פני יצחק חלק ו ריט

והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה כידוע. ורש"י ז"ל בירמיה סי' ג' פי' ע"פ ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי אנכי אמרתי בלבי ולכך הנחלתיה לאבותיכם איך אשיתך בבנים את עדתי ואומתי מערבת בין האומות ולכך בחרתי מנה יפה ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ע"כ ומקרא מלא דיבר הכתוב ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך ופירש"י ז"ל כאשר ישא איש את בנו כמ"ש אצל ויסע מלאך האלהים משל למהלך בדרך ובנו לפניו באו לסטים נטלו מלפניו ונתנו לאחוריו בא זאב מאחריו נתנו לפניו באו לסטים לפניו וזאבים לאחריו נתנו על זרועו ונלחם בהם כך אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו וכמש"ה ואשא אתכם ע"כ נשרים וכו' ע"כ וידוע דהבנים הם יצאו ערבים בעד אבותיהם במת"ת כמ"ש רז"ל ע"פ מפי עוללים ויונקים י"ע וכשח"ו ישראל חוטאים הוא נפרע מן הערבים שלהם שהם הבנים כמש"ה ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני ואיתא בתנחומא מהו גם אני אמר הקב"ה גם אני מצטער עליהם יעש"ב: ובכן נבא לביאור הכתובים וז"ש מה מצאו אבותיכם בי עול וילכו אחרי ההבל ויהבלו שהיא הע"ז ולא רצו לשוב בתשובה בטענתם לפני הנביא עבד שמכרו רבו ואשה שגירשה בעלה וכו' והמה טועים בזה שסוברים דישראל דין עבדים יש להם דלא היא אלא דהם דין בנים יש להם עמי ומי שהוא בן לא יצוייר שלא יהיה עוד בנו דקשר האב עם הבן לא ינתק לעולם והא לכם כמה ראיות ברורות דאתם דין בנים יש לכם חדא מיצי"מ ע"י עצמי שאני כהן ועכ"ז ירדתי לגילולי מצרים ונטמאתי שם בעבור הצלתכם ואין זה אלא מכח שאתם בנים ואב מטמא לבנו וז"ש ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מאמ"ץ ועוד ראיה שנית המוליך אותנו במדבר וכו' כאשר ישא איש את בנו כנז"ל: ועוד ראיה שלישית ואביא אתכם אל ארץ הכרמל שלא זכיתם בא"י אלא מדין בנים כנז"ל ועוד ראיה רביעית מביהמ"ק וז"ש ונחלתי שהוא ביהמ"ק שמתם לתועבה שלא רציתם לידע דמכח ביהמ"ק משם ראיה דדין בנים יש לכם והכהנים שהוזהרו שלא יטמאו למת זה לא אמרו איה ה' שהרי נטמא במצרים והוא ג"כ עתיד להחיות מתים אעפ"י שהוא כהן ואיך יהיה זה אם לא שנאמר מדין בנים גם תופסי התורה עשו עצמם כאילו לא ידעוני דאעיקרא לא זכו יש' בתורה הם ולא מלה"ש אינו אלא משום דלגבי בן ליכא דינא דב"מ כידוע וגם טענתם שאשה שגירשה בעלה וכו' גם טענתם זאת ליתא כלל דאין כאן גירושין כלל דהן בעונותיכם נמכרתם ובפשעכם שולחה אמכם וז"ש והרועים שהם הסנהדרין והמלכים פשעו בי וישלחם ביד פשעם וגם את"ל דהיה כאן גירושין ממש עכ"ז מותרים אתם לחזור אלי וליכא כאן לאו דלא יוכל בעלה וכו' והן ישלח וכו' דהא הנביאים נבאו בבעל ואחרי לא יועילו הלכו ההמיר וכו' ועמי המיר וכו' שם רמז למ"ש מהרמ"ג ז"ל לתרץ קו' הראשו' ז"ל דאיך יעבור הקב"ה ח"ו על לאו דלא יוכל בעלה וכו' כדי שישראל יקיימו מ"ע דתשו' דהא קי"ל אין אומרים לו לאדם חטוא וכו' ותי' הוא ז"ל דישראל יש להם עם הקב"ה כדין אשה ובעלה וכ' הרמב"ם ז"ל בפי"א מה"ג דפקח שגירש אשתו והלכה ונשאת לחרש או לסריס אם שוב נתנרשה או נתאלמנה מהם מותרת לחזור לבעלה הא' הפקח יע"ש וה"ה ה"נ כיון דזנו אחרי אלהי נכר הארץ עץ ואבן דומם דלא יועיל ולא יציל. אם ישובו בתשו' מותר הקב"ה להחזירם לו כדין הפקח הנז': ובזה פי' הוא ז"ל כו' הכ' ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא יריחון ולא ישמעון וכו' ובקשתם משם את ה"א ומצאת כי תדרשנו וכו' ועפי"ה הדין הנז' ה"ה כמבואר וז"ש כאן והנביאים נבאו בבעל עץ ואבן ואחרי לא יועילו הלכו ההמיר וכו' וא"כ אפי' את"ל דיש לכם דין אשה שגירשה בעלה מותרים אתם לחזור אלי ולכן עוד אריב אתכם וגם את בני בניכם אריב כי הם ערבים שלכם כנז"ל וא"כ אחר כל הראיות הללו היתכן לו' העבד יש' אם יליד בית הוא כלו' בתמיהא כרמוז בה"א התימה באומרו העבד ישראל בתמיהא כלו' איך יכולים לו' דדין עבדים יש לכם לבא בטענת עבד שמכרו רבו וא"כ איך ולמה מדוע היה לבז לפרוק עול ויאמרו לאל סור ממנו ח"ו וק"ל: א"נ באו"א אפ"ל כו' הכ' מה מצאו אבותיכם בי עול וכו' בהק' מ"ש רז"ל ביומא אמר"י גדולה תשו' שדוחה ל"ת שבתורה שנא' הן ישלח וכו' והק' המפ' ז"ל דמאי רבותא דתשובה הלא בכל התורה כולה הכי קי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת ותי' דשאני תשו' דאיכא כנגדה תרי לאוי לאו דלא יוכל בעלה ואחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה והיינו רבותא דתשו' דעם היות דאיכא תרי לאוי ובעלמא לא דחי העשה תרי לאוי הכא בעשה דתשו' דחייא תרי לאוי משום דעשה דתשו' עשה אלים דהצלת רבים הויא וז"ש ר"י גדולה תשו' שדוחה ל"ת שבתו' כלו' תרי לאוי כמ"ש הן ישלח וכו' ואת זנית רעים רבים ואפי"ה ושובו אלי נאום ה'. והרב או"נ ז"ל תי' דכנגד עשה דתשו' איכא עשה ול"ת דכהונה ולז"א גדולה תשו' שדוחה את ל"ת שבתו' ר"ל עשה ול"ת דכהונה דבעלמא קי"ל דלא אתי עשה ודחי עשה ול"ת כלל הכא בעשה דתשובה דאלימא טובא גדול כחה דדחיא עשה ול"ת דכהונה: ודכוותה אשכחן ביצי"מ כמ"ש ז"ל גדולה חיבתן של יש' לפני הקב"ה שנגלה עליהם במצרים במקום טינופת וכו' משל לכהן שנפלה לו תרומה בביה"ק וכו' כך אמר הקב"ה מוטב שאכנס למקום טומאה וכו' והק' הרב שא"י ז"ל בדרוש שה"ג דהא גבי טומאת כהן איכא עשה ול"ת והצלת ישראל שהם כמו תרומה היא עשה ולא אתי עשה ודחי עשה ול"ת דכהונה ותי' דעשה דהצלת יש' אלים טובא שאילו היו שוהים שעה אחת היו נשקעים בן' ש"ט ולא היה להם עוד תקנה לצאת והיה ח"ו ח"ה בדבר ולכך חשיב עשה דהצלת ישראל אלים והיא מצוה רבה ומצוה דרבים ודחי עשה ול"ת דכהונה אתד"ק יעש"ב: נמצינו למדים דמכח יצי"מ ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו מוכח להדיא דעשה אלים ודרבים דחי עול"ת דכהונה והה"נ דדחי תרי לאוי מטע"ז דעשה אלים ומינה ילפינן דגם עשה דתשובה דאלימא טובא ודרבים דחי נמי תרי לאוי א"נ עול"ת דכהונה דעשה דתשו' נמי אלימא דהוי מצוה דרבים וזש"ה כה אמר ה' מ"מ אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי ולא רצו לשוב בתשו' לפני וילכו אחרי ההבל לעע"ז תדיר ולא פסיק וכמש"ה ואת זנית רעים רבים וזהו כפל הכתוב וילכו אחרי ההבל ויהבלו דאילו היה שעבדו ע"ז פעם אחת דוקא החרשתי משום כי יצר לב האדם רע וכו' אבל עתה אנכי הרואה כי הם רחקו מעלי ועע"ז תדיר יום ולילה לא ישבותו ונתייאשו מלעשות תשו' וש"ת דלא במרד ובמעל עשו כן אלא ה"ט דידהו דאתם חושבים שלא תועיל לכם התשו' עוד משום מאי דקי"ל בעלמא דלא אתי עשה ודחי תרי לאוי וגם לא אתי עשה ודחי עול"ת דכהונה לז"א הא ליתא וטעות היא בידם לסבור כזאת דלמה לא אמרו איה ה' המעלה אותנו מאמ"ץ וכו' ואמאי לא הביאו ראיה מדהוצאתי אותם מאמ"ץ וכו' דמשם ראיה חותכת דאתי עשה אלים דרבים