פני יצחק חלק ו רא

יאמר על כי פנה אא"א ותו דכבר אמר בתחי"ד וזנה אחרי אלהי נכר הארץ וכו': אמנם לפי"ד הברייתא דרי"ש הנז' שהיה דורש ד' חלוקי כפרה כנז' אנחנו למדים דהרבה עבירות חמורות יש שאינו מספיק להם התשו' לחודה אלא צריך גם ליסורין ויש צריך למייתה לכפר וידוע דעון ע"ז הוא חמור מאוד וא"כ אותו הדור שזנו אחרי אנ"ה שעע"ז אף כי ידעו שגדול עונם וחזרו בתשו' ומתוודים ואומרים על כי אין א"ב וכו' עכ"ז עדין לא ניצולו מהיסורין שהם אספלנית ורטיה לרפואתם ובעבור זה אמר אפי"ה אנכי הסתר אסתיר וכו' ר"ל אפי' שכבר הסתרתי פני מהם בעשותם העון עוד אסתיר פני מהם אחר התשובה ובא בנ"ט עכ"ה א"ע כי רעתם רבה כי פנה אל א"א שהוא עון ע"ז החמור וק"ל: ובדרוש אחר אשר לי לתשו' פי' בעניותי הני קראי באו"א ליישב במה שיל"ד עוד דבקרא קמא אמר ועזבתים והסתרתי פ"מ ולבסוף אמר ואנכי הסתר אסתיר פ"מ ולא אמר ואעזבם ובודאי דלא על חינם שינוי זה גם מק' כי פנה אא"א הול"ל כי זנה אאנ"ה כמ"ש בקרא קמא: אכן פ"ל דהדור הרע ההוא ב' עבירות היו בידם ועל אחת מהם חזרו בתשובה והתוודו ועל הב' לא חזרו בתשו' ועוד ידם נטויה והוא בהק' מ"ש רז"ל ע"פ ואלה המשפטים את"ל ולא לפני עכו"ם ואמר הפ' ואויבינו פלילים כי כאשר האיש הישראלי יעזוב תורת ה' ומשפטיו ויקריב משפטו לפני העכו"ם הוא מגביר כח הסט"א והתו' חוגרת שק ואפר דמשום הנאת ממון מואס בתורת ה' תמימה ומייקר תורת העכו"ם וזהו לתא דע"ז וכופר בתורת ה' ומעיד על עצמו שאין לו חלק באלהי ישראל ובתורתו רח"ל אוי לעינים שכך רואות וז"ש וקם העם הזה וזנה אחרי אנכ"ה וכו' זהו ע"ז ממש ויש עוד אחרת ועזבני והפר את בריתי שאינו עע"ז ממש אלא ועזבני שהוא עוזב דברי אלהים חיים והולך לדון לפני העכו"ם וזהו הפרת ברית וז"ש והפר א"ב ועז"א וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והס"פ מהם וכו' והדור ההוא בחושבם שאינו מענישם כ"א על עון ע"ז שעבדו ממש ומתוודים ע"ז ולזה על עון הב' שהוא לתא דע"ז שלא חזרו בתשו' ממנו אמר ה' ואנכי הסתר אס"פ מהם מכ"מ הם הסתירו פניהם, מד"ת הק' גם אנכי הסתר אס"פ מהם ונ"ט כי פנה אל א"א שאינו עע"ז ממש אלא פונה להם לדון בדיניהם דזה להא דע"ז וכנז"ל וק"ל: הן עתה אדברה נא בחלוקה הד' מד' חלוקי כפרה דהיא החמורה שבחמורות דמי שיש בידו ח"ה אין כח בתשו' לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולם תולים ומיתה מכפרת שנאמר ונגלה באזני וכו' ופירש"י ז"ל ח"ה חוטא ומחטיא ע"כ ויל"ד דהיכא רמיזא בקרא דאיירי בחוטא ומחטיא והרב מהרמב"ח ז"ל בתוס' יוה"כ שלו תי' וז"ל י"ל דהא כתיב בישעיה מ"ב ויקרא ה"א צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וכו' כלו' דהקב"ה מיצר על ישראל על חורבן ביהמ"ק בד' צומות כנגדן אמר ד' לשונות בכי וכו' וכתיב אח"ז והנה שחוט בקר והרוג צאן וכו' כלו' דהקב"ה כי אבל לפניו וכו' ויש אנשים חוטאים ומחטיאים ועושים מרזחים וכו' ואו' לחבריהם הרוצים להתענות פרוש מן הציבור וכו' ועליהם נאמר אם יכופר וכו' עכ"ל יעש"ב. ולעד"ן הגם דנימא דקרא מיירי בפורש עצמו מן הציבור אכתי ק' היכן רמוז בקרא דמיירי בחוטא ומחטיא דהעיקר חסר מהמקרא מ"ש הוא ז"ל שאומרים לחביריהם וכו' דפשטא דקרא משמע ברשעים שפירשו עצמם דוקא מן הציבור ולא שאמרו לאחרים לפרוש ולא שאחרים אמרו להם לפרוש. והנלע"ד לו' דודאי דקרא בחוטא ומחטיא מיירי והיינו דמדה זו דמאכל ומשתה כדכתיב הנה שו"ש וכו' מפורש יותר בדברי ישעיה הנביא סי' מ"ו שאחרי אומרו דרשו ה' בהמצאו זו וכו' שצעק והכריז על התשו' היה קובל ומתרעם על גדולי ישראל שלא היו מזהירים אותם לחזור למוטב ואמר והמה רועים לא ידעו הבן איש לדרכו פנה וכו' אתיו נקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול יותר מאד ופירש"י ז"ל אתיו אקחה יין וכו' כך היו אומרים זל"ז והיה כזה יום מחר במאכל ומשתה וכו' ע"כ הרי מפורש בקרא, דמדה זו דמאכל ומשתה הרוג בקר ושחוט צאן בחוטא ומחטיא איירי שאומרים זל"ז נקחה יין ונסבאה שכר וכו' דלא די שחוטאים אלא שמחטיאים לאחרים כיון שמדה זו ביד גדולי ישראל להחזירם למוטב כמש"ה והמה רועים לא ידעו הבן וכו' נמצא חוטא ומחטיא שאחרים למדים מהם והיינו ח"ה וע"ז נאמר אם יכופר להם וכו': אך יל"ד בחלוקה זו הד' דעל ח"ה מיתה ממרקת לכאו' ק"ק דהלא בלאו"ה היה מת וסוף כל אדם למות כי זה כל האדם בין מי שיש בידו ח"ה בין מי שהוא נקי והמפ' ז"ל תי' דודאי לא מסתבר לו' דמיירי במת בעתו רק היינו לו' שימות בלא עתו בכרת וכתבו עוד וא"ת זקן שחילל ה' לית ליה תקנה י"ל דמ"מ יאספנו ה' ימי מספר בלא עתו ג"כ בכרת דיומי כדאיתא בסוף מ"ק עכ"ל. ולדידי נ"ל דזקן שחילל ה' י"ל תקנה במיתתו כפרתו ואע"ג דבלאו"ה היה מת מ"מ ימות ע"י יסורין במיתה קשה ומשונה א"נ יגיע לו עונשין לאח"מ ועי"ז יתכפר לו כפרה גמורה דומיא למ"ש התוס' ז"ל בפ"ק דשבועות דף י"ג בד"ה בעומד במרדו וכו' גבי רבנן דלא אמרו רבנן מיתה ממרקת אלא ע"י יסורין והדינים שדנים אותו לאח"מ ועי"כ אי נו נכרת לעוה"ב יעו"ש דכוותה י"ל אליבא דר"י דס"ל דעל עון ח"ה מיתה מכפרת שאם הוא זקן שחילל את ה' מתכפר לו ע"י המיתה עם היסורין והעונשים שדנים אותו לאח"מ כאמור: אשר בזה אפ"ל כו' דהע"ה באומרו יסור יסרני יה ולמות לא נתנני פתחו לי שע"ץ וכו' דהנה דהע"ה בא להודיע ברבים שאין בידו עון ח"ה בענין בת שבע ולא בזולתה כלל וראיה לזה כי יסור יסרני יה בעוה"ז ולא המתין עציו לסלקו בכרת דיומי כיון שהוא זקן ולהענישו לאח"מ וז"ש ולמות לא נתנני ר"ל להענישו לאח"מ ש"מ דאין בידו עון דח"ה ובן עוה"ב הוא ובכן פתחו לי שע"ן דעה"ב אבא בם אודה יה וק"ל: פש גבן להבין מ"ש ר"י בחלוקה זו הד' אבל מי שיש בידו ח"ה וכו מאי אבל ל דקאמר דמשמע דמשונה כפרה זו משום דעון ח"ה שייך בכל עבירות שבתורה הקלות והחמורות שאם חילל את ה' בעוברו מ"ע אין כח בתשו' לתלות וכ"ש לכפר וכן אם היה ח"ה בל"ת אין כח ביוה"כ לכפר ואם היה בכריתות ומב"ד אין כח ביסורין למרק אלא תשו' ויוה"כ ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת לכן קאמר אבל וכו' לו' דכאן הושוו הקלות והחמורות אתד"ק: ואני ברגליו אעבורה לפרש לענ"ד אומרו אבל וכו' משום דמשונה כפרה זו דידוע דעון ח"ה חמור יותר דאפי' הוא שוגג נענש כדתנן בפ"ד דאבות אחד שוגג ואחד מזיד בח"ה משא"כ בחלוקה דכריתות ומב"ד דאינם אלא במזיד וכן מבואר בירוש' שהביא ברייתא זו פירש ואמר עבר על כריתות ומב"ד יסורין ממרקין ובחלוקה דח"ה אמר אבל מי שמתחלל ש"ש ע"י וכו' מורה דר"ל דאפי' אם נתחלל בשוגג ונראה דה"ט לפי שח"ה שייך אפי' בדבר קל כדאיתא התם בש"ס ה"ד ח"ה אמר רב כגון אנא אי שקילנא בשרא מטבחא