פני יצחק חלק ו רו

ועם דלס' רי"ו ז"ל דהב' פטור מ"מ לס' מהרשד"ם ז"ל ביו"ד סי' פ"ח כ' דכיון דהרמב"ם והסמ"ג והטור ז"ל לא הביאו דין זה מוכח דלא סל"ה ואם הא' עבר הב' חייב וכס' אותו זקן יעש"ב וא"כ הנבל עושה מה שלבו חפץ ואין פח"א לנגד עיניו בסומכי נפשו שלא תאונה אליו רעה מט' הנ"ל. וע"ז שאר העם שהיו יראים לעבור על שבועתם הנה בראותם כעת שהנבל חטא ועבר ע"ש השחיתו והתעיבו עול גם הם ואין עושה טוב דבטח לבם בסומכי נפשם דעכשיו שכבר עבר אותו נבל ע"ש גם הם פטורים משבועתם להקב"ה כהסכמת רוב הפוס' הר' מהריב"ל בח"א סי' ל"ו וח"ג סי' ע"ח ומהר"י סי' ס"א ומהרש"ך ח"ב ובני שמואל סי' כ"ד ושאר פוס' דסל"ה אלהים משמים רוצה להענישם ואולם מושבע ועומד וס"ל כמהר"מ מפאדווה ז"ל דס"ל דדוקא ב' וכו' דהב' פטור אבל בג' או יותר חייב וכיון דכל יש' היו מושבעים הגם דהא' עבר הוא הנבל הראשון עכ"ז השאר חייבים לקיים שבועתם וכיון שעברו גם הם ראוי להענישם ברם מה יעשה הקב"ה דהוא ג"כ מושבע ועומד ודוקא גבי ב' וכו' הוא דאמרי' דהב' פטור משא"כ ג' או יותר דאז צריך שיעברו כולם על שבועתם ואזי שפיר פטיר ועטיר משבועתו ולכן אלהים משמים השקיף עבנ"א לראות היש משכיל דורש את אלהים דאם המצא ימצא אחד מעיר דורש את אלהים ומקיים חוקיו ותורותיו אזי חייב ה' לקיים שבועתו וכס' מהרמ"מ ז"ל וכיון שראה שכולו סג יחדיו נאלחו אין עושה טוב אין גם אחד ובכה"ג גם מהרמ"מ ז"ל יודה דהקב"ה פטור משבועתו ג"כ ולכך הענישם ה' ויתשם מעל אדמתם ונחרב הבית וכ"ת ע"מ עשה ה' ככה לארץ הזאת מאחר דהנבל והבאים אחריו לא עברו בפועל רק במחשבה לבד וכמ"ש אמר נבל בלבו דייקא בלבו חשב רע ולא בפועל וגם הבאים אחריו נאמר בהם אין עושה טוב דמשמע לא טוב ולא רע והא כיצד השחיתו התעיבו עול אלא צ"ל דבלבם דוקא היו חושבים לעשות עבירות וכיון דבמחשבה היו חוטאים ומחשבין לעבור על שבועתם מנלן דגם בכה"ג הב' פטור דע"כ לא אמרינן דאם עבר הא' פטור השני אינו אלא בעבר בפועל ובמעשה ולא במחשבה לז"א הלא ידעו פועלי און אוכלי עמי אכלו לחם בתמיהא כדפירש"י ז"ל שם וידוע דלשון אוכל הוא ל' כליה כמש"ה אכלני חורב באש אוכלת אש אוכלה ארץ אוכלת דכל אלו הם מל' כליה ור"ל דלא ידעו פועלי און הפועלים רע במחשבה כמו און אם ראיתי בלבי לא ידעו שאוכלי עמי שהם עמון ומואב שהיו רוצים בלבם להתם ולכלה שונאיהם ש"י ושלחו אחר בלעם לקללם אע"ג דלא עבד בלעם מעשה והנה בירך ברך אפי"ה בזמן יואב אכלו אותם ישראל ונטלו הלחם שהוא כינוי לארץ כמ"ש הרד"ק ז"ל ע"פ מאשר שמנה לחמו יע"ש מטעם שהם פרצו הגדר תחילה ועברו ע"ש כנז"ל ונמצא כי אף הא' לא עבר במעשה ובפועל רק במחשבה הב' פטור וכמ"ש מהרימ"ט ח"מ סי' ק' וא"כ אוף ה"נ אפילו שעברו במחשבה אתם חייבים ואני פטור וכנז"ל. וכי תימא אם כל טעמא דיואב וישראל הוא משום דהם פרצו הגדר תחילה בזמן בלק ובלעם הלא התם לא עברו כל עמון ומואב ע"ש רק בלק ששלח אחר בלעם וכיון שכן הוי כדין ג' בנ"א שנתבעו ועבר האחד דהשנים הנשארים חייבים לקיים שבועתם כמ"ש מהרמ"מ ז"ל וא"כ היאך עברו ישראל על שבועתם לז"א אלהים לא קראו בתמיהא דידוע דתי' אלהים הוי כינוי לנביא וז"ש אלהים שהוא בלעם לא קראו וכיון שהיה נביא שלהם הו"ל כאילו עברו כולם שעל פיו מתנהגים כמ"ש המ"ץ בח"ב סי' ח"י כנז"ל וכ"ת דגבי מואב שעברו על שבועתם היו אנוסים מפני הפחד כמש"ה ויגר מואב וכו' וכל שבאונס עברו עדין חייבים ישראל לקיים שבועתם כמ"ש הרב בע"ח ז"ל וכנז"ל וז"ש דשאני מואב שם פחדו פחד ובאונס עברו ע"ש לז"א לא היה פחד כלו' לא היה צריך לפחוד מישראל כנז"ל כי אלהים הוא כינוי לשבועה כדאיתא בב"ר ע"פ וחטאתי לאלהים לה' לא נאמר אלא לאלהים נשבע ליצרו ואמר בשבועת אלדים אנכי אשבע שאיני עושה דבר זה וא"כ הכא גבי מואב לא היה פחד להם מישראל כלל כי אלהים שבועת האלהים מושבעים ועומדים היו ישראל שלא לערוך שום מלחמה על מואב וכיון שכן נחשבים המואבים שהם פרצו הגדר תחילה ונמצא כי עפ"י הדין עשה בהם ה' שפטים ויתשם ה' מעל אדמתם אבל עכ"פ הבישות את יש' חרפה ובושה י"ל דעכשיו יאמרו אוה"ע כי אלהים מאסם ולקח לו אהובים אחרים ועזב שבועת האבות אשר נשבע להם ארבה את זרעכם וכל הארץ הזאת אתן לזרעכם ונחלו לעולם מי יתן מציון ישועות ישראל כי ידוע דהישועה באה מציון ובעז"ה בשוב ה' את שיבת ציון יגל יעקב אבינו ישמח ישראל שהוא כינוי לאברהם ויצחק אע"ה כמ"ש בב"ר פס"ג יצחק נק' ישראל אברהם נק' ישראל שקיימת בהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וכו' וק"ל: ועפ"י הקדמות אלו אפ"ל התכת הפ' הנאמרים באמת בפ' כי תשא וכ"ת ויאמר ה' אל משה לך רד כי שיחת עמך וכו' סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה וכו' ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו ויחל משה א"פ ה"א ויאמר למה ה' וכו' זכור לאברהם וכו' אשר וכו' ויל"ד בהני קראי טובא חדא דלמה הוצרך ה' לארו"ך במילין כ"כ לו' סרו מהר וכו' והיה די במ"ש לך רד כי שיחת עמך ועתה וכו' ותו יל"ד אומרו ואעשה וכו' דאמאי הבטיחו עתה בעידן ריתחא ורז"ל דרשו דא"ת מה אעשה לשבועת האבות ואעשה אותך וכו' ולכאורה קשה דא"כ מאי אהדר ליה תו מרע"ה באומרו זכור לאברהם וכו' אשר נשבעת להם וכו' והלא כבר נרגש הקב"ה משבועתו לאבות וניחא ליה באומרו ואעשה אותך וכו' עוד יל"ד בדברי מרע"ה באו' למה ה' דתיבת ה' יתו"ר נפי"ש דהוה סגי לומר למה יחרה אפך כיון דעמו היה מדבר וכבר נאמר ויחל משה את פני ה"א ועיל"ד במ"ש בעמך דהקב"ה אמ"ל כי שיחת עמך ומרע"ה השיבו בעמך מה כונתו בזה ודברי רז"ל בזה ידועים גם אומרו אשר הוצאת מאמ"ץ וכו' מה בא ללמדנו בזה וכבר הקב"ה אמ"ל כן כ"ש עמך אשר הוצאת מאמ"ץ וא"כ מה חידש לו מרע"ה באומרו אשר הוצאת מאמ"ץ גם אומרו בכח גדול ובי"ח למאי אצטריך ליה לו' הכי דמאי נפ"מ אם הוציאם בכח גדול ובי"ח או"ל עוד יל"ד במ"ש זכור לאברהם וכו' דכיון דבניהם חטאו להקב"ה מה טענה יש להאבות ע"ז וכמש"ה באיוב ח' אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם: אמנם עפי"ה אפ' דהכל יע"ן שכבר הקדמנו פלו' דרבוותא דרי"ו והר"ש משאנץ ז"ל ודעימיהו סברי מרנן דב' שנשבעו לקיים דבר אחד וחד מינייהו עבר ע"ש הב' פטור והזקן שהביא הר"ש משאנץ ז"ל בתשובה הנז' ס"ל דאפי' דהאחד עבר ע"ש עדין הב' חייב לקיים שבועתו ככל הנז"ל ומהרי"ט רביה דמהרשד"ם ז"ל הורה הלכה למעשה כד' הזקן ז"ל וגם מהרימ"ט ז"ל כ' דדברי הזקן יש בו טעם זקנים כנז"ל והכי קי"ל ספק שבועה להחמיר ומיהו מהר"מ מפאדוה ז"ל בסי' ס"ו העלה דגם הזקן לא אמרה למילתיה דאפי' עבר על השבועה אחד מהם הב' חייב עדין לקיים שבועתו אינו אלא כשעבר הא' בשוא"ת אבל אם עבר בקו"ע גם