פני יצחק חלק ו ריג

וכו' אטו לא ידעו הדחייה דא"כ של שושן וכו' וגם תק"ל לדידהו מי ניחא וכי מ"פ י"ב עיל"ד במ"ש רשב"י דה"ט מפני שהשתחוו לצלם דא"כ של בבל לבד יהרגו וכו' ומהרש"א ז"ל כ' שם דבאותו פרק כל ישר אל היו בבבל יע"ש: אמנם עפ"י הקדום אפ"ל דהכל א"ש דהם הוו ידעי דחטאם היה משום שנהנו וכו' ואולם הוה ק"ל דהתינח לגבי אותם שחטאו בטלה לה השות' לגבי דידהו כיון שהם מיעוט ישראל ורוב ישראל לא נהנו ולגבי הרוב לא בטלה השות' וא"כ מ"מ נתחייבו ישראל שבאותו הדור כולם כאחד כליה הכשרים והצ"ג עם מה שנהנו ורשב"י הבין מדבריהם שיודעים הטעם אך דא קשייא להו ולז"א אמרו אתם ואמ"ל דהטעם אשר אנו יודעים הוא מפני שנהנו ורשב"י ביאר קושייתם על טע"ז דא"כ של שושן וכו' כנז"ל לז"א להם א"כ אמור לנו אתה טעם העיקרי ואמ"ל מפני שהשתחוו לצלם ובו בפרק היו כל ישראל ולפחות רובא דידהו שם בבבל כמ"ש מהרש"א ז"ל כנז"ל וכיון שרובם חטאו בטלה השות' מכולם דבטל המיעוט נגד הרוב וע"ז הקשו לו לאידך גיסא דא"כ מ"פ י"ב ולמה ניצולו כיון דבטלה השות' לגמרי כיון דחטאו בע"ז ולא עשו תשו' לכ"ע בטלה השות' אפי' תו"ז כנז"ל לזה השיבם רשב"י תדעו לכם דמדינא לא מצי הקב"ה לבטל השות' ולכלותם לגמרי דכבר הקדמנו הא' ע"ת השות' באונס או בשוגג לא מצי אידך לבטל השות' לכ"ע וז"ש הם לא עשו אלא לפנים כלו' באונס ובשוגג וכל כה"ג אין מקום לבטל השות' כלל ומטע"ז ניצולו וק"ל: ובזה פי' הרב קול יעקב שאול ז"ל בדרשותיו לתשו' קראי דיחזקאל סי' ג"ל וכ"ת ואתה בן אדם אמור אל בית ישר' כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה אמור אליהם חי אני אם אחפוץ במות הרשע כ"א בשובו מדרכיו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל ע"כ ויל"ד בשאלת ישראל כי פשעינו וכו' ואיך נחיה דאם חזרו בתשובה איך אמרו איך נחיה הא אין לך דבר שעומד בפני התשו' ואם לא חזרו בתשו' פשיטא ודאי דלא יחיו ותו במ"ש ובם אנחנו נמקים מהו הכונה בזה ותו דמה זו תמיהא ואיך נחיה דמי גרם להם ואינהו דאפסידו אנפשייהו ותו במ"ש אם אחפוץ במות הרשע דמה צריך לזה דהם לא שאלו כ"א תיקון לחיות ולא הול"ל כ"א בשוב רשע מדרכו וחיה ותו כפל שובו שובו ותו בית ישראל הוא שפת יתר דעמם היה מדבר: אכן עם הקדום הכל א"ש דישראל שבאותו הדור הוה ס"ל כס' המרדכי דכל ששינה מתנאי השות' אפי' משלם מה שהפסיד נתבטלה השות' אפי' תו"ז וא"כ כל שחטאו ופשעו ששינו את תנאי השות' אפי' שיעשו תשו' ויפרעו מה שהפסידו השות' נתבטלה וצריך למות דלא זכה פוחתין לו וז"ש כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים נשחתים ואיכא הפסד וא"כ אפי' אנו עושין תשו' איך נחיה הא נתבטלה השות' וע"ז השיב הקב"ה ה אם אחפוץ במות הרשע כלו' אפי' לס' המרדכי הוא כשהשותף האחד רוצה לחלוק אבל אני אם אחפוץ במות הרשע אין רצוני לחלוק השות' ואעיקרא דדינא הלכה כהרמב"ם ז"ל דכל דמשלם מה שהפסיד אינו יכול לחלוק כ"א בשוב רשע מדרכו: וחיה כיון דמשלם מה שהפסי' וחיה ועוד שובו שובו דהיינו מירא' ומאהבה וכל דאי' תשו' מאהבה שזדונות נעשות זכיות כדאמרי' ביומא א"כ מלבד דמשלם מה שהפסיד הוא נותן ריוח ג"כ וכל תמותו בית ישראל דאעיקרא אין כאן שות' דא"כ אין העולם מתקיים דמיד שיחטא האדם ימות בעונו כמ"ש הרב אש דת ז"ל שם כ"ש רבים החוטאים וכ"ש אומה כי הא אפי' המרדכי אזיל ומודה דצריך לקיים השות' ועוד דלמה כללית וא"כ מוכרח דאין שות' זו גמורה לו' דהרשות בידו לחלוק דלמה תמותו ובפרט כללות ב"י ואפ' דבפלוגתא דא תליא פלוג' דהקב"ה עם ישראל שארז"ל דהקב"ה אומר שובו אלי ואשובה אליכם ויש' אומרים השיבנו ה' אליך וכו' ע"כ וצל"ד במאי פליגי ועם האמור ניחא דישראל ס"ל כס' המרדכי דאפי' משלם ההפסד מתבטלת השות' כל ששינה מהתנאי והשותף הב' בידו לחלוק ומשו"ה אמרו ישראל דאם הקב"ה חפץ בקיום השות' יעשו תשו' וישלמו מה שהפסידו אבל אם אינו רוצה בקיום השות' א"כ מה תועלת בתשו' כל שהשות' מת' וז"א השיבנו ה' אליך שתחפוץ לקיים השות' ונשובה אמנם הקב"ה ס"ל כהרמב"ם דהל' כוותיה דכל דמשלם מה שהפסיד חייב השותף הב' לקיים השות' עד זמן הקבוע ואינו יכול לחלוק תו"ז כלל וז"א שובו אלי ותשלמו ההפסד ואשובה אליכם בהכרח כס' הרמב"ם ז"ל אתד"ק ודפח"ח: ובדרך זו אלך לפרש לענ"ד כו' מאמרם ז"ל בפסיקתא ובירוש' דר"ה וז"ל שאלו לחכמה חוטא מה עונשו אמ"ל חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה אמ"ל הנפש החוטאת ה"ת שאלו לתורה אמ"ל יביא קרבן ויתכפר שאו להקב"ה אמ"ל יעשה תשו' ויתכפר הה"ד טוב וישר ה' וכו' עכ"ל והקושי שבזה המאמר הנה הוא מבואר ונגלה לעין כל חוזה דמה זו שאלה ואולם כבר הקדמנו מח' הרמב"ם ודעי' עם המרדכי ודעי' דשותף ששינה ועבר על תנאו דלס' הרמב"ם ישלם ההפסד והשות' קיימת ולד' המרדכי ז"ל אפי' ישלם ההפסד נתבטלה השות' מעיקרה כנז"ל: עו"ן מ"ש הרב ראש דוד ז"ל בדע"ג ע"א בכונת מאמרם ז"ל שאמרו אוה"ע לבלעם למה ציוה ה' לישראל שיביאו קרבנות ולנו לא ציוה אמ"ל בלעם הקרבנות אינם אלא שלום למי שקבל התו' וכו' ע"כ וחקר הוא ז"ל דמה שייכות יש להתו' עם הקרבנות וניח"ל דבקבלת התורה נעשו יש' עם הקב"ה כדין אשה ובעלה שהדין נותן שהבעל יביא קרבנות שהאשה חייבת בהם וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפיו"ד דשגגות ה"ו וז"ל כל קרבנות שהאשה חייבת בעלה מביא על ידה ע"כ ועליה דידיה דהקב"ה לבקש טהרתה וכפרתה ושלומה וכו' עכ"ל. גם כתבו המפ' ז"ל דהקב"ה מקיים מצות השבת אבידה במה שהורס בנין הסט"א ומוציא את בולעו מפיו שמציל מהם התו' והמצות שהיו עד עתה עשוקים בידה קודם שישוב האדם בתשו' וזה עושה הקב"ה לפנים משוה"ד משום דמדינא פטור הקב"ה מלהשיב אבידה כלל כדין זקן ואינה לפי כבודו כמ"ש כן כל המפ' ז"ל כידוע: ובכן יבואר מאמר הפסיקתא הנז' דהנה החכמה ס"ל דהאדם עם הקב"ה יש להם דין שותפין זע"ז וכמו שארז"ל ג' שות' יש באדם וכו' כמ"ש הרב אש דת ז"ל כנז"ל וכשחוטא האדם עובר על תנאי השות' שהתנה הקב"ה עמו בעת הלידה תהי צדיק ואל וכו' וע"י מעשיו הרעים הורס ומקלקל ופוגם מה שלמעלה ודינא הוא דישלם ההפסד בעשותו תשו' ומע"ט וישוב ויבנה חורבות באופן שיסלק הרע דהיינו ההפסד שגורם שהלכה רווחת כהרמב"ם ז"ל דישלם מה שהפסיד וגרם והשות' קיימת וז"ש החכמה חטאים ת"ר כלו' שאין על החוטא שום חיוב כ"א יתקן את אשר עיוות ברעה אשר עשה ותול"מ והשות' קיימת אכן הנבואה ס"ל כדעת המרדכי ודעימיה דכל ששינה השותף מתנאי השות' נעקרה ונתבטלה השות' מכל וכל ואפי' ישלם ההפסד ל"מ ולזה אמרה הנבואה הנפש החוטאת היא תמות דבטלה השות' והקב"ה נוטל חלקו שהיא הנשמה וממילא ימות האדם אפי' בתו"ז וכנז"ל ברם התו' הקדושה דרכיה ד"ן ס"ל דדין ישראל עם הקב"ה כדין אשה עם בעלה וחייב הוא ית' בכפרתה