פני יצחק חלק ו ריח

תו טענת מיאוס כלל כנז' א"כ ז"ש שובה יש' וכ"ת שמא יטעון הקב"ה טענת מיאוס הא ליתא גבי דידיה דהקב"ה דהא התשו' שתעשה היא עד ה"א שאמר אנכי ה"א אשר הוצאתיך מאמ"ץ עם דידע בכם דהייתם במצרים גוי מק"ג ומה אלו אף אלו וא"כ ראה ואיפייס וליכא תו טענת מיאוס גבי דידי וק"ל: ובזה אפ"ל כו' מרע"ה במ"ש ויחל משה את פני ה"א ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מאמ"ץ בכח גדול ובי"ח ולא נאריך בדקדוקים ועפי"ה אפ' דמרע"ה הבין בדברי הקב"ה שאמ"ל לך רד כי שיחת עמך וכו' דר"ל דנעשו בעלי מומין בעונם ומאיסי תו עלי דידי ופקעי הקי' שקידשתי אותם בתנאי וע"מ שלא יהיה בהם מומין וכעת שנעשו בע"מ פקעי הקי' מנייהו ואפי' שיעשו תשו' לרפאת מומם וז"ש ועתה אין ועתה אלא תשו' כידוע עכ"ז הניחה לי תשובתם לצד אחד דמאיסי עלי אפי' אחר עשותם תשו' כדס"ל להתוס' ז"ל ויחר אפי בהם ואכלם ומ"ג כי ידעתי את מומם קודם עשותם תשו' וכשנודעו המומין לבעל קודם הרפואה יש צד לו' דל"מ תו הרפואה שיעשו אח"כ וכנז"ל ואנא סבור כהאי צד וא"כ אין תקומה להם זולת ויחר אפי בהם ואכלם ואי משום מ"ש רבינו האר"י זצוק"ל דעיקר בריאת העולם הוא להודיע אלהותי ולהוציא י"ג מדותי אל הפועל כנז"ל הנה אנכי מקיים זה בך ובזרעך וז"ש ואעשה אותך לגוי גדול ולזה עמד בתפלה לפניו ית' ויחל משה א"פ ה"א ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך כלו' אפי' שיעשו תשובה ויהיו בעושין מעשה עמך ויתרפאו ממומין שבהם אפי"ה יחרה אפך בהם מטענת מיאוס ומט' שידעת במומן קודם התשו' שהיא הרפואה שלהם מאחר דאתה בעצמך הוצאת אותם מאמ"ץ בכח גדול ובי"ח עם שהיו במצרים בעלי מומין גוי מק"ג ומה אלו וכו' ועכ"ז כששבו הם בתשובה קבלת אותם וקדשת אותם קי' גמורים א"כ הרי ידעת וראית ונתפייסת בהם ולא חששת למיאוס כלל א"כ מה ראית עכשיו לטעון עליהם טענת מיאוס שוב מחרון אפך וכו' וק"ל: וזה אפ' כו' הכ' לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל כלו' דאפי' יהיו בע"מ בעונותם עכ"ז אינו מביט הקב"ה באון ובעמל שלהם לבטל הקי' מט' מיאוס כדס"ל להתוס' ז"ל אלא הוא מקבלם בתשו' שיעשו לפניו ויתרפאו מכל המומין שהיה בהם מתלתא טעמי חדא כי ה' אלהיו עמו והוא רופא כל בשר ויודע שיש רפואה למומין שבהם ע"י התשו' וגם כיון שהוא רופא לא שייך גביה טענת מיאוס וגם להודיע אלהותו ומדותיו ית' מן הכח אל הפועל ועוד ותרועת מלך בו שהוא הגורם לאדם שיחטא כמש"ה ואשר הרעותי וכיון שהוא הגורם ויודע שאין אדם צדיק בארץ וכו' א"כ מוכרח הוא ית' לקבלם בתשו' ועוד אל מוציאם ממצרים שהיו שם גוי מק"ג וראה ואיפייס וכמש"ל וק"ל: ואפשר זה עצמו היה ספקו של מרע"ה באומרו ליש' ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם דלכאורה יל"ד דבמה היה מסתפק מרע"ה כיון דישראל עשו תשו' הא אין לך דבר שעומד בפני התשו' אמנם עפי"ה א"ש דמרע"ה היה מספק"ל אי הלכתא כהטור ז"ל דל"ח למיאוס אי"ד כהתוס' ז"ל דחיישי למיאוס ושמא הקב"ה יסבור כהתוס' ז"ל א"נ אפי' לס' הטור ז"ל כיון דידע הקב"ה במומין קודם שישובו בתשו' דבכה"ג אפ' דפקעי הקי' כחד צד הנ"ל בדברי הרב אש דת ז"ל ולז"א ועתה אפי' שעשיתם תשו' הרמוזה בתיבת ועתה עכ"ז אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם וכו' וק"ל: וזה אפ' כו' מאמרם ז"ל במד' איכה כי אם מאוס מאסתנו וז"ל אם מאיסא היא לית סבר ואם קציפא הוא לית את סבר עכ"ל דר"ל דאם בא יבא הקב"ה עלינו בטענת מיאוס ויפסוק הדין כהתוס' ז"ל דפסל הקי' מט' מיאוס א"כ לית סבר אין עוד תקוה לנו לקבלנו בתשו' ולהחזיר העטרה ליושנה ואם אינו בא עלינו בטענת מיאוס רק בשצף קצף הסתיר פניו ממנו א"כ יש לנו פתח תקוה לקבלנו בתשו' לפניו ית' וק"ל: וזה אפ' כו' הכ' בדניאל ועתה ה"א אשר הוצאת א"ע מאמ"ץ וכו' חטאנו רשענו. ה' ככל צדקותיך ישוב נא אפך וכו' כלו' דכיון דהוצאת א"ע מאמ"ץ וכו' וראה ואיפייס א"כ עתה גם כי חטאנו רשענו. ה' ככל צדקותיך שעשית עמנו במצרים עם שהיינו גוי מק"ג ועכ"ז עשינו: תשובה וקבלת וקדשת אותנו מחדש גם עתה שעשינו תשו' הרמוזה במלת ועתה תקבלנו בתשו' ולא תטעון טענת מיאוס כלל וק"ל: וזה עצמו אפ"ל בכה"כ מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי ואני מקבלך בתשובה ואיני חושש למיאוס וראיה לזה כי גאלתיך כבר מאמ"ץ ולא חששתי אז למיאוס כלל וק"ל: ועד"ז אפ"ל כו' הכ' לא שמרו ברית אלהים וכו' וישכחו עלילותיו וכו' נגד אבותם ע"פ וכו' ובכו' הכ' ה' אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושע. וכו' הכ' למה אלהים זנחת לנצח וכו' זכור עדתך קנית קדם וכו' גאלת בזרוע וכו' ועפי"ה ה"ה כמבוארים מעצמם וק"ל: א"נ אפ"ל באו"א כו' הכ' ויחל משה וכו' וכל הכתו' הנ"ל בהק' להבין כו' הכ' בירמיה סי' ב' וכ"ת כה אמר ה' מה מצאו אבותכם בי עול כי רחקו מעלי ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מאמ"ץ וכו' ואביא אתכם אל ארץ הכרמל וכו' הכהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני והרועים פשעו בי והנביאים נבאו בבעל ואחרי לא יועילו הלכו לכן עוד אריב אתכם נאום ה' ואת בני בניכם אריב והדקדוקים באלו הכתו' רבו מאוד כאשר ירדוף הקורא נעים ירגיש בהם עד שאין צורך לבארם. וחוץ מדרכנו אפ"ל דהדברים מגיעים למ"ש רז"ל בפ' חלק שטענו ישראל לפני הנביא עבד שמכרו רבו כלום יש לזע"ז כלום יע"ש והיינו משום שהיו סבורים יש' שבאותו הדור דדין עבדים יש להם עם הקב"ה דאם היו סבורים דיש להם דין בנים נתבטלה טענתם וסברתם הנז' דהבן לא יצוייר שלא יהיה עוד בן וקשר האב עם הבן לא ינתק לעולם כמ"ש המפ' ז"ל כידוע והנה מצאנו ראינו כמה ראיות נכוחות ועצומות להוכיח במישור מהם דדין בנים למקום יש לנו ולא דין עבדים חדא מדירד הקב"ה בכבודו ובעצמו למצרים במכת בכורות ועם שהוא כהן עכ"ז נטמא ח"ו בגילולי מצרים בעבור ישראל שהם בניו וכמ"ש הקב"ה בתחי"ד בני בכורי ישראל גם מתח"ה מוכח דיש לנו דין בנים למקום וכמ"ש הרב התנא בפר"ד יעש"ב גם מדנתן לנו א"י וזכינו בה אין זה אלא מכח דאית לן דין בנים דאילו היה לנו דין עבדים לא היה לנו מקום לזכות כלל בה כמ"ש הרב שא"י ז"ל ושאר מפ' ז"ל כידוע גם מנתינת התו' לנו עם בני ישראל ולא זכו בה מלה"ש בטענת מצרנות ה"ט נמי משום דאית לן דין בנים והמוכר לבנו לית ביה דב"מ כידוע במפז"ל וגם מבנין ביהמ"ק מוכח דיש לנו דין בנים למקום כמשז"ל עשו בית לאב וכו' וכמ"ש רז"ל כידוע ועוד יש לבטל טענתם שטענו עבד שמכרו רבו ואשה שגירשה בעלה משום דאעיקרא דדינא לא נמכרו בדמים כלל ועדין ברשות הקב"ה הם כמו שהשיבם הקב"ה דהן בעונותיכם נמכרתם ואפי' את"ל דנמכרו בדמים לע' מה שקנה עבד קנה רבו וכמ"ש התם בפ' חלק. ובזה פי' הרב בינה לעתים ז"ל כו' הכ'