל הנז' דאף שציווהו אביו לא הוי עשה גמור לעשות מצותו ולדחות הל"ת שכנגדו דהאי עשה קיל הוא: ואחר העיון היטב ראה ראיתי דלק"מ ע"ד הר"ן ז"ל הנז"ל דהר"ן ז"ל לאו כללא כייל לן דכל עשה דמצ"ל לא בעינא הויא עשה קיל ול"ד הל"ת אפי' דהשתא אמר בעינא כי היכי דתק"ל מסו' דיבמות הנז' דהוא ז"ל יתרץ כתי' ב' דתו' עצמם הנז' דמשום דהיא אין לה מ"ע שתנשא לו והא ראיה שיכו"ל לא בעינא ליה לכך הויא עשה קיל אפי' כי אמרה השתא בעינא ליה ולא דחי משא"כ בעשה דכבוד אב דמחויב הבן לקיים מצות אביו א"כ כי אמר בעינא הו"א דא"ע דכבוד ודל"ת דשבת להכי איצט' קרא לו' אני ה' ללמד דלא דחי וזה פשוט: נמצ"ל דכל עשה דמצ"ל לא בעינא ליתיה להאי עשה ול"ד ל"ת ולזה כשאמר הנביא בשם ה' ויראה וישוב וכו' אמרו ב"י לא יתכן דרך ה' שאומר לנו לשוב כיון דאי אמר לא בעינא לכו ליתיה לעשה דתשו' כלל וא"כ לא א"ע כי האי ודחי ל"ת דלא יוכל וכו' והשיבם ה' הלא דרככם ל"י דדרך גבר בעלמא הדין הוא כן אפי' בעשה דכבוד ומשו"ה כתבתי בתורה אני ה' אבל גבי דידי דגם דיכול אני לו' לא בעינא מ"מ מאחר דאני מצווה אתכם על התשו' הוי מ"ע עליכם לשמוע בקולי מיד ודחי ל"ת וז"ש נאם ה"א שובו והשיבו מ"פ וכו' כי לא אחפוץ במות המת נאם ה' והשיבו וחיו כלו' דעוד זאת יתירה כי לא אחפוץ ר"ל דמידי הוא טעמא דלא א"ע דמצ"ל ל"ב ודל"ת אינו אלא משום דהעשה הוא בספק להתקיים אבל כאן דעו לכם כי בשום אופן לא יתכן לי לומר ל"ב משום דלא אחפוץ במות המת והוי כעשה גמור דלא מצ"ל ל"ב ודחי ל"ת ולכך שובו שובו וכו' וק"ל: ובזה פי' הרב שא"י ז"ל קראי דיחזקאל סי' ל"ג יעש"ב אך אמנם חקרו הראשו' ז"ל דהיכי דחי הקב"ה לאו דלא יוכל כדי שישראל יקיימו מ"ע דתשו' דהא לא מצינו דא"ע ודל"ת אלא היכא דהוו תרוייהו בחד גברא העשה והל"ת והכא הוא ית' דוחה הלאו וישראל מקיימים העשה וזו לא שמענו והם אמרו דלהכי אמר ריו"ח גדולה תשו' שדל"ת וכו' מה שלא מצינו כה"ג בעלמא אלא דעליה אנו דנין דהיכי הוי הכי במ"ע דתשו' והיותר נכון מ"ש המפרז"ל דע"י עשה דתשו' דישראל הנה הקב"ה מקיים עול"ת דהשבת אבידה במה שמקבל ה' תשו' השבים דהנפש החוטאת היא מוצאת להסט"א וכל המצות שעושה בחטאו קודם עשותו תשו' כולם נדדו הלכו להקלי' ובעשות אדם החוטא תשו' אז הקב"ה ית"ש הוא מוציא מעמקי הקלי' כל התורה והמצות של החוטא ההוא וגם הנפש החוטאת עצמה מציל אותה מהקלי' ומחזירם לבעל התשו' ההוא בסוד חב"ו ובזה מקיים הקב"ה עשה דהשבת אבידה ול"ת דלא תוכל להתעלם ובכה"ג הוי הכל בגוף אחד ואתו עול"ת דאבידה ודחו לאו דלא יוכל בעלה אתד"ק ע"ע הלא בספרתם: ועפי"ז אפ"ל המשך הכתו' בקהלת סי' ח' וכ"ת אני פי מלך שמור וע"ד שבועת אלקים אל תבהל מפניו תלך אל תעמוד בדבר רע כי כל אשר יחפוץ יעשה באשר דבמ"ש ומי יאמ"ל מ"ת שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם עכ"ל ורבו הדקדוקים באלו הכתו' חדא אומרו אני פי מלך שמור צל"ד על איזה מלך קאי אם על מלכי ישראל ויאודה או זולתם ואי קאי על ממ"ה הקב"ה הא ודאי פשיטא שצריך שישמור