פני יצחק חלק ו ריב

דאינך יכו"ל השות' מהם תו"ז וכמ"ש הרב יו"א ז"ל וכנז"ל וז"ש וביד חזקה שם רמז להאמור דמלבד דהם אנוסים מן היצה"ר המחטיאם בכח גדול עוד זאת יש ט"א וז"ש ובי"ח שלא היית יכול למונעם מלשנות ומלעבור על התנאי כנז"ל. ותני והדר מפרש אומרו בכח גדול שהוא היצה"ר כנז' דלמה יאמרו מצרים כיון שהוא ית' ברעה שהוא היצה"ר הנק' רע הוציאם מבטן אמם כמש"ה לפתח ח"ר ויצר לב האדם רע מנעוריו ועתה רוצה להענישם להרוג אותם בהרים ולכלותם מע"פ האדמה אתמהא טובא כיון שהוא הגורם להם שיחטאו ע"י שברא להם היצה"ר והוא יודע בהם שעלולין לחטוא מכח היצה"ר ובידו היה למונעם ועכ"ז רוצה להרוג אותם וכו' הא ודאי לא מן השם הוא זה כלל ועוד דהא איכא קמן ס' שבועה דקי"ל להחמיר וז"ש זכור לאברהם וכו' אשר נשבעת להם בך וכיון דאיכא ס' שבועה היאך אתה יכול לבטל השות' מהם הם תו"ז הא ודאי אתמהא וק"ל: ובזה אפ"ל כו' מאמרם ז"ל במנחות דנ"ג: וז"ל בשעה שהחריב הקב"ה את ביהמ"ק מצאו הקב"ה לאברהם אע"ה עומד בביהמ"ק אמ"ל מה לידידי בביתי אמ"ל על עסקי בני באתי אמ"ל בניך חטאו וגלו אמ"ל שמא בשוגג חטאו אמ"ל עשותה המזמתה אמ"ל שמא מיעוטם חטאו אמ"ל הרבים אמ"ל הי"ל לזכור במילה שבבשרם אמ"ל ובשר קודש יעברו מעליך אמ"ל שמא אם המתנת להם היו חוזרים בתשו' אמ"ל כי רעתכי אז תעלוזי מיד הניח ידו על ראשו והיה צועק ובוכה ואמר שמא ח"ו אין להם תקנה יצתה ב"ק ואמרה לו זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך מה זית זה אחריתו בסופו אף ישראל אחריתן בסופן ע"כ. ויל"ד במעשה זה טובא חדא במ"ש ע"ע בני באתי דמשמע שיודע בהם שגלו מארצם והוא בא על עסקיהם וצל"ד מה עסק יש לו בהם דאל"כ לא הול"ל אלא בני היכן הם ותו יל"ד במ"ש היה לך לזכור ברית מילה דמהיכא תיתי שבעבור שהם נימולים ימחול להם הקב"ה ע"כ פשעיהם וחטאתם ועיל"ד במ"ש עוד אם המתנת להם היו חוזרים בתשו' דא"כ אין לדבר סוף ולעולם לא מצי הקב"ה להעניש לשום חוטא כנגדו בכח טענה זו דשמא יעשה תשו' ועיל"ד במ"ש הקב"ה כי רעתכי אז תעלוזי מה זאת תשו' לשאלת אאע"ה שאמ"ל דאם היה ממתין להם היו חוזרים בתשו' והרב ח"א ז"ל פי' דר"ל דגלוי וידוע לפני שלא היו חוזרים בתשו' שהרי כי רעתכי וכו' ופירש"י ז"ל שם דכשהיו עוברים עבירה היו שמחים בה עכ"ל ועוד יל"ד במ"ש יצתה ב"ק ואמרה זית רענן וכו' מה כונתו בזה הפסוק והח"א ז"ל פי' עפ"י משרז"ל דהקב"ה מעמיד מלך קשה כהמן בגזרותיו ועי"ז חוזרין בתשו' וזהו דמיון כמו זית שאינו מוציא שמנו אלא ע"י כתישה כך ישראל אינם חוזרים בתשו' אלא ע"י יסורין ע"כ ולדרכנו יע"ן עפ"י דרכו דרך הקודש: ונקדים עוד מ"ש רז"ל בב"ר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית נברא העולם כמש"ה קודש יש' לה' ראשית תבואתו ע"כ וא"כ אם אין יש' בעולם ח"ו אין עולם כלל ואי' במס' נדרים גדולה תורה שאלמלא תו' לא נתקיימו ש"ו שנא' אם לא בריתי יו"ל חש"ו לא שמתי ועוד איתא התם גדולה מילה שאלמלא מילה לא נתקיימו ש"ו שנאמר אם לא בריתי וכו' ע"כ נמצא דעל כל אחד משתים אלה דהם התו' והמילה העולם עומד וכמובן מעתה נבא לכונתם ז"ל דהנה כשאמ"ל הקב"ה לאברהם אע"ה מ"ל בביתי השיבו ע"ע בני באתי שיש לי דין ודברים עמך על עסקיהם השיבו הקב"ה מה יש לך לטעון בעדם כיון שחטאו ועברו ע"ת השות' שביני לבינם הרי המרדכי ודעי' ס"ל דנעקרה השותפות לגמרי ולזה גלו מארצם והפרדתי שותפותי עמהם ואפי' לד' הרמב"ם ז"ל דס"ל דלא בטלה השות' מודה מיהא דעכ"פ צריך לשלם ההפסד כדי שתהיה השות' קיימת ע"ס הזמן וכאן ישראל חטאו ונשארו בחטאם ולא עשו תשו' לשלם ההפסד כלל וא"כ לכ"ע בטלה השות' אפילו תוך זמנם השיבו אברהם שמא בשוגג חטאו שעברו על התנאי בשוגג ולא בטלה השות' כלל כנז"ל השיבו הקב"ה עשותה המזמתה ר"ל במזיד חטאו ולא בשוגג השיבו אברהם שמא מיעוטם חטאו ויבטלו במיעוטם כנגד הרבים שלא חטאו ואינך יכול לבטל השות' כלל עם הרבים שלא חטאו אמ"ל הרבים כלו' הרבים הם שחטאו ולא המיעוט וכיון שרובם חטאו בעולם נידון אחר הרוב ובטלה השות' והעולם לגמרי השיבו אברהם דכיון דע"כ אחד מב' דברים העולם: עומד עה"ת ועל המילה כמש"ה אם לא בריתי וכו' א"כ הגם שחטאו ועברו עה"ת שהעולם מתקיים עליה עכ"פ הי"ל לזכור להם ברית מילה שבבשרם שהעולם עומד עליה כנז' והיאך אתה יכול לבטל השות' ולאבד עולמך כיון שהם מקיימים המילה יש קיום לעולם ומלואו השיבו הקב"ה שגם מצוה זו דמילה ביטלה כמש"ה ובשר קודש יעברו מעליך טען לפניו ית' אאע"ה ואמר שמא אם המתנת להם היו חוזרים בתשו' ומשלמים ההפסד וגם ריוח דע"י תשו' מאהבה הזדונות נ"ל זכיות ואמאי עקרת וביטלת השות' מהם מאחר דאפ' דיעשו תשו' השיבו הקב"ה כי רעתכי כי אז וכו' כלו' גלוי וידוע לפני דלא יחזרו בתשו' וכמ"ש הח"א ז"ל כנז"ל: וכראות אאע"ה שע"כ טענותיו שטען בעד בניו השיבו הקב"ה תשו' ניצחת וסגר עליו המדב"ר חשב אברהם דאין להם תקומה עוד ח"ו ולזה מיד הניח ידו ע"ר והיה צועק ובוכה ואמר דא"כ אין להם עוד תקנה ח"ו לקיים שותפותם עמך יצתה ב"ק ואמרה זית רענן וכו' מה זית זה אחריתו בסופו ע"י כתישה אף יש' אינם חוזרים בתשו' אלא ע"י יסורין ובזה חידש לו הקב"ה דיש זכות תולה ליש' לקיים השות' עמהם משום דזה הדין ששותף ששינה תנאי השות' דאפליגו ביה המרדכי והרמב"ם ז"ל אי בטלה השות' או"ל זה שייך דוקא בבין אדם לחבירו דאם בא אחד מהשות' לעבור על תנאי השות' אין ביד השותף שעמו למונעו ולמחות בידו שלא יעבור משא"כ הקב"ה אשר בידו נפש כ"ח דאף שנתן הבחירה ביד האדם לעשות מה שלבו חפץ ולא יעשה תשו' מאליו ומעצמו לתקן אשר עיוות מ"מ בידו להחזירם בע"כ שמעמיד עליהם מלך קשה כהמן וגוזר עליהם גזירות קו"ר ועי"ז חוזרים בתשו' וכמשז"ל והתשו' עוקר החטא מעיקרו וא"כ אין צד היתר להקב"ה לבטל השות' מהם כלל כיון שבידו של הקב"ה למונעם ולהחזירם למוטב וכמ"ש כן הרב מער"ל ז"ל בח"ב דר"ו ע"א לפי דרכו יע"ש וק"ל: ועפי"ז אפ"ל ג"כ כו' מאמרם ז"ל בפ"ק דמגילה וז"ל שאלו תלמידיו לרשב"י מ"מ נתחייבו שש"י שבאותו הדור כליה אמ"ל אמרו אתם אמ"ל מפני שנהנו מסעודתו וכו' אמ"ל א"כ שבשושן יהרגו וכו' אמ"ל אמור לנו אתה אמ"ל מפני שהשתחוו לצלם אמ"ל וכי מ"פ יש בדבר אמ"ל הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה וכו' ע"כ והדקדוקים מבוארים חדא במ"ש מפני מה דהול"ל מה חטאו יש' עד שנתחייבו כליה כי באומרם מפני משמע דהם יודעים טעמו ש"ד רק דק"ל דלפו"ד לא הי"ל לחייבם ועוד יל"ד במ"ש ישראל שבאותו הדור אמאי דייקי בלישנייהו למימר הכי דלא הול"ל אלא מ"מ נתחייבו בימי אחשורוש כליה והרב קול יעקב שאול ז"ל דמ"ד ע"א פי' לפי דרכו דשאלתם היתה אמאי נתחייבו הצדיקים שבשם ישראל יכונו יע"ש עוד יל"ד במ"ש מפני שנהנו