פני יצחק חלק ו רטז

דהוי מצוה דרבים וכתי' התוס' ז"ל דרבים שאני כנז' וז"ש לשארית נחלתו שהם רבים ועוד מטע"א כמשרז"ל בש"ס בפ' חלק וכי אתם גרושים לי בית ישראל כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם וכו' דאין כאן גירושין בגט כלל כדי לו' דאנא קאי בלאו דלא יוכל דאין כאן רק הסתרת פנים בעלמא שהסתרתי פני מכם וכמ"ש תי' זה המפ' ז"ל וז"ש דאעי' דדי' אין כאן אלא חרון אף ולא החזיק לעד אפו. ועוד מטע"א והוא במ"ש הרב משפטי שמואל ז"ל דהא דאמרי' אין או"ל חטוא וכו' אינו אלא הלכה ואין מורין ואם ירצה לחטוא כדי שיזכה חבירו אין מוחין בידו כנז'. וז"ש כי חפץ חסד הוא מאליו ומעצמו חפץ חסד הוא וזה חפצו לחטוא ח"ו בלאו דלא יוכל וכו' כדי שיזכו יש' בתשו' והוא ית' מאליו חפ"ח הוא מכל הטעמים הנכונים הנ"ל ישוב ירחמנו וכו' וק"ל: ועם הטעם האמור דניח"ל לחבר וכו' וראיה לזה מיצי"מ אפ"ל כימי צאתך מאמ"ץ מט' דניח"ל לחבר וכו' אראנו נפלאות כן יעשה ה' לקבלנו בתשו' לפניו ית' מה"ט גופיה וק"ל: ועם מ"ש הרב משפטי שמואל ז"ל הנז' אפ"ל כו' הכ' ובא לציון גואל ולשבי פשע וא"ת היכי מצי הקב"ה לקבלנו בתשו' לעבור הוא ח"ו על לאו דלא יוכל וכו' והא אין או"ל חטוא וכו' לז"א נאום ה' דהוא חפץ מעצמו וק"ל יה"ר שימהר ויחיש לגאולנו גאולה שלימה בב"א: דרוש ז' לשבת תשובה איתא בפסיקתא והובא בילקוט יואל רמז תקל"ד וז"ל וה' נתן קולו בר"ה בחילו כי רב מאד מחנהו אלו ישראל כי עצום עושה דברו כי הוא מעצים כחן ש"ץ שיעשו רצונו כי גדול יום ה' זה יוה"כ ומי יכילנו ג' ספרים נפתחים עכ"ל: ידוע הדבר ומפורסם הענין גודל אהבת הקב"ה וחיבתו לנו אנחנו עמו וצאן מרעיתו שמקבל אותנו בתשו' ומקרבנו לעבודתו וליראתו כי הוא ידע יצרנו וטרם מכה ציץ רפואה פרח היא התשו' שיעשה האדם ומרפא אותנו הוא יתברך ברחמיו וברוב חסדיו וכמ"ש ישעיה הנביא סי' נ"ח וכ"ת דרכיו ראיתי וארפאהו ואשלם ניחומים לו ולאבליו בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו ויל"ד באלו הפסוקים מהו הכונה ומהו הסמיכות דקא סמיך קרא דבורא ניב שפתים עם קרא דלעיל מיניה: ואפשר בהקדים מאי דתמן תנינן בכתובות בפ' המדיר המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת ע"מ שאין בה מומין ונמצאו בה מומין אינה מקודשת ואיתמר עלה התם דע"ד ע"ב בברייתא הלכה אצל חכם והתירה מקודשת רופא וריפא אותה אינה מקו' מה בין חכם לרופא חכם עוקר הנדר מעיקרו רופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא ע"כ ופירש"י ז"ל חכם עוקר הנדר מעיקרו נמצא כמי שלא היו עליה בשעת קי' ע"כ מכאן ולהבא וכו' נמצא דבשעת קי' הטעתו ע"כ וכתבו התוס' ז"ל שם בד"ה חכם וכו' וז"ל ודוקא הלכה אצל חכם והתירה קודם ידיעת הבעל אבל לאחר ידיעת הבעל ל"מ להו היתר כדק' במתני' נמצאו עליה נדרים אי"מ ולא מפליג בין בני היתר ללאו בני היתר וטעמא דע"מ כן מקדשה שאם לא ירצה לבטל הקי' מחמת הנדרים שיהיו קידושיו קי' והיכא דידע קודם שהותרו הרי מיד רוצה שיהיו מבוטלין דשמא לא יהיה להם היתר אבל בהותרו קודם ידיעתו הא לא רצה לבטלם מפני הנדרים שאין עתה שום קפידא עכ"ל וכ"כ רבינו הטור ז"ל באה"ע סי' ט"ל כדברי התוס' ז"ל דדוקא שהתירה חכם קודם שנולד לבעלה יע"ש וכ' עוד הטור בסס"י הנז' וז"ל נמצאו בה מומין והלכה אצל רופא וריפא אותם א"מ אבל נתקדשה לו ע"מ שלא יהיה בה מומין ונמצאו בה מומין וריפאם הרופא הרי זו מקודשת עכ"ל ופליגי בהא התוספו' עם הטור ולד' התוס' ז"ל לאו משום דבלישנא תליא מלתא אלא ה"ט דנמאסת בעיניו בזוכרו אעפ"י שהלכה ונתרפאה אמנם לד' הטור ז"ל בלישנא תליא מלתא דאי אמר ע"מ שלא יהיה בה מומין ר"ל דלא יהיו בה מכאן ולהבא ואם היו בה ונתרפאת לא קפיד. וכל עיקר הקפידה שלא, יהיו בעודן עליה אבל אי אמר ע"מ שאין בה כל שהיו בה הרי לא קיימה תנאה דהרי התנה שאין בה והיו בה משא"כ בע"מ שאין עליה נדרים כיון דחכם עוקר את הנדר. מעיקרו כאילו לא היו בה כלל הוי כמשי"ר המעיין בשורשן של דברים וידוע דהקב"ה קידש את ישראל בלשון ע"מ שלא יהיו בה מומין נגעי הנפש דהיינו שלא יהיה בהם צד מינות כלל וכמש"ה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי. סגולה מכ"ה ואתם תהיו לי וכו' וכמומין הפוסלים בכהנים שיהיו ככהנים נקיים מכל מומין בגופם כן יהיו ישראל נקיים וברים מכל נגעי הנפש ואם חטאו ועוו ואח"ך שבו בתשו' דהוי כהלכה אצל רופא ונתרפאה הקי' קיימים לד' הטור ז"ל אמנם לד' התוס' ז"ל יש לפקפק דמידי מיאוס לא נפקא והקי' בטלים כמ"ש כ"ז ויותר מזה הרב אש דת בפ' נצבים והרב קול יעקב שאול ז"ל בדרשותיו דכ"ה ע"א והרב דרכי איש ז"ל דפ"ג ע"ג משם הרב ר' אבהו ז"ל וסיים עלה הרב דרכי איש משם הרב מר אביו ז"ל שם וז"ל אמנם אם הגע עצמך באחד שראה וידע בנערה אחת שהיתה מלאה מכל מום ואח"כ נתרפאה וקידשה אפי' שראה שהיו בה מומין והתנה שלא יהיו בה מומין והיו בה מומין ונתרפאה בכה"ג אפשר דהתוס' יודו דע"כ: לא כתבו התוס' אלא על הסתם אבל היכא דגלי דעתיה דראה ואיפייס אומדנא דמוכח דעיקר קפידתו אינה אלא. שלא יהיו בה מומין קבועים לגמרי ואם היו ונתרפאו לא: קפיד בכה"ג מודו התוס' דהקי' קיימים וה"נ דהיו ישראל במצרים גוי מקרב גוי מה אלו אף אלו ואח"כ שבו בתשו' כמ"ש רז"ל ואח"ך עמד הוא ית' וקידשם לעצמו ע"מ שלא יהיה בהם מומין ונמצא דליכא טענת מיאוס ויודו התוס' בזה: עוד בנ"ד יודו התוס' ז"ל מטעם אחר דהלא עיקר בריאת העולם להורות תשו' ולהוציא י"ג מדותיו מן הכח אל הפועל כמ"ש רבינו האר"י זצוק"ל בכה"ג: לא אירייא כלל לנדון זה: ובזה פי' הוא ז"ל שם משם הרב ר' אבהו ז"ל כו' הכ' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים לא ס"ל טענת מיאוס של התוס' כדי לו' בנ"ד להפר ולבטל בריתי אתם ברית הקי' חדא כי אני ה' אלהיהם כלו' להודיע אלהותו ית' להוציא י"ג מדותיו מכח לפועל וזכרתי להם ברית ראשונים אתיא ראשית ראשית במעשה בראשית דעיקר בריאת העולם לצוות לזה ולא איריא כמדובר ועוד אשר הוצאתי אותם מאמ"ץ וידעתי את מכאובם שהיו גוי מקרב גוי וליכא מיאוס אפי' לד' התוס' עכ"ל ודפח"ח: ולע"ד יומתק יותר אומרו כי אני ה' אלהיהם כלפי מ"ש הרב אש דת והרב קול יעקב שאול ז"ל שם דהאחרונים ז"ל נסתפקו בההיא דמקדש ע"מ שלא יהיו בה מומין והלכה אצל הרופא ונתרפאת שהיא מקודשת לס' הטור ז"ל אם היינו כשלא נודעו לבעל קודם שנתרפאת או אפשר אפי' אחר שנודעו מקודשת שהרי כשנתרפאו