פני יצחק חלק ו רטו

שביעי בקו' תירוץ הרב המוסמך מהר"מ גאלאנטי ז"ל שכ' דכיון דיש ליש' עם הקב"ה דין אשה ובעלה הרי כ' הרמב"ם ז"ל בפי"א מה"ג הפקח שגירש את אשתו והלכה ונשאת לחרש או לסריס אם נתגרשה מהם מותרת לחזור לבעלה הראשון הפקח עכ"ל יע"ש וה"נ דכוותה שעזבו אלהים חיים ומלך עולם ועבדו ע"ז עץ ואבן מותר לבעלה הראשון להחזירה לו ובזה פי' הוא ז"ל כו' הכ' ועבדתם שם א"א עץ ואבן אשר ל"י ול"י וכו' ובקשתם משם את ה"א ומצאת כי תדרשנו ועפי"ה ה"ה כמבואר ודפח"ח. וא"כ ליכא הכא שום דחיית לאו דלא יוכל וכו' כלל וכמובן: ובכן נבא לכה"כ שובה ישראל עד ה"א וא"ת היאך יכול הקב"ה לקבל אותנו בתשו' והא קעבר על לאו דלא יוכל וכו' דאין או"ל חטוא וכו' וע"ז באה התשו' ראשונה כי כשלת בעונך שם רמז לתי' מהרימ"ט ז"ל הנ"ל ור"ל כי אני קדשתי אתכם לי בתנאי וע"מ שלא לזנות ועכשיו שעברתם על התנאי וזניתם אחרי אלהי נכר הארץ פקעי הקי' למפרע ובפשעכם שולחה אמכם כתיב ולא נתגרשה ממני בגט כלל וז"ש כי כשלת בעונך וכמש"ה הן בעונותיכם נמכרתם וכו' כמדובר: ועוד שנית קחו עמכם דברים לשון הקי' קול דברים אתם שומעים בה"ס שקידש אתכם בלשון אנכי ה"א דהוי כאומר הריני אישך או הריני מקודש ליך דל"מ ואינם אלא דברים בעלמא ולא תפסי בכו הקי' ודינכם כפנויה והוא תי' הרב מהרי"א ז"ל וכנז"ל: יבא הג' ושובו אל ה' שם רמז למשרז"ל בספרי שהשיב הקב"ה לישראל כלום כתבתי בתו' אלא יש. אל אנכי ולא איש וז"ש ושובו אל ה' דייקא דלית ביה לאו דלא יוכל בעלה כנז"ל: ואת רב'ע אמרו אליו כל שם רמז למ"ש התוס' ז"ל דבמצוה דרבים או"ל חטוא כדי שיזכו רבים משום מצוה דרבים שאני דאין אדם צדיק בארץ וכו' וכולם צריכים כפרה כנז"ל: וחמישיתו תשא עון שם רמז לתי' הרב משפטי שמואל ז"ל הנ"ל דהא דאין או"ל חטוא הוא הלכה ואין מורין ואם עושה מעצמו אין מוחין בידו כנז"ל וז"ש תשא עון מעצמך ובכה"ג שרי: ששי בקו' וקח טוב שם רמז למילה דאתי עשה דמילה ודחי ל"ת דצרעת משום דלא סגי בלאו"ה וגם הכא לא אפ' לקיומי מ"ע דתשובה אם לא בדחותו הלאו דלא יוכל וכו' וז"ש וקח טוב שהיא המילה ומינה ילפינן ונשלמה פ"ש כי כן היא התשו' דומה בדומה למילה דא"א לקיומי מ"ע דתשו' אם לא שיחטא וכמ"ש השא"י ז"ל וכנז"ל: שביעי בקודש אומרו אשור לא יושיענו וכו' ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידנו כלו' דכמו דאשור לא יושיענו כשיבא לעזור אותנו במלחמה ועל סוס לא נרכב דסוס מוכן למלחמה ושקר הסוס לתשועה כי לה' הישועה כן לא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו שהיא הע"ז שאין בה ממש וה"ז דומה לפקח שגירש אשתו ונשאת לחרש או לסריס ונתאלמנה או נתגרשה ממנו דמותרת לחזור לבעלה הראשון כמו כן הכא ממש וכתי' הרב מהרמ"ג ז"ל וכמש"ל וק"ל אתד"ק ודפח"ח: וכזאת וכזאת יש לרמוז לענ"ד בדרך אפשר בכונת הכתובים הללו וכ"ת מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע וכו' ישוב וכו' ואין צורך להאריך בדקדוקים אמנם עפ"י קצת מהתי' הנ"ל א"ש ובהק' עוד מה שתי' המפ' ז"ל במ"ש ז"ל בעירובין דניח"ל לחבר דליעביד איסורא זוטא ולא ליעביד ע"ה איסורא רבא ועם דהתוס' ז"ל בפ"ק דשבת גבי הדביק פת בתנור הקשו עלה הא דעירובין מדקי"ל אין או"ל חטוא וכו' ותירצו דהיכא דע"י פשיעת החבר בא האכי' עליו מוטל לתקנו וכו' יע"ש ה"נ ע"י ית' בא החטא לאדם ממ"ש ואשר הרעותי ואנכי בראתי מש"ל ובזה שפיר אמרי' דניח"ל לחבר וכו' ומזה הטעם עצמו הותר הקב"ה לירד למצרים עיר מל"ג הגם דאיכא עשה ול"ת דטומאת כהנים והיינו משום ה"ט דניח"ל לחבר וכו' כמו שהאריך בזה הרב דרכי איש בדמ"א ע"ב: ובזה פי' הוא ז"ל שם מארז"ל וז"ל וידע אלהים ראה שעתידין לעשות העגל ולו' אלה אלהיך ישראל ע"כ דידוע מ"ד בגמרא לא היו יש' ראוים לאו"מ אלא כדי להורות תשו' לרבים והיינו מדינא דניח"ל לחבר וכו' ולהכי כאן הקב"ה אמר ליאע"ה ואנכי אעלך ג"ע וחייש לטו' כהנים דאמ"ן מל"ג ולכן בפסק שפ' יש' לעשות העגל מדין ניח"ל לחבר וכו' בזה עצמו דן יתש"ל להוציאם בעצמו מדין ניח"ל לחבר וכו' עכ"ל: ועפ"י ד"ק אפ"ל כו' מרע"ה בתפלתו וכה אמר ויחל משה א"פ ה"א וכו' דיל"ד אומרו למה ה' דלא הול"ל אלא למה יחרה אפך בעמך כיון דעמו היה מדבר ועוד תיבת בעמך יתירה דעלייהו קאי כמ"ש ויחר אפי בהם ואכלם ועיל"ד במ"ש אשר הוצאת מאמ"ץ דהלא הקב"ה יודע כן וכבר הוא ית' אמ"ל לך רד כי ש"ע א"ה מאמ"ן ומה בא לחדש לו באומרו אשר הממ"ץ ואולם ע"פ מ"ש בספרי הנז' דהשיב הקב"ה ליש' כי אל אנכי ולא איש ולית ביה איסור לאו דלא יוכל כנז"ל וגם מט' הנז' דניח"ל לחבר וכו' כנז' והנה הקב"ה אמר למרע"ה ועתה הניחה לי כלו' אפי' דישראל יעשו תשו' הרמוזה בתיבת ועתה כידוע עכ"ז הניחה לי שאיני מקבלם בתשו' כיון שעבדו העגל וקאי הוא ית' באיסור לאו דלא יוכל וכו' ואין או"ל חטוא כדי שיזכה חבירך. ולזה השיבו משה רבינו ע"ה ואמ"ל להשי"ת למה ה' כלו' דאתה ה' ולא איש ועוד דאיך יחרה אפך בהם כיון שיעשו תשו' וחוזרים להיות בעמך כלו' בעושים מעשה עמך כמ"ש רז"ל ע"פ ונשיא בעמך ל"ת בעושה מעשה עמך ועוד אשר הוצאת מאמ"ץ מט' דניח"ל לחבר וכו' וה"ה וה"ה לישראל שלא חטאו בעגל אלא להורות תשו' ומדין ניח"ל לחבר וכו' אתו עלה ולמדו כן ממך אשר הוצאתם מאמ"ץ מטע"ז עצמו וכמ"ש הרב דרכי איש ז"ל הנ"ל וק"ל: וזה אפ' כו' הפ' מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי כ"ג כלו' מזה הטעם שיש לי ברדתי למצרים מל"ג לגאול אתכם משם תדעו ותבינו כי גם כשתחזרו בתשו' אני מקבל אתכם הגם דאיכא לאו דלא יוכל וכו' משום ההוא טעמא דניח"ל וכו' וק"ל: וכמו כן יבואר קרא כדכ' ועתה ה' אלהינו אשר הוצאת מאמ"ץ כיום הזה חטאנו רשענו. וגם קרא אלהים צבאות השיבנו וכו' גפן ממצרים תסיע וכו' ומובנים מאליהם וכן כמה קראי דסמיכי התשו' ליצי"מ ועפי"ה ה"ה כמבוארים כאשר ירדוף הקורא וק"ל: מעתה נבא לבאר הכתו' מי אל כמוך וכו' שם רמז למ"ש רז"ל בספרי הנז' כלום כתבתי בתו' אלא איש אל אנכי ול"א וז"ש מי אל כמוך וליכא למיחש אין אומרים לו חטוא וכו' כלל ועוד מטעם אחר שאני סובל ונושא עלי איסור עון דלא יוכל וכו' כדי לעבור ע"פ שלכם דהוא יותר חמור מאיסור עון שלי וה"ט משום דניח"ל לחבר וכו' וז"ש אני נושא עלי עון שאני עובר על לאו דלא יוכל כדי לעבור ע"פ של יש' החמור יותר ובזה אתם תהיו מקיימים מ"ע דתשובה: ועוד מטע"א איני חושש לעבור על לאו דלא יוכל וכו' אע"ג דקי"ל אין או"ל חטוא וכו' משום