פני יצחק חלק ו רכב

דמכח מצות שבת מניה ילפינן דמהנייא התשו' וק"ל: ובכן נחזור לבאר כה"כ ויחל משה וכו' והוא דמקמי הכי אמר הקב"ה למרע"ה לך רד וכו' ועתה הניחה לי וכו' ור"ל דאפי' שיעשו תשו' הרמוזה בתיבת ועתה איני חפץ לקבלם בתשו' וז"ש הניחה לי התשובה שיעשו לצד אחד ויחר אפי בהם ואכלם שאיני מקבלם בתשו' ולזה טען מרע"ה לפניו ית' למה ה' יחרה אפך בעמך דאינך חפץ לקבלם בתשו' דהא אשר הוצאת מאמ"ץ דמשם מוכח דמהנייא להו התשו' כיון דתבר קובה"ו קנה דחי"ת ומן חמץ נעשה מצה ותלה כרעיה דה"א כדי להורות לפרעה דמהני לישר' התשו' והוצאת אותם משם מטע"ז וא"כ מאי שנא עתה הפעם דאינך חפץ לקבלם בתשובה הא ודאי אתמהא ואז יאמרו בגוים מבלתי יכולת וכו' וק"ל: ובזה אפ"ל כה"כ לא הביט און ביעקב וכו' אל מוציאם ממצרים וכו' וגם כה"כ מה מצאו אבותיכם בי עול וכו' ולא אמרו איה ה' וכו' וגם כה"כ ועתה ה' אלקינו אשר הוצאת וכו' חטאנו רשענו וגם כה"כ מחיתי כעב פשעיך וכו' שובה אלי כי גאלתיך וגם כה"כ ה"א צבאות השיבנו וכו' גפן ממצרים תסיע וגם כה"כ למה אלקים זנחת וכו' זכור עדתך ק"ק וכו' ועד"ז נוחים כמה מק"ק כאשר ירדוף הקורא וכמובן: א"נ אפ"ל כונת כל הכתו' הנז' בהקדים מ"ש הרב הון רב בד"פ ע"ד מהרב ז"ב ז"ל דהא דתשו' מהנייא לחוטא אינו אלא משום דקי"ל בח"מ סי' ס"ו המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול וידוע דכל עון שיעשה האדם נברא ממנו מלאך רע כדאי' באבות קנה לו קטיגור אחד והקב"ה מוסר אותו לחוטא ביד אותו קטיגור ליפרע ממנו בסוד תיסרך רעתך ותמוגגנו ביד עווננו כמוכר שט"ח לחבירו וכשאותו רשע חוזר בתשו' לפניו ית"ש אז הקב"ה מוחל לאדם החוטא אותו חוב א"כ נמצא זה ממש דומה למוכר שט"ח לחבירו וח"ר ומחלו ללוה שהרי מתחי' כשחטא הוי כאילו מכרו הקב"ה לאותו מלאך שמסר אותו בידו ליפרע ממני ובשובו בתשו' חזר ה' ומחל אותו החוב ע"י התשו' והרי הוא מחול כדין המוכר שט"ח וכנז"ל: והואיל ואתא לידן האי דינא דהמוכר שט"ח לחבירו וכו' נימא ביה מילתא אגב אורחין והוא דגרסינן בקידושין בדמ"ז ע"ב אמ"ר המקדש במלוה אינה מקו' דמלוה להוצאה ניתנה נימא כתנאי התקדשי לי בשט"ח זה או שהי"ל מלוה ביד אחרים והרשה אותה עליהם רמ"א מקו' וחכ"א א"מ האי שט"ח היכי דמי אי דאחרים היינו שהי"ל מלוה ביד אחרים מא לאו בשט"ח דידה ובמקדש במלוה קא מפלגי ומשני לעולם בשט"ח דאחרים ול"ק הכא במע"פ ובמלוה בשטר קא מיפלגי במלוה בשטר פליגי בדשמואל דאמ"ש המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ר"מ לית ליה דשמואל ורבנן אי"ל דשמואל ואבע"א דכ"ע אית להו דשמואל והכא באשה ס"ד קא מיפלגי ר"מ סבר אשה ס"ד מימר אמרה לא שביק דידי ומחיל לאחריני ורבנן ס"ל אשה לא ס"ד. ובמע"פ פליגי בדר"ה אמ"ר דאמר מנה לי בידך תנהו לפ' במע"ג קנה ר"מ סבר ל"ש מלוה ולש"פ ורבנן ס"ל אי אמ"ר ה"מ בפקדון דאיתיה בעיניה וכו' ע"כ הסוגיא והקשו התוס' ז"ל שם וז"ל וא"ת אמאי לא קאמר דכ"ע אפי' במלוה אמ"ר והכא בדשמואל קא מיפלגי או באשה ס"ד וכו' וי"ל דאפי' שמואל מודה במע"ג דאינו יכול למחול והא דאמר המוכר וכו' הי"ד שלא היה הלוה בשעת מכירה עכ"ל והק' מפרשי הש"ס ע"ד התוס' הללו דא"כ במלוה בשטר נמי נימא דפליגי בעע"ג דלכ"ע אינו יכול למחול רק דפליגי אי אמ"ר ה"מ בפקדון דאיתיה בעיניה וכן הק' הש"ך ז"ל בח"מ סי' ס"ו סקצ"ו ומכח קו' זאת הוכי דאין שטר נקנה במע"ג דלא כהתוס' ז"ל ודעימייהו יעש"ב ולענ"ד נראה לתרץ בהקדים ליישב משה"ק הרשב"א ז"ל בחי' על דברי ר"ת ז"ל שכתבו התוס' ז"ל בשמו דה"ט דס"ל לשמואל דהמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול משום דמכירת שטרות דרבנן ולא להפקיע זכות הלוה יכול המלוה למחול לו החוב ותמה ע"ז הרשב"א ז"ל דא"כ איך אמר ר"מ מקודשת דמשמע דאם בא אחר וקידשה אין בקי' ב' כלום הא מדאורייתא מקו' היא לשני ובמה הפקיעו קידושי ב' ותי' דבאמת דלר"מ מקו' מדרבנן קאמר ע"כ ותמה עליו הגאון פני יאושוע ז"ל בחי' שם, דאם כן הא דקאמרי רבנן א"מ היינו דא"צ גט אפי' מדרבנן והא ודאי ליתא דהא קתני בברייתא דשמין את הנייר אם יש בו ש"פ מקו' והנה מבואר דהמקדש בפחות מש"פ חוששין לקי' שמא ש"פ במדי וא"כ לרבנן נמי מצרכי גט ובמאי פליגי על ר"מ אתד"ק יע"ש ולענדין לתרץ לעיקר תמיהת הרשב"א ז"ל ע"ד ר"ת ז"ל הנז' עפ"י מ"ש הראשו' ז"ל דטעמא דאמו"ר מכירת שטרות רבנן משום דההלואה הכתובה בשטר אינה בעין והשטר אינו אלא לראיה בעלמא ועיקר המכירה היא בשעבוד קרקעות וקי"ל כרבא דאמר בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה והו"ל כאומר לחבירו שדה זו לכשאקחנה קנויה לך דאינו כלום דאאמ"ק דשלב"ל וחוב אפי' בשטר הוי דשלב"ל וכדבר שאינו ברשותו אכן ר"מ גופיה ס"ל בעלמא דאדם מקנה דשלב"ל כידוע וא"כ לדידיה מצינן למימר דס"ל לר"מ דמכירת שטרות דאורייתא ואפ"ל דלזה כיוין הש"ס דקי' הנז' דאמר דר"מ לית ליה דשמואל כיון דס"ל דאדם מקנה דשלב"ל והא דאמר הש"ס בתר הכי ואבע"א כ"ע אית להו דשמואל וכו' היינו משום דכתבו הראשונים ז"ל הבי"ד הרב ש"ך ז"ל בח"מ רס"י ס"ו דנתנו טעם אחר לשמואל דס"ל דיכול למחול אף למ"ד מכירת שטרות מדאורייתא דה"ט משום דשני שעבודים אית למלוה על הלוה שעבוד גוף ושעבוד ממונו שעבוד גופו אינו נמכר ולא פקע עד שימחול לו דאז פקע שעבוד הגוף וממילא פקע נמי שעבוד ממון יע"ש ובזה סרה מהר קו' הרשב"א ז"ל ע"ד ר"ת ז"ל וכמובן וגם בזה יתורץ שפיר תמיהת מפרשי הש"ס והש"ך ז"ל הנז"ל דליכא למימר דפליגי במלוה בשטר במע"ג כיון דעיקר דין מע"ג הוא מדרבנן כדאיתא בגטין די"א וא"כ אי אמרינן דגם במלוה בשטר פליגי ר"מ ורבנן במע"ג אי הוי דוקא בפקדון או גם במלוה הוה ק"ט דהיכי קאמר ר"מ מקו' דמשמע מקו' גמורה ואם בא אחר וקידשה אין קי' ב' כלום הא מדאורייתא מקו' לשני כיון דעיקר דין מע"ג הוא מדרבנן וכתמיהת הרשב"א ז"ל הנז' דאין לומר כתירוצו דר"מ מקו' מדרבנן קאמר להצריכה גט דהא לרבנן נמי צריכה ט בעבור הנייר שמא ש"פ במדי וכדק"ל להרב פנ"י ז"ל הנ"ל א"כ מכ"ז מוכרח דמאי דפליגי ר"מ ורבנן במלוה בשטר לאו במע"ג פליגי כלל ברם במע"פ קאמר הש"ס שפיר דפליגי במע"ג משום דמצ"ל באמת דהא דקאמר ר"מ מקודשת הי"ד מדרבנן ולאצרוכה גיטא ורבנן דר"מ ס"ל דא"מ כלל ולא בעיא גט דהא במע"פ ליכא נייר ודוק: נחזור לעניננו דכ' הראשו' ז"ל דמדין מוכר שע"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול מניה נפק"ל דתשו' מהנייא לכל עון ולכל חטאת וכנז"ל עו"כ הרב ז"ב והרב תן רב שם דמטע"ז הוציא הקב"ה את ישראל קודם הזמן הגם שהיה עליהם שט"ח של ד' מאות שנה ובתחי' מסר אותנו ה' ביד פרעה להשתעבד תח"י לפרוע השט"ח הנז' ואח"כ מחל ה' לישראל תשלום פרעון החוב ויצאו תוך זמנם יעש"ב נמצ"ל דגם מיצי"מ קודם זמנם הוברר הדבר דס"ל לקובה"ו כשמואל דהמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול וממילא מוכח דתשו' מהנייא לישראל מדין הנז"ל וכמדובר: ובזה יובן כה"כ מחיתי כעב פשעיך כשתשוב בי בתשו וכ"ת