פני יצחק חלק ו רט

ההל' להחמיר כסברת הרב פ"מ ז"ל וז"ש לא הביט אין ביעקב להפר גם הוא שבועתו משום דלא ראה עמל ביש' הצ"ג ושבועתו עמהם במק"ע וכנז"ל ועוד ה' אלהיו עמו ואף שיחזרו גם המכונים בשם יעקב בתשו' והבא ליטהר מסייעין אותו וז"ש ה' אלהיו עמו ועוד ותרועת מלך בו דיכול הקב"ה להעמיד להם מלך קשה שגוזר גזרות קו"ר כהמן ומחזירם בתשו' וז"א ותרועת מלך בו ועוד אל מוציאם ממצרים ומשם מוכח דאית לן דין בנים וקשר האב עם הבן לא ינתק לעולם ע"כ דבר פשע כנז"ל וק"ל: ובזה אפ"ל כו' הכ' שובנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור ודור באומרך דכיון דאנחנו חטאנו לך ועברנו על שבועתנו שנשבענו לך גם אתה ה' פטור משבועתך לנו וכס' רי"ו והמרדכי והר"ש משאנץ ז"ל ומרן ז"ל ודעימייהו לז"א ישראל להקב"ה דהא ליתא דלא מצית למפטר עצמך בטענה זו דהלא אתה תשוב תחיינו בתחה"מ ומשם מוכח דאית לן דין בנים עמך כמ"ש התנא בפ' ושאר מפרז"ל כידוע וז"ש הלא אתה וכו' וקשר האב עם הבן לא ינתק ע"כ ד"פ וכמ"ש המער"ל כנז"ל וק"ל. ובזה נוחים כמה מק"ק בתנ"ך המדברים בענין התשו' וסמוך לו ענין יצי"מ כאשר ירדוף הקורא נעים וזה כיוין הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וה"ה כמבואר וק"ל: דרוש ו' לשבת תשובה ישמחו היראים ויעלצו השבים אליו יתברך וימינו פשוטה לקבל שבים והנביא מפי ה' מכריז ואומר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו ויל"ד דקרי ליה מכשול שהוא שוגג והדר קרי ליה עון שהוא מזיד וכבר רז"ל נרגשו מזה בגמרא ועיל"ד מהו כונת אומרו וקח טוב ואפשר שיובנו הכתובים הללו בהק' מ"ש המרדכי ז"ל בכתובות בפ' מי שהיה נשוי וז"ל וכללו ש"ד אין השותף יכול לסלק חבירו בע"כ כ"ז שלא שינה התנאי ביניהם וכו' אמנם אם כשתבע ראובן ללוי ליתן חלקו ולוי אמר שאינו חפץ ליתן הרי שינה השותף ונעקר מהם משותפותם עכ"ל ומרן ז"ל בב"י ח"מ סי' קע"ו כ' וז"ל והיכא דשינה התנאי צ"ע אם סובר הרמב"ם ז"ל שיסלקנו ויותר נ"ל שלא יסלקנו ויפרע ההפסד שנמשך מביטול תנאי זה עכ"ל. ולכאורה יש לעמוד ע"ד מרן ז"ל הללו ממ"ש מני"ר גופיה בב"י יו"ד סי' רל"ו דהתם ראו הביא לנו וז"ל כ' ר"י משם מהר"ש משאנץ ז"ל שהיה מקובל בענין שידוכי איש ואשה שקבלו עליהם חרם לינשא לזמן פ' דמי שעיכב והעביר המועד אסור לינשא לאחר והלה מותר וא"צ היתר חכם וגם המעכב מותר בלא התרה לאחר שנשא שכננדו עד שבא זקן אחד ואמר לי כי שניהם אסורים וכו' ונומיתי לו יכונו דבריך כשקבלו עליהם ח"ס אבל במפרש שהמעכב יאסר אין לאחר התנאי כלום ובין כך כיון שנשא האחד אף שנשא באיסור שכנגדו מותר לאלתר וא"צ התרה עכ"ל וכ' ע"ז מרן ז"ל בב"י שם ז"ל ודברי ר"י ודברי קבלת ר"ש נכונים בטעמם ודברי הזקן ההוא אפשר שהם לפי מנהג מקומו שעל דעת כן הסכימו הקהלות ההם בחרם עכ"ל וכ"פ מרן ז"ל בש"ע שם וז"ל ב' שנשבעו עשות דבר אחד ועבר אחד מהם על שבועתו הב' פטור ואין צריך התרה לפיכך איש ואשה שנשתדכו' זל"ז וקבלו חרם לינשא לזמן קבוע מי שעיכב והעביר המועד אסור לינשא לאחר והלה מותר וא"צ התרה וגם המעכב עצמו מותר בלא התרה לאחר שנשא שכנגדו ע"כ והדבר הקשה, דהתם בח"מ ס"ל למרן ז"ל דאם עבר השותף על התנאי אין השיתוף מתבטל וכנז"ל א"כ איך פסק ביו"ד סי' רל"ו היפך ס' הזקן ובפרט במקום שבועה דקי"ל ס' שבועה להחמיר. וכבר עלה במחשבה לו' דמ"ש מרן ז"ל בב"י ח"מ דישלם ההפסד ולא יתבטל השיתוף היא לד' הרמב"ם ז"ל. וליה לא סל"ה וראיה לזה שבש"ע ח"מ סי' קע"ו הנז' לא פסקה להא כלל רק כתב שם וז"ל השותפין שהתנו ביניהם שיעמידו השות' לזמן קצוב כל אחד מהם מעכב על חבירו ואינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן וכו' ע"כ ולא הזכיר שם דאם עבר השותף ושינה תנאי השות' מה הדין נותן אם להשלים ההפסד והשות' קיימת אי לא רק מורם ז"ל כ' ב' הסברות הנז' וזו ראיה למה שכתבתי: אבל היותר נראה לענ"ד לומר דלעולם ס"ל למרן ז"ל כמ"ש בב"י ח"מ לדעת הרמב"ם ז"ל דמשלם ההפסד והשות' קיימת ולא דמי האי דינא לההיא דאיש ואשה שנשבעו דבשותפין עיקר טעם תנאיהם שעושין זה עם זה אינו אלא מפני שלא יפסידו ממון השות' וכליא קרנא וכשמשלם זה ששינה ההפסד שגרם הוא בעובר על התנאי הו"ל כמי שלא עבר על תנאו ולהכי ס"ל למרן דהשות' קיימת משא"כ בשנים שנשבעו לעשות דבר אחד דהגם שהאחד מהם יכול לקיים תנאו מאחר שחבירו עבר על שבועתו יכול הב' לול אדעתא דהכי לא נשבעתי ולכך הותרה משבועתו לגמרי כנלע"ד נכון. ואגב אורחין חזיתיה למר הרב משאת מש שה ז"ל בתשו' ח"מ ח"ב סי' מ"ד בדקכ"ב שכתב וז"ל ומידי עוברי ע"ד מהראד"ב ז"ל בתשו' הנז' עמדתי מרעיד במה שתפס במושלם דכיון דתנאי היו הדברים אשר לא יצא ערב שום א' מהם לשום אדם ועבר הגבול והפסיד לכיס השות' דהותר האחרון ונתבטל השיתוף ולכאורה וכו' הנה דעת מר דאפי' אם שינה השותף מהתנאי ושלא מדעת שותפו לא יסלקנו אלא דיפרע ההפסד המתהווה. מחמת שינוי התנאי וכו' ומה גם שכבר הורה זקן דאפי עבר האחד אין חבירו מותר וכו' והגם הלום מרן מהריק"א ז"ל דחה דברי הזקן וכו' מ"מ אין זה מ מעלה ארוכה דאם אמרו דהותר האחרון היכא דעבר הא' אינו אלא הכא דלא אפשר להתקיים מאז עבר הראשון כגון ב' שנשבעו לישא זא"ז כי מאז עבר הא' א' הותר חבירו דאין מקום לו' שזה יקיים שבועתו כיון דלא סגי בכך כ היכא דהב' מצי לקיומי לשבועתיה אף אם עבר אחד מהם מאן אחליה לשבועתיה דאידך ובכגו"ד גם מרן יודה לקבלת הזקן אלא דכלפי מה שהפרי על המדה דבכל גוונא הב' אסור הוא דדחה דבריו ותלאן במקום שנהגו וע"כ צ"ל בכך לד' מרן דאל"כ תק"ל דאיהו ס"ל דאין השיתוף מתבטל בשנותו א"ט והיכי מצי סבר שלא כדעת הזקן אע"כ כדכתיבנא עכ"ל יעש"ב: ונוראות נפלאתי ע"ד הרב מ"מ ז"ל הללו דאיך לא זכר שר מ"ש מרן ז"ל גופיה בשה"ט יו"ד סי' רכ"ח סמ"ד וז"ל שנים שנדרו ללכת יחד לא"י תוך שתי שנים והא' מתעכב חבירו פטור ע"כ וה"ז הב' יכול לבדו לקיים שבועתו הגם שחבירו, מתעכב ואפי"ה פטרו מרן ז"ל וזהו היפך ממש ממאי דאסיק הוא ז"ל בד' מרן ז"ל כמבואר והוא פלא: ומ"ש עוד הרב מ"מ ז"ל שם דאיברא דאין דחיית מרן ז"ל דחייה גמורה דבלשון אפשר אמרה למילתיה ע"כ. תמיהני טובא דכיון דמרן ז"ל בשה"ט יו"ד בסי' רכ"ח ובסי' רל"ו הנז' פסק בפי' היפך ס' הזקן והיפך חילוקי של הרב ז"ל הנ"ל היאך נאמר דבל' אפשר אמרה והא קמן בשה"ט פ' דלא כוותיה ונמצא שדחה