פני יצחק חלק ו רכו

לה טענת האונס כמ"ש הרב ז"ל הנז' וז"ש ובך בחר ה' וכו' וק"ל: א"נ אפשר לרמוז בכתוב הנז' בא"א במשז"ל ע"פ הבן יקיר לי ביוקר עמדו לי וכו' וכתב השא"י ז"ל בדקכ"ח ע"ב משם המפז"ל דמשמע דפדאם יותר מכדי דמיהם וכ"ש בגאולה העת"ל כמשז"ל אראה לבנים וכו' לכאו' ק' דאין פודין אה"ש יותר מכ"ד אבל לפמ"ש התוס' ז"ל בפ' הנזיקין דבת"ח מופלג בחכמה שרי לק"מ ע"כ והנה ישראל נקראו עם חו"ן ויש להם דין ת"ח מופלג ובכן מותר לפדותם ביותר מכ"ד וכבר נודע דיש לנו עם הקב"ה דין אשה עם בעלה וחייב כב"י לפדותנו אפי' ביותר מכ"ד וז"ש כי עם קדוש אתה לה"א כלו' שאתם מקודשין לו ית' קי"ג וחייב לפדות אתכם מהגלות וכדי שלא תאמרו דאנה"נ דחייב לפדותנו אינו אלא בכדי דמיהן ולא ביותר כדין השבויין וא"כ איך יתקיים בנו הבטחת אראה לבנים וכו' לז"א ובך בחר ה' וכו' שאתם עם חו"ן וזהו סגולה מכל העמים כשושנה בה"ח וכיון שכן שרי לפדות אתכם אפי' ביותר מכ"ד ולא תחושו מזה כלל וק"ל: נחזור להבין הני קראי דיחזקאל הנז"ל והוא אומר ית' ויראה וישוב מכל פשעיו חיה יחיה וכו' דהקב"ה ס"ל כס' אבוה דשמואל דס"ל תחילתו באונס וסופו ברצון רצון מיקרי והחוטא פושע חשיב ולא מצי פטר נפשיה בטענת אונס מהיצה"ר וז"א וישוב מכל פשעיו שצריך לשוב בתשו' שלמה מכל פשעיו ואם לאו מתחייב עונש על מה שפשע דאע"ג דהוי תחי' באונס מהיצה"ר מ"מ סופו ברצון כיון שנהנה מן העבירה וישראל שבאותו הדור דיחזקאל ס"ל כרבא דאמר דכל שתחי' באונס אף דסב"ר כולו אונס מיקרי ולז"א בית ישראל לא יתכן דרך ה' דקרי להחוטא פושע דהא אנוס הוא מהיצה"ר והגם דסופו ברצון כולו אונס מיקרי ומעיקרא לא בעו כפרה ותשובה כלל דאנוס רחמנא פטריה והקב"ה השיבם הדרכי לא יתכנו הלא דרככם לא יתכן שאם אתם סוברים כן דאונס מיקרי א"כ אני דן אתכם כסברתכם וז"ש לכן איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל ור"ל שאם אתם תעמדו בסברתכם זאת דאונס מיקרי א"כ פקעי להו הקידושין אשר קידשתי אתכם לי במת"ת כיון דהיו הקי' באונס דכפיית ההר ואין אשה מתקדשת בע"כ וממילא אין לכם עמי דין אשה עם בעלה לפדותה אם נשבית וח"ו תשארו בגלות ואיני חייב לפדות אתכם כלל ובר מן דין בטלה טענתכם שאתם טוענים דאנוסים אתם מצד היצה"ר הגם דדינא הוא דכל שתחילתו באונס הגם דסב"ר הכל אונס מיקרי מ"מ הכא שאני משום דהן אמת דאנכי בראתי היצה"ר מ"מ בראתי כנגדו התורה שהיא תבלין ליצה"ר כתשובת חבירי דאיוב וז"ש נאום ה' שהיא תורת ה' ולכך אני אומר לכם שובו והשיבו מכל פשעכם ותודו לסברתי שאני סובר דתחי' באונס וסב"ר כולו רצון מיקרי ופושע הוי ולא תעמדו בסברתכם שאתם סוברים שהעון עצמו שהוא מזיד אינו אלא מכשול הוא מצד היצה"ר ואונס הוי וז"ש ולא יהיה לכם למכשול עון ועשו תשובה הראויה למי שחוטא במזיד ובפשיעה וז"ש השליכו מעליכם את כל פשעכם אשר פשעתם בם וזה יהיה כשתעשו תשו' ועשו לכם לב חדש ורו"ח כלומר כשתחזרו בכם מסברתכם הראשונה ותודו לסברתי שאם לא תעשו כן הרי אתם גורמים לעצמכם שתשארו בגלותכם וח"ו יאבדו שש"י בין האומות וז"ש ולמה תמותו בית ישראל ודעו נאמנה דזהו לטובתכם וז"ש כי לא אחפוץ במות המת ר"ל עם גלותכם ודלותכם ולא תגרמו שיאריך הגלות יותר אלא והשיבו בתשו' וחיו מן הגלות וק"ל: וזה אפשר כונת מאמרז"ל ביומא דפ"ו ע"ב אמר"י גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה שנאמר ובא לציון גואל וכו' ועפ"י האמור ה"ה כמבואר שע"י התשובה שיעשו ישראל גילו דעתם דס"ל דתחי"ב וסב"ר כולו רצון מיקרי וא"כ הקידושין שקידשנו לו האל ית' תפסי בנו ויש לנו באמת דין אשה עם בעלה ומתחייב הוא ית' לפדותנו מגלותנו וז"ש גדולה תשו' שמקרבת אה"ג דהא בהא תליא וק"ל: א"נ אפ"ל באו"א הני קראי דיחזקאל הנז"ל במ"ש מהראנ"ח ז"ל בפ' נצבים משם הרב בעל העיקרים ז"ל דמצד רוממותו ית' כי רבה היא יתחייב כי לא ישא ע"ד פשע כלל ויהיה עונש החוטא לפניו ית' נצחי לעולמי עד גדול ורם בערך האל ית' שחטאו לפניו שהוא ית' בלתי בעל תכלית כי עם שמעשה החוטא עצמו הוא בעל תכלית לא יבחן אלא מצד המצוה לא מצד המעשה עצמו ואם הוא ית' לא יעניש אלא כפי מעשה החוטא שהוא בעל תכלית ולא בערכו ית' שהוא המצווה הנה זה חסד עליון מאיתו ית' וזש"ה ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו אתד"ק עש"ב וכ"כ הרב שפתי ישנים ז"ל שהאלי"ת נותן העונש תכליתי כערך האדם שהוא בן בעל תכלית דסוף אדם למות יע"ש ובזה פי' ז"ל כה"כ ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם וכו' וכה"כ כי אשא אל שמים ידי וכו' ועוד כמה קראי ומאמרי רז"ל כידוע: ואפשר דזאת היתה סברת ישראל שבאותו הדור דהוה ס"ל דעונש החוטא אין לו סוף ותכלית כערכו ית' דאין לו סו"ת ולז"א לא יתכן דרך ה' דייקא שאומר לנו שנשוב בתשו' ונחיה דזה לא אפשר כלל כיון שהוא ית' בלתי בעל תכלית א"כ גם עונש החוטא לפניו צריך שיהיה בלתי סו"ת ואין קץ לעונשו ואיך יתכן דע"י התשו' יתכפר להם עונשם ולזה השיבם השי"ת הלא דרככם לא יתכן כי אני איש כדרכיו אשפוט כלו' דאני שופט האדם החוטא לפני כדרכו וכערכו כמו שהאדם י"ל סו"ת דסופו למות כן העונש שלו אני עושה לו סו"ת וראיה לזה ולמה תמותו ב"י דמכח המיתה דסוף אדם למות ויש לכם סו"ת גם העונש שלו י"ל סו"ת מצד רחמי עליכם וז"ש נאם ה' אלדים רחמים בדין ולכן שובו והשיבו וחיו ולא תחושו מזה כלל וק"ל: ועד"ז הדרשה תדרש בהנהו קראי דיחזקאל סי' ל"ג וכ"ת ואתה בן אדם אמור אל ב"י כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה אמור אליהם חי אני נאם ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרככם הרעים ולמה תמותו ב"י ע"כ והרי הם כמבוארים עפ"י דברי הרב העיקרים הנז"ל וכמו שנתבאר וק"ל: וזה אפשר כה"כ מי אל כמוך וכו' לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא ישוב ירחמנו וכו' וה"ה כמבואר עפ"י האמור וק"ל: א"נ אפ"ל הני קראי דיחזקאל הנ"ל במ"ש הרב עיר דוד ז"ל בסי' רנ"ח מדקי"ל נראה ונדחה אינו חו"ן ואיך מקבל ה' תשו' הרשע כיון שנדחה ותי' משם הרא"ש ז"ל דלא נאמר דין זה כי אם בבהמת הקרבנות: כיון דסוף בהמה לשחיטה ואין לה תקומה עוד לחיות כלל משא"כ האדם דהגם דסוף אדם למות ג"כ מ"מ הוא חוזר לחיות ולקום בתח"ה ואעפ"י שמת כבהמה אינה נחשבת מיתתו לכלום ולכך חו"ן ומתקבלת תשובתו אתד"ק וכתב הרב מראה הגדול בד"ו ע"ג דהכונה היא מאחר שהאדם כשהוא חי הוא נראה וכשימות נדחה וכשיקום בתח"ה הוא חו"ן לעבוד את ה' ש"מ שאינו נוהג באדם דין זה דנר' ונד' אחו"ן עכ"ל יע"ש והרב