פני יצחק חלק ו ריא

דס' שבועה להחמיר יעש"ב וגם נלע"ד לו' דאם רוב השות' עברו על תנאי השות' רק מיעוטם לא עברו בהא ודאי אמרי' לד' המרדכי דהמיעוט בטלי לגבי הרוב ובטלה השות' לגמרי אפי' תו"ז דדוקא במת אחד מהשות' והרוב חיים עדנה הוא דס"ל למהרשד"ם דלא בטלה השות' לגבי הרוב אבל אם רוב השות' מתו ונשאר מיעוטן בחיים בהא ודאי גם מהרשד"ם אזיל ומודה דבטלה השות' לגמרי גם מהמיעוט דבטילי לגבי הרוב וה"ה ה"נ אם עברו הרוב על התנאים של השות' בטלה השות' גם לגבי המיעוט וז"ב לענ"ד: עו"ן מ"ש הרב יושב אוהלים ז"ל בפ' וילך דלחלק יצא דאם השותף הב' הוא ניהו דהוי גרמא לשותף הא' לעבור על התנאי ולהפסיד דלכ"ע אפי' המרדכי מודה דלא מצי חבירו לבטל השות' תו"ז כלל ומכ"ש היכא דבידו של השותף למונעו להשינוי ואפי"ה ראה ושתק דאז ודאי מחל ואינו יכול עוד להפריד השות' תו"ז ובזה פי' הוא ז"ל מאמרי רז"ל יעש"ב: ועפ"י כל האמור נלע"ד דאפ"ל בזה כו' הפ' הנאמרים באמת בפ' כי תשא וכ"ת ויאמר ה' אל משה לך רד כי שיחת עמך אשר הוצאת מאמ"ץ סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול ויחל משה א"פ ה' אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מאמ"ץ בכח גדול ובי"ח וכו' זכור לאברהם וכו' אשר נשבעת להם בך וכו' והדקדוקים רבו וכבר בדרוש אחר לתשו' ביארתי כל הדקדוקים שבאלו הפסוקים ופירשתים בעניותי שם באו"א ומשם בארה וכעת נלע"ד לפרשם באו"א עפ"י הדין הנז"ל בהק' עוד מ"ש רז"ל בפ"ק דקי' ג' שות' באדם אביו ואמו והקב"ה ואמרי' בש"ס דנדה ד"ל וז"ל כי לך תכרע כל ברך זה יום המיתה תשבע כל לשון זה יום הלידה ומה היא השבועה שמשביעין אותו: תהי צדיק וכו' והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הוא נוטלה ממך ע"כ נמצא דעל תנאי כן נברא האדם לקיים התורה והמצוה וכשחוטא האדם ועובר על התנאי לפי סברת המרדכי הרי נתבטלה השות' והקב"ה נוטל חלקו ממנו שהיא הנשמה חלק אלוה ממעל וימות האדם וזהו ביטול השות' ולד' הרמב"ם ז"ל דס"ל דמשלם ההפסד והשות' קיימת גם האדם החוטא מצי לתקן בתשו' את אשר עיוות כי לכל עון יש תשו' כנגדו לכלוא הפשע ולהתם חטאת והשות' קיימת וכ' הרב קול יעקב שאול ז"ל בדרוש תשו' דאפי' לד' המרדכי דס"ל דאפי' שילם ההפסד בטלה השות' אם מלבד דשילם ההפסד שילם ג"כ ריוח שהיה מרויח באותו ממון אם לא יהיה משנה תנאי השות' בכה"ג גם המרדכי ודעי' מודו דהשות' קיימת ע"ס אותו זמן הקצוב ביניהם יע"ש וידוע משז"ל ביומא דתשו' מיראה זדונות נעשות לו שגגות ומאהבה נהפכין לזכיות יע"ש נמצא דכשעושה תשו' מאהבה מלבד דשילם ההפסד עוד זאת חשיב נמי דמשלם ריוח ג"כ שהם הזכיות שהרויחו ע"י תשו' מאהבה: ועיין להרב אש דת בס' ואתחנן ומשה"ק עליו הרב דברי שלמה בס' תולדות והרב נח"ל ח"א דצ"ד ע"א וע"ב והרב ברכת מועדיך לחיים דע"ז ובדרוש הנדפס בס' בני בנימין וקרב איש ח"ב אחר ההקדמה יעש"ב ואכמ"ל בזה: עו"ן מ"ש גדולי הפוס' ז"ל דאם השותף האחד לא מכר הסחורה בזמנה ועיכב מלמכור ועבר זמנה וגרם הפסד לכיס השות' בעיכובו לא חשיב שינוי מתנאי השות' כיון דהוי בשוא"ת ומצי טעין לטובה נתכוונתי כידוע. וכמ"ש מהריט"ץ סי' קל"ה ומהרימ"ט ח"א סי' ק"י ושאר פוס' ז"ל ועיקר שורשוהי מד' הרמב"ם ז"ל שהביאם מהריט"ץ ז"ל שם כמשי"ר המעיין ולפי"ז מ"ש הרב אש דת ז"ל בפ' ואתחנן וז"ל א"כ איפה נפש כי תחטא ושינה מתנאי השות' בקו"ע או בשוא"ת לס' הרמב"ם שות' במק"ע וכו' עכ"ל יע"ש הא ודאי דזה שכתב או בשוא"ת אינו אלא לס' הרמב"ם ז"ל דוקא אכן להמרדכי דס"ל דבטלה השות' לגמרי ודאי דאינו אלא שינה ועבר בקו"ע דוקא לא אם שינה בשוא"ת וכמדובר וזה ברור: מעתה נבא לכו' הני מק"ק הנז' ויאמר ה' אל משה לך רד כי שיחת עמך כלו' דעברו על תנאי השות' אשר התניתי עמהם ביום הלידה כנז"ל וז"ש סרו מהר מן הדרך אשר ציותים ביום הלידה וא"כ הרי נתבטלה השות' לגמרי אשר ביני לבינם ולא תימא דעברו בשוא"ת ולא בטלה השות' רק עשו להם עג"מ בקו"ע במעשה גמור ולא תימה דבשוגג ובאונס עברו על התנאי אלא במזיד וברצונם הטוב עברו על התנאי שהרי וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה א"י מכ"ז מוכח בבירור דבמזיד וברצונם הטוב עברו על התנאי שהרי בטלה השות' לגמרי וא"כ אפי' שיעשו תשו' הרמוזה בועתה דאין ועתה אלא תשו' כידוע עכ"ז הניחה לי כלו' לא שמיע לי ולא ס"ל דאנא סבור כד' המרדכי דאפי' דישלמו ההפסד בטלה השות' לגמרי ומצי אנא לחלוק השות' וליטול חלקי מהם שהיא הנשמה אפי' בתו"ז וז"ש ויחר אפי בהם ואכלם ואולם אתה שלא היית עמהם בעון העגל ולא עברת על התנאי אני מקיים שותפותי עמך ע"ס הזמן וא"ת שאתה מועט והם הרבים שעברו על התנאי ובטל המיעוט לגבי הרוב כדין מתו רוב השות' וה"ה אם עברו על התנאי רוב השות' דהמיעוט בטל לגבי הרוב לא תחוש מזה כלל כי אני אעשה אותך לגוי גדול ותהיה אתה ג"כ רוב ולא מיעוט ומוכרח אני לקיים השות' עמך ע"ס הזמן: ולזה ויחל משה את פני ה"א ויאמר למה ה' כלו' למה נקרא שמך ה' משום דשם הוי"ה ב"ה הוא רחמים גמורים וא"כ יחרה אפך בתמיהא והלא מידתך רחמים גמורים והיה ראוי לך לפסוק כהרמב"ם ז"ל דלא בטלה השות' כלל וכ"ת דאפי' להרמב"ם ז"ל עכ"פ בעי מיהא שישלמו ההפסד כדי לקיים השות' ע"ס הזמן המוגבל לז"א בעמך ר"ל עד"ש ז"ל ונשיא בעמך ל"ת בעושה מ"ע כלו' גם הכא איתנהו בתקנתא שיעשו תשו' ולא עוד אלא דיעשו תשו' מאהבה כרמוז בתיבת בעמך דהיינו בעושה מ"ע השבים מאהבה דבכה"ג מלבד מה דמשלמים ההפסד עוד זאת דמשלמים ריוח ג"כ דזדונות נ"ל זכיות ובכה"ג לכ"ע אינה מתבטלת השות' כנז"ל. ועוד מטעם אחר אינך יכול לבטל השות' מהם תוך זמנם דהא אשר הוצאת מאמ"ץ ואתה ידעת אותם שישנו מהתנאי כיון שהיו גוי מקרב גוי ומה אלו גם אלו כמ"ש רז"ל ובכה"ג לכ"ע אינה מתבטלת השות' כדיליף לה הכנה"ג ז"ל מתשו' מהרש"ך ז"ל וכנז"ל. ועוד מטעם אחר אינך יכול בדין לחלק השות' מהם תו"ז והוא שהם אנוסים מיצה"ר ואתה גרמת להם לחטוא כיון שבראת יצה"ר להחטיאם כמש"ה ואשר הרעותי ונאמר ג"כ ואנכי בראתי משחית לחבל ואתה יודע כי אין אדם צדיק בארץ וכו' אשר מטע"ז ארז"ל ביומא דפ"ו אדם עובר עבירה פ"א ופ"ב ופ"ג מוחלין לו דהן כל אלה יפעל אל פעמים שע"ג יע"ש וכיון שכן שאתה הגורם להם לחטוא כ"ע מודו דל"מ השותף לחלוק תו"ז כלל וז"ש בכח גדול שם רמז דהם אנוסים מכח גדול הוא היצה"ר כדרז"ל בפ"ג דנדרים ע"פ ובא אליה מלך גדול זה היצה"ר יע"ש: ועוד ט"א שבידך למנוע השינוי ואפי"ה ראית ושתקת ולא מנעת אותם ביד חזקה שלך א"כ הא ודאי