פני יצחק חלק ו רכה

הקב"ה לדחות לאו זה דלא יוכל כדי שיקיימו ישראל מ"ע דתשו' דאין או"ל חטא וכו' לז"א אנכי אנכי מוחה פשעיך כלו' כיון דבב' דברות הללו אנכי ה"א ואנכי אל קנא כתיב בתרוייהו תיבת אל ואל אנכי ולא איש וכיון שכן אין כאן גירושין ולכך אנכי אנכי מוחה פשעיך דאין כאן לאו דלא יוכל בעלה כלל דאיש כתוב ולא אל ותו אפי' את"ל דהכל אחד ויש כאן גירושין ועלי לקיים הלאו דלא יוכל עכ"ז אני דוחה לאו זה משום דהוא למעני כלומר מה שאני עובר על לאו דלא יוכל אינו אלא למעני בשביל עצמי כדי לקיים עול"ת דהשבת אבידה וכשאני מוחה פשעיך שהם היותר חמורים ומפורסמים ממילא ודאי דחטאתך שהם השגגות הקלות לא אזכור דאם הפשעים נמחלו מכ"ש השגגות וכדברי רבנן לר"מ וכנז"ל ועפי"ד הרי"ף ז"ל הנז"ל שכתב דכשהאדם חוטא בתוך השנה ועושה תשו' אז הזדונות נעשו שגגות עד בא יוה"כ דאז מתכפרים לו השגגות ג"כ וכנז"ל: בזה אפ"ל כה"כ כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם דהאי תיבת כל אתייא לרבויי בין הזדונות שעשה תשו' עליהם קודם בא יוה"ך ונעשו שגגות ובין על הזדונות ושגגות שלא שב עדין עליהם כלל עד יוה"ך על כולם הוא אומר כי ביום הזה י"ע מכ"ח ונעשו הכל זכיות וה"ט כי לפני ה' רחמים פשוטים תטהרו וק"ל: ובכן זה אפשר שהיה ספקו של מרע"ה באומרו אתם חטאתם חטאה גדולה בע"ז ועת"ה שעשיתם תשו' קודם יוה"ך נעשו הזדונות שגגות ואינו מתכפר לגמרי עד יוה"ך והשת"א הכא קודם יוה"ך אעלה אל ה' רחמים גמורים ואתחנן לפניו אולי אכפרה ג"כ בעד חטאתכם שהם השגגות שנשארו בכם ולכן אמר אולי לשון ספק משום דדינא לא הוי הכי שיהיו השגגות נמחלים קודם בא יוה"ך וכמשז"ל תשו' תולה ויוה"ך מכפר אלא דאפשר דעל ידי תפלתי ובקשתי מאת ה' יסלח לכם גם על השוגג וק"ל: דרוש ח' לשבת תשובה ידוע הדבר ומ"ה גודל מעלת בעלי תשו' כי רבה היא כאשר חכמים הגידו במקום שבע"ת עומדין אין צ"ג יכו"ל כידוע: והנה נודע חקירת המפרז"ל למען דעת מה היה דעתם של ישראל בימי יחזקאל הנע"ה שלא רצו לשוב אל ה' בתשו' שלמה עד שהגיעו לומר לא יתכן דרך ה' כמבואר ביחזקאל סי' ח"י וכה תוארם של כתו' וז"ל ויראה וישוב מכל פשעיו אשר עשה חיה יחיה לא ימות ואמרו ב"י לא יתכן דרך ה' הדרכי לא יתכנו ב"י הלא דרככם לא יתכן לכן איש כדרכיו אשפוט אתכם ב"י נאם ה"א שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהיה לכם למכשול עון השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמותו ב"י כי לא אחפוץ במות המת נאם ה"א והשיבו וחיו עכ"ל וצל"ד מה דעתם וסברתם של ישראל שבאותו הדור ובמאי היה הויכוח ביניהם ובמאי פליגי וכל בעלי הפרשים לדרכם פנו לישב ולבאר כונת הכתו' הללו: ואענה גם אני חלקי בביאור הני מק"ק בדרך אפשר במשז"ל בפ"ק דב"ב דט"ז אמ"ר ביקש איוב לפטור את העו' כולו מן הדין אמר להקב"ה רבש"ע בראת ג"ע בראת גהינם בראת צדיקים בראת רשעים בראת יצה"ט בראת יצה"ר מי מעכב ע"י מאי אהדרו ליה חבריו אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל ברא יצה"ר ברא לו תורה תבלין ע"כ ופירש"י ז"ל לפטור את העולם מדינו של הקב"ה כי אנוסים הם מהיצה"ר וכו' בראת רשעים ע"י יצה"ר לפיכך אין ניצול מידו מי מעכב אנוסים הם החוטאים ברא לו תו' הן תבלין שמבטלת את הרהורי עבירה וכו' הילכך לאו אנוסים נינהו שהרי יכולים להציל עצמם עכ"ל וכתב הרב ראש דוד ז"ל בדקי"ב ע"ג שפי' כת הקודמין דדעת איוב היה כדעת רבא בכתו' דנ"א ע"ב דס"ל אשת איש שנאנסה אף דסופה ברצון הכל חשיב אנוסה מהיצה"ר וכן כל אדם החוטא הוא אנוס מהיצה"ר ואף דסופו ברצון דנהנה מהעבירות פטור דיצריה אלבשיה וחבריו השיבוהו דכיון דאיכא תורה להנצל מהיצה"ר לא חשיב אונס עכ"ל יע"ש: ענ"ק מ"ש הרב עיר דוד ז"ל סי' ר"ז דל"ח ע"ד דאם יטענו ישראל טענת אונס בקבלת התורה א"כ פקעי להו קידושיו יתברך שקידש לישראל בנתינת התורה דאין אשה מתקדשת בע"כ יע"ש וקי"ל בדין אם נשבית אשתו של אדם מן הדין חייב בעלה לפדותה כמ"ש מרן ז"ל בש"ע אה"ע סי' ע"ח יע"ש: ואיתא התם בש"ס דכתובות דאבוה דשמואל פליג עליה דרבא וס"ל דאשת איש שנאנסה אסורה לבעלה משום דס"ל דתחילתו באונס וסופו ברצון כולו רצון מקרי יע"ש וכתב הרב כס"ן אשכנזי ז"ל בדי"ב הלכך ציונו ה' על פרה אדומה לכפר על מעשה העגל כמשז"ל תבא פרה ותקנח צואת בנה הגם דאנוסים הם בקבלת התורה והו"ל קבלת התו' תחי' באונס וסופו ברצון וא"כ ממילא אין עליהם שום אשמה בעון העגל ועכ"ז ציוה להם על פרה אדומה להורות להם דס"ל להלכה דתחי' באונס וסב"ר כולו רצון מיקרי וחטאו בעגל ובעי כפרה אתד"ק יעש"ב: ועפי"ד הרב עיר דוד ז"ל הנז' שכתב דאם יטענו ישראל טענת מודעא על קבלת התורה א"כ פקעי להו הקי' דאין אשה מתקדשת בע"כ וא"כ ממילא נפק"ל דאין לנו עמו ית' דין אשה עם בעלה ואינו חייב הוא ית' לפדות אותנו מגלותנו ח"ו כנז"ל הנה בזה אפ"ל כה"כ כי עם קדוש אתה ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר ע"פ האדמה בהק"ע מ"ש הר' שא"י ז"ל דנ"ג ע"ד בטעם ביטול מודעא הנז' וז"ל וכתבו בזה כת הקו' ז"ל דמצד הדין אין כאן מודעא לפמ"ש מוהריק"ו ז"ל דאי מטי הנאה למי שאונסים אותו לא חשיב אונס לבטל המעשה דהו"ל כתליוה וזבין דז"ז משום דאמרינן דאגב אונסא דזוזי גמר ומקני ה"נ אגב אונסא דהנאה סברו וקבילו ובתורה יש ויש כמה יעודים טובים ובההיא הנאה גמרו וקבילו ע"כ והרמ"ז ז"ל שדי בה נרגא דשאני ההיא דמוהריק"ו דבשעת האונס עצמו מטי ליה ההנאה וכיון שבאו כאחד אמרינן דבא זה וביטל זה אבל ישראל בקבלת התורה באונס בה שעתא לא הי"ל שום הנאה ע"כ ולי נראה במ"ש בפ' האומנים ש"ש הם ופריך הא לא יהיב להו אלא שכר מלאכה ומשני בהנאה דשביק לכ"ע ואזיל לגביה נעשה ש"ש אמור מעתה אוף אנן בדידן נמי כיון דשביק הקב"ה לכ"ע ובחר בנו מכל העמים א"כ אין לך ט"ה גדו' מזו באותו פרק בא"מ כי כל הגויים כאין נגדו ואזל לגבייהו דישראל ואגב אונסא דהנאה זו כי נהיתה להם בההיא שעתא גמרי ומשתעבדי לו ית' עכ"ל עש"ב: ובכן זה אפשר רמז הכתוב כי עם קדוש אתה לה"א כלו' שאתם מקודשים לו ית' קי"ג לה"א וכמ"ש השא"י ז"ל בפ' קדושים תהיו לשון קי' יע"ש וא"כ חייבים אתם לעשות רצונו ית' וכדי שלא תאמרו דהיו הקי' באונס דכפיית ההר ואניסי אנן ואין הקי' תופסין בנו בע"כ לז"א הא ליתא דבההיא הנאה דשבק לכ"ע ואתא לגבייכו בטלה