פני יצחק חלק ו רה

לז"א דגם זו אינה תשו' מספקת כלל שהרי תשב באחיך תדבר לשוה"ר וכל המדבר לה"ר על חבירו כאילו כופר בהקב"ה כדאיתא בפ"ג דערכין ובמד"ר ס' תצא וז"ל אין אדם מדבר לה"ר עד שכופר בה' כמ"ש אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו ע"כ וכ' הרב יפה מראה ז"ל שם מדוע נאמר בעבירה זו שכופר בה' יותר משאר עונות משום דהכא מדבר במומי בני אדם ע"ד שארז"ל בפ"ג דתענית אמור לאומן שעשאני וז"ש תשב באחיך תדבר לה"ר ובכה"ג הוא כופר בה' והו"ל כעובר ע"כ הפעולות והב' פטור וא"ת ולמה כ"כ חמור עון לה"ר דחשיב הוא ככופר בה' לז"א כי בבן אמך ת"ד ותיבת בן דהכא הוא מל' בן אדם ולא בן ממש אלא כמו בן עיר בני בבל בני א"י ותיבת אמך הוא כינוי לכנ"י כדאי' במד' חזית לא זז מחבבן עד שקראם אם כמד"א הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו ולאמי כתיב וז"ש בבן אמך ר"ל בבני כנ"י אמך תתן דופי לומר עליו כמה מכוער הוא זה ועד"ש הרב י"מ ז"ל לו' לך לאומן שעשאני וא"כ כיון שעשית כל העבירות האלו כ"ע יודו בדין זה דאם האחד עבר ע"ש הב' פטור וז"ש אלה עשית והחרשתי שלא להביא עליך רעה מצד שבועתי אתמהא דהלא פשוט הוא דבכה"ג אני פטור משבועתי וכ"ת דעדין שבועתי קיימת משום דאתה עושה תשובה ותחזור בך וכס' הזקן דאפילו הא' עבר ע"ש הב' חייב מטע"ז דאפשר דהא' יחזור בו ויעשה תשו' וכ' מהרימ"ט ז"ל דדברי הזקן יש בו טעם זקנים ומהרי"ט ז"ל הורה: למעשה כס' הזקן כנז"ל וא"כ אף דעבר הרשע ע"כ התו' מצי טעין דעדין שבועתי קיימת עמו שלא להביא עליו רעה מה"ט דאפ' שיעשה תשו' לז"א דמית היות אהיה כמוך ר"ל דה"ט דאפ' שיעשה תשו' לא נאמר אלא בבן אדם לחבירו דאם האחד עבר שבועתו הב' חייב משום דאינו יודע האדם דודאי הא' שעבר לא יעשה תשו' כי הנסתרות לה"א אבל לגבי הקב"ה כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים וכיון דהוא רשע כמש"ה ולרשע אמר אלהים וכו' וברור להקב"ה שזה הרשע לא יעשה תשו' כלל כמ"ש הרב מהרש"א ז"ל בטעם דהרשעים נו"ן לאלתר למיתה ואינו ממתין להם שמא ישובו בתשו' דה"ט משום שיש בהם חטא ופשע ומרד וזה בודאי לא: ישוב בתשו' וז"ש דמית היות אהיה כמוך לו' שמא ישוב בתשו' אלא מעתה אוכיחך ואערכה לעיניך: א"נ אפ"ל אומרו אוכיחך ואערכה לעיניך דלא תוכל לטעון עוד דאכתי אית ביש' כמה צ"ג שלא עברו על שבועתם ובעבורם לא מצינא אנא לעבור על שבועתי להחליפם באו"א וכמ"ש הרב פ"מ ז"ל בח"א סי' כ"ה מ"ד מהרשד"ם ז"ל יו"ד סי' חל"ק יעש"ב ובזה סמוך לבו הרשע ולא יירא לז"א דהא ליתא דאוכיחך ואערכה לעיניך דע"י עונותיך ומעשיך הרעים הכרעת את כל העולם לכף חובה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' תשו' יע"ש ובכה"ג גם הרב פ"מ ז"ל בתשו' הנז' אזיל ומודה כיון דבכה"ג הוא מכריע את כל העולם לכף חובה ובהדי הוצא לקי כרבא והא קמן אוכיחך ואערכה לעיניך כל חשבון עונותיך ותראה בעיניך כן א"נ תיבת לעיניך שם רמז דא"ת: וא"ת דאכתי איכא טענה אחרת לך לפטור את עצמך משום דאתה סומא שסימא אותך היצה"ר בעונות וחטאים ואמרי' בפ' החובל דפ"ח דר"י פוטר את הסומא מכל מצות שבתו' לז"א לעיניך דהאי דינא דר"י לא נאמר אלא בסומא ממש אבל הכא לעיניך עינים להם ולא יראו ובכה"ג חייב בכל המצות גם לר"י וק"ל: ועפ"י קוטב זה אפ"ל כו' הכתובים בתהלים נ"ג וכ"ת אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו והתעיבו עול אין עושה טוב אלהים משמים השקיף וכו' אין עושה טוב אין גם אחד הלא ידעו פועלי און וכו' אלהים לא קראו שם פחדו פחד לא היה פחד כי אלהים פזר עצמות חונך הכא"מ מי יתן מציון ישועות יש' וכו' יגל יעקב ישמח יש' ע"כ ויל"ד בהו טובא חדא באומרו אמר נבל דאמאי כינהו בשם נבל דרשע הול"ל ולא נבל תו יל"ד כי תחילה פתח בל' יחיד אמר וכו' וסיים בל' רבים השחיתו וכו' ומדפתח בלשון יחיד נראה דהפוטר מים תחילה הוא הנבל והוא באחד ואח"כ נאספו אליו ג"כ הרבה בני אדם והשחיתו הם ג"כ וצל"ד דאמאי הוה הכי דהרבים לא עשו עול והשחתה עד שכבר התחיל הנבל ותו יל"ד במ"ש אין גם אחד דמשמע דאם היה נשאר מהם אחד ירא אלהים לא היה מביא עליהם רעה ואטו מ"פ יש בדבר מי אשר חטא לו רעה תבא אליו ותו במ"ש הלא ידעו וכו' דמה היה צריך להם לידע ותו אומרו אלהים לא קראו מי הם אלו אשר אלהים ל"ק אי קאי על חברת פועלי און כבר אמר עליהם בתחי"ד השחיתו והתעיבו עול ותו אומרו שם פחדו פחד אנחנו לא נדע אהיכא קאי ומה היה פחדם ויראתם ותו אומרו בתר הכי לא היה פחד שניהם לא יכונו ועוד במ"ש כי אלהים פיזר ע"ח אין מובן לדברים אלו לכאורה עוד צל"ד מהו כונת אומרו הבישות כי אלהים מאסם ותו במ"ש יגל יעקב ישמח ישראל דלמה לא אמר יגל יעקב ישמחו אברהם ויצחק: אמנם עפי"ה אפ' דהכל יע"ן והוא דכבר הקדמנו דס"ל לרי"ו ודעימיה דשנים שנשבעו זל"ז ועבר הא' ע"ש הב' פטור ומיהו מהר"מ מפאדווה ז"ל ס"ל דדוקא ב' אבל אם היו ג' שנשבעו או יותר ועבר אחד מהם השאר חייבים לקיים שבועתם והמבי"ט ושאר גדולי הפוס' ז"ל הנז"ל חלקו ע"ז וס"ל דאפי' בג' ויותר אם עבר אחד מהם השאר פטורים כמש"ל ושורש דין זה דב' שנשבעו וכו' הוא ממשז"ל במד' תהלים וז"ל קרוב מצדיקי מי יריב אתי כשהקב"ה נתן התו' לישראל הוא להשיב תשו' לאומות כשהלך יואב לעשות מלחמה עם ארם אמרו לו אין אתה בנו של יעקב וכך היו התנאים ונאמר ועתה נכרתה ברית אני ואתה עד הגל הזה וכו' אמ"ל יואב והלא הם עברו תחי' שנא' מן ארם ינחני בלק וכו' כפרתם באותה שבועה וכו' יעש"ב נמצ"ל דכיון דמואב התחיל לקלל את ישראל וכפרו בשבועתם גם יש' פטירי משבועתם דאל תצר את מואב וכו' וכ' המ"ץ ז"ל בח"ב סי' מ"ח דלפי"ד מהרמ"מ ז"ל דס"ל דדוקא שנים אבל אם הם ג' או יותר ועבר א' מהם השאר חייבים הך דמואב תברתיה דהרי הכא בלעם לבד עבר ברית והשאר לא מצינו שעברו ע"ש ואפי"ה חשיב לכולהו דעברו הברית לפטור ישראל משבועתם ותירץ שאחר שהיה בלעם נביאם ועבר הברית הו"ל כאילו עברו כולם שעל פיו היו מתנהגים והנה דהע"ה ברוח קדשו נתנבא על ישראל שעתידים להשחית ולעבור על שבועתם שנשבעו לה' שלא יחליפוהו באל אחר אכן היו יראים ומתפחדים מלעבור על שבועתם הנ"ל הם תחילה עד שיבקשו ומצאו איש אחד נבל הוא ונבלה עמו דכבר השחית התעיב ועבר על השבועה ובראותם כן עברו גם הם בסומכי נפשם למ"ש רי"ו ז"ל דהדין הוא דב' שנשבעו וכו' דהב' פטור וכאן כל ישראל כאחד נשבעו יחד שלא להחליפו באל אחר וכיון דאותו נבל כבר עבר גם הם פטורים וז"א אמר נבל בלבו (דאין להתפחד מהקב"ה שמא יביא עליו רעה בעוברו הוא על שבועתו ובעשותו עבירות) דנבל הוא כינוי לחוטא ולחטא עצמו כדאי' בתיקונים לא תלין נבלתו דאיהו חובה דחב ואמר נבל בלבו דאין להתפחד מהקב"ה שמא יביא עליו רעה בעוברו הוא על שבועתו ובעשותו עבירות מאחר דהקב"ה ג"כ מושבע ועומד שלא יחליפנו באו"א